גאווה מההווה, דאגה מהעתיד / מליניאק
נפילה אחת לא צריכה לקלקל אליפות אירופה מצוינת, השחקנים נתנו הכל. הבעיה הגדולה של הנבחרת: הליגה שלא משקפת את הכדורסל הישראלי - המדינה נותנת תמריצי מס לזרים ודופקת את הישראלים
בשביל להגשים חלומות צריך להתעורר. היו לנו חלומות לפני המשחק נגד איטליה, נבחרת ישראל פשוט לא התעוררה. בשלב המוקדם ניצחנו נבחרות מהדרג השני באירופה - פולין, פינלנד ורוסיה. הכישלון של הרוסים צריך להזכיר לנו שאתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. אם יש משהו טוב בתבוסה לאיטליה, הוא שהיא לא תיתן לנו לשקוע באופוריה. צרפת, איטליה וספרד הן ברמה הבאה.
קשה לדעת מה מקומך הריאלי, עד שאתה לא עולה למגרש. נגד הרוסים ניפצנו תקרת זכוכית. נגד איטליה נתקלנו בתקרת בטון. הבית המוקדם היה נוח יחסית. חוץ מצרפת, שהיא רמה בפני עצמה ומשחקת בבית, שלוש הנבחרות שעלו מהבית שלנו, פולין, פינלנד וישראל, הפסידו בהצלבה בהפרשים של בין 13 ל-30 נקודות. לא לשכוח שגרמניה לא עלתה בכלל מהבית המקביל.
נבחרת ישראל מודל 2015 שווה הרבה יותר מהמשחק האחרון שלה, אבל כשמגיעים למשחק בודד שיכול להקפיץ אותנו שמונה מקומות קדימה, היינו חייבים להיראות טוב יותר. את כל הניצחונות שלנו השגנו כקבוצה. חטפנו בראש כששיחקנו כבודדים. חוץ מעומרי כספי, אין לנו שחקנים שיש להם יתרון בעמדה מסוימת. כקבוצה יש לנו יתרונות, כמו הקליעה של דיאור פישר מחצי מרחק או הפוסט-אפ של גל מקל על שחקנים נמוכים. או שאנחנו משחקים הגנה חזקה שנותנת כדורים ליציאה למתפרצות, או שאנחנו מוכרעים במשחק עומד.
ליאור אליהו צריך לקבל את הכדורים בתנועה שני מטר מהסל. כשהוא מקבל את הכדור רחוק מהסל ומתחיל לחפור, הוא מגיע לזריקות רעות ויש שחקנים שלא נוגעים בכדור. כשגל מקל מכדרר לרוחב, המצב גרוע עוד יותר, השעון רץ ואי אפשר להתחיל התקפה. התקפה בנויה על תנועה וטיימינג. לא מסרת את הכדור בזמן לשחקן פנוי, תגיע לזריקה גרועה על הבאזר. אלה זריקות באחוזי הצלחה נמוכים, ומי שלא משותף במשחק, אין לו גם מוטיבציה לרדת להגנה. מה שהרשים אצל האיטלקים, הייתה הירידה שלהם להגנה. הם הבינו שספרינט של 20 מטר יביא להם ניצחון קל במשחק. את הסל הראשון במתפרצת קלענו אחרי 13 דקות.
ההגנה הביאה לנו את ההצלחות בטורניר, כי בהגנה אין יום חלש. מול נבחרות שזורקות מחוץ לקשת, רוב הכדורים החוזרים נופלים רחוק מהסל. כשהריבאונד נופל 5 מטר מהסל, לשחקנים נמוכים וגבוהים יש אותו סיכוי לתפוס את הכדור. לשחקן נמוך אפילו קל יותר לסגור שחקן גבוה מאשר להיפך. במשחקים הגדולים של נבחרת ישראל בטורניר, הלחץ על הכדור והסגירה בריבאונד איפשרו משחק מהיר. הגענו ליתרון מספרי, לא חמישה מול חמישה אלא שלושה נגד שני מגינים. שם הבאנו לביטוי את חוכמת המשחק, היה כיף לשחק וכיף לראות נבחרת שרצה.
צדק ארז אדלשטיין כשאמר שאין נבחרת באירופה
שטובה מאתנו ב-30 הפרש, אבל זה קרה. נגד איטליה הוצאנו יותר מדי כדורים מהרשת ושיחקנו בהליכה. חזרנו לכדררת. שלושה ימים דיברנו איך לעצור את השלשות של בלינלי, והוא קלע שלוש שלשות ברבע הראשון, שתיים מהן בדקה האחרונה. כשקבוצה קורסת מישהו צריך לאסוף את השחקנים ולעצור את המפולת, ולא היה שחקן כזה. התחושה שעוד שלשה או פסק זמן ישנו את התמונה, היא אשליה.
נפילה אחת לא צריכה לקלקל אליפות אירופה מצוינת, גם במגרש וגם מחוצה לו. שחקנים התייצבו לאימונים כמעט בלי פגרה, נתנו הכל, התרוממו ממשחקי הכנה מדכאים, עשו את הסוויץ' מתי שצריך, ידעו לצאת מהפסד קשה לבוסניה. אפשר להיות גאים בנבחרת, אבל צריכים להיות מודאגים מהעתיד. חלק מהשחקנים יהיו בעוד שנתיים בסוף הקריירה, או שלא יהיו באליפות הבאה בכלל. לפני שנתיים וחצי שבתו שחקני הכדורסל הישראלים, והלכו למאבק נגד בעלי הקבוצות ומנהלת הליגה. עיקר המאבק נסב סביב מספר הזרים בקבוצה. שני ישראלים בלבד שמובטחים בחמישייה - מה שקרוי החוק הרוסי הוא רע. רוב השחקנים במגרש הם זרים, וזה יוצר אשליה שהכדורסל שלנו בסדר. שון דוסון ודגן יבזורי נראים שונה לגמרי כשמשחקים לידם זרים, אבל יותר מדי זרים. לכן יש רק דוסון אחד, וזה לא מספיק.
מנהלת הליגה מיהרה לברך ולתפוס טרמפ על עגלת הניצחונות. הבעיה הכי גדולה של נבחרת ישראל היא הליגה. הליגה בישראל לא משקפת את הכדורסל הישראלי. להישגים של מכבי ת"א ביורוליג אין קשר לרמת הכדורסל הישראלי, כי יש לה רק נציג אחד בנבחרת! מצב שלא זכור לי. אפשר לאזרח את רוצ'סטי, אבל לנבחרת זה לא תורם כלום. מי שמייצג את ישראל היא נבחרת ישראל, ואם ראש הממשלה טורח לברך, שידאג לבטל את הפטורים ממס לשחקנים זרים. מדינת ישראל נותנת תמריצי מס לזרים ודופקת את הישראלים.
ברכות לארז אדלשטיין, ליאור ליובין, אלון שטיין, אבי קובלסקי, פיני גרשון, לכל השחקנים ולצוות הרפואי והניהולי. לאיגוד הכדורסל, שבדרך כלל הוא שק חבטות, אין את התקציבים שיש לקבוצות, אבל הנבחרות שלנו חוזרות למרכז הבמה. שנה טובה.
לפנייה לכתב/ת 
