כך נתמודד עם טרור האבנים
שלושה ימים של עימותים אלימים בהר הבית והתגברות יידוי האבנים, שגבתה גם את חייו של תושב ירושלים בערב ראש השנה, אופיינים בחגי תשרי. אבל יש דרך לטפל נקודתית בתופעות כמו סגירת השכונות שמהם יוצאים מיידי האבנים ועירוב צלפים של צה"ל. עם זאת, אלה פתרונות רגיעה. הגל הבא יגיע
הגל הגואה של מהומות בהר הבית ושל ידויי האבנים בשכונת התפר בירושלים אינו מקרי. הוא נובע מכמה סיבות, שהעיקרית שבהן היא ההסתה ברשתות החברתיות שמוציאה את הצעירים הפלסטינים לרחובות להגן, כביכול, על מסגד אל-אקצה שהיהודים ומדינת ישראל מנסים לשנות בסביבתו את הסטטוס-קוו הקיים.
מדי שנה, בחגי ישראל העיקריים, יהודים רבים מגיעים לכותל המערבי ומתרבים ביקורי התיירים בהר הבית. במקביל, קיים גל הסתה שאינו רק ברשתות החברתיות, שמהווה מעין שדה קוצים שבו מתפשטת האש, אלא גם אצל הדרשנים במסגדים ובקרב מבעירי בערות למיניהם כמו השייח' ראאד סאלח למשל. עם זאת, בעבר המואזינים היו עולים על צריחי המסגדים, והיום הכול מתרחש במרשתת.
יידוי האבנים הוא בדרך כלל תוצאת לוואי של המהומות על הר הבית. ההתפרעויות של הצעירים וההתבצרות במסגד אל-אקצה והפעולה של משטרת ישראל כדי להחזיר את הסדר למתחם ולמנוע פגיעה ביהודים מסוקרות באינטנסיביות לא רק על-ידי אמצעי התקשורת הערביים אלא גם באמצעי התקשורת במערב וזה גורר תגובה למשל של ממשלת ירדן.
ירדן מונתה על ידי המועצה האיסלאמית העולמית לשמש כפטרון ונאמן על המקומות המקודשים למוסלמים בירושלים ולכן היא מחויבת כביכול להגן על מקומות אלו מפני ניסיונות ישראלים להשתלט עליהם ולשנות בהם את הסטטוס-קוו. הפקידים הירדנים יודעים מצוין מה קורה בהר הבית. הם יודעים שישנם שני ארגונים הפועלים בשליחות הרשות הפלסטינית ובהשראת חמאס, ארגון גברים בשם "מוראביטון" וארגון נשים בשם "מוראביטאת", שאנשיהם מקבלים תשלום כדי להתפרע על הר הבית ולמנוע מיהודים אפילו להתנהל בחופשיות באזורים המותרים להם בכניסה.
הם יודעים שהתפרעויות אלה והתבצרות הצעירים במסגד מכוונים ונועדו להתסיס את הציבור הפלסטיני, אבל המלך עבדאללה, שכבר הזהיר מפני השלכות כלפי היחסים בין ישראל לירדן, צריך גם לחשוב על הסכנה הנשקפת לו ולמשטרו בירדן בעידן שבו גואה האיסלאם הקיצוני בכל האזור ולכן הוא מפרסם הודעות גינוי.
יידוי האבנים השנה היא תופעה חזקה במיוחד אחרי פיגוע הטרור היהודי בכפר דומא ליד שכם שגבה את חייהם של שלושה מבני משפחת דוואבשה. מות האם ריהאם, ההרוגה האחרונה, התסיס מחדש את השטח והעיסוק של התקשורת שאינו מרפה גורם לשלהוב הרוחות. אלא שהפעם יידוי האבנים גבה חיי אדם בערב ראש השנה, אלכסנדר לבלוביץ', בן 64 מירושלים.
הרצח הזה מבהיר היטב שהאבן ובקבוק התבערה הם כלי נשק רצחניים לא פחות מנשק חם. הבעיה היא שבמדינות המערב הדמוקרטיות, באירופה ובצפון אמריקה בעיקר – בכל המקומות שעוד לא התנסו באינתיפאדת אבנים אמיתית – רואים ביידוי האבנים לעיתים קרובות מעשי קונדס והתרסה מטרידים ומסוכנים במידה מסוימת, אבל לא מצדיקים שימוש באמצעים קטלניים או חצי קטלניים מצד זרועות הביטחון, לא אש חיה ואפילו לא כדורי גומי, הנחשבים לאמצעים לגיטימיים למאבק בזורקי האבנים ומיידי בקבוקי התבערה.
על אמצעים דרסטיים כמו מעצרים ממושכים של ילדים נמתחת ביקורת קשה בזירה הבינלאומית באופן שמחמיר את האפקט של מערכת הדה-לגיטמציה שמתנהלת נגדנו. אז מה עושים?
פתרונות אפשריים
במהומות בהר הבית מטפלת המשטרה בזהירות ובצורה מאוד מיומנת. התפתח מעין דפוס התנהגות שבו הצעירים מתבצרים במסגד אל-אקצה ומקללים ומגדפים מבקרים יהודים בהר הבית. הכוח המיוחד של משטרת ישראל מסתער ומפנה את הצעירים חרף הזיקוקים שהם יורים לעבר השוטרים ובקבוקי התבערה שהם משליכים.
עד החג הבא העניינים נרגעים, אבל חגי תשרי היהודיים צפופים בזמן ולכן חודש תשרי הוא גם חודש של מהומות בלתי פוסקות. מה שקורה על הר הבית אפשר להגדירו כמגרש משחקים סגור שבו המשטרה צברה ניסיון והיא יודעת איך להתנהל ולנהל את העניינים כמעט ללא שפיכות דמים. צריך לציין כי לעיתים קרובות יש גם שוטרים בין הפצועים במהומות על הר הבית. הבעיה היותר קשה הם יידוי האבנים. הדיון המיוחד שיכנס ראש הממשלה הערב ינסה למצוא דרכים חדשות להחמיר את אכיפת החוק ואת הענישה על פי חוק של מיידי האבנים והוריהם.
רוב מיידי האבנים הם נערים וצעירים בני 20-10. אלה שפגיעתם רעה במיוחד הם הצעירים מגיל 14 ומעלה. לאלה יש את הכוח לקחת אבן או סלע כבדים, או בלוק ולהטיח אותו בשמשה של מכונית עוברת נהוגה בידי יהודי. לכן נגד אלה צריך לכוון את עיקר האמצעים והענישה. קנסות כבדים שיוטלו על ההורים, מעצרים לפני משפט ומעצרים מנהליים של הצעירים הבוגרים יותר עשויים להביא לתוצאות מיידיות.
העיקר הוא "לזרוק שמיכה עבה על השטח". במונח זה מקופלים כמה וכמה אמצעים ובראשם הצפת קו התפר בכוחות גלויים וסמויים של משטרה וגם של צה"ל (כשלא מדובר בירושלים) שינועו בקבוצות גדולות ויוכלו להתעמת גם עם מספר רב של צעירים שיוצאים מולם. הם צריכים להיות מצוידים באמצעים לפיזור הפגנות (אלפ"ה) ובמקומות מסוכנים במיוחד צריכים לשקול הצבה של צלפים מצוידים ברובים בקוטר זעיר שיפעלו אך ורק בהוראה ישירה של קצין שתפקידו מ"פ ומעלה. אין הכוונה לירי על מנת להרוג אלא ירי על מנת לפצוע כשליד הצלף נמצא פיזית קצין מנוסה שמפקח עליו.
אמצעי נוסף הוא סגירה במחסומים של הכניסות והיציאות מהשכונות הפלסטיניות המועדות לפורענות כמו אבו-טור, צור באהר, סילוואן ואחרות שמהן יוצאים מיידי האבנים. חסימת שכונות אלה במקום שאפשר במה שנקרא בצה"ל מחסומים נושמים, לא תמנע תנועה של תושביהן אליהן ומתוכן ברכב או ברגל, אבל מי שייכנס וייצא יצטרך לעבור בדיקה וזה אמצעי מאוד יעיל אף שהוא מכביד מאוד על חיי התושבים. מהלך זה עשוי להוביל את המבוגרים הפלסטינים וראשי הציבור באותן השכונות להצליח לרסן ולו גם במעט את הצעירים היוצאים משכונות אלה.
נכון שהצעירים יכולים לבוא ולצאת מהשכונות האלה בדרכים עוקפות, אבל זה הרבה יותר קשה, הרבה פחות נוח וגם שם יהיו סיורים ומצלמות שינטרו את השטח מלמעלה. הבלון ששירת היטב את משטרת ישראל עם מצלמותיו בגל המהומות שעבר בירושלים הוא אמצעי ניטור מצוין. לרעיון שהגה השר גלעד ארדן למנוע קידומם של שופטים שיקלו בעונשם של מיידי אבנים אני מעדיף שלא להתייחס מפאת כבודו של השר לביטחון פנים.
השילוב בין נוכחות גלויה וסמויה של שוטרים בשטח, ניטור באמצעות מצלמות באזור התפר וחסימת הכניסות והיציאות לשכונות המועדות יביאו ללא ספק לרגיעה במצב, אבל אסור לשגות באשליות. גם הגל הבא של מהומות בהר הבית ויידוי האבנים בוא יבוא וחוזר חלילה.
לפנייה לכתב/ת 
