אליס שלזינגר: "90 אחוז שנביא ילד אחרי ריו"
"מה שחוויתי בשנתיים האחרונות עשה לי טראומה רצינית שעוד לא התאוששתי ממנה לגמרי. הרבה דברים נפגעו אצלי". אחרי שהתמקדה במאבקים מחוץ למזרן, אליס שלזינגר תעמוד הערב תחת החופה עם בחיר לבה, מאמנה והשותף שלה למאבק, פאבל מוסין. אחרי המלחמות והדמעות, הג'ודוקא "מחפשת את האושר"
אחד הרגעים המיוחדים בחייה של אליס שלזינגר הגיע באמצע פברואר האחרון. בגמר טורניר גראנד־פרי בגרמניה, היא השיגה איפון מרשים תוך 63 שניות על מונחזייה צדבסורן המונגולית. ואז זה הגיע – 10 שניות של נשימה. נשימה עמוקה, אמיתית ומשוחררת. בלי פחדים ובלי לחצים. רק אוויר שממלא את הריאות ומשוחרר בקלילות החוצה. זו הייתה נשימה, למעשה יחידה, בתוך שלוש שנים של מחנק.
"גם אחרי המדליה באליפות העולם (ארד, 2009), לא התרגשתי כמו בגרמניה", היא מספרת בעיניים בוהקות. "אלה היו 10 שניות של אושר. אושר טהור. אחת מנקודות השיא של חיי שאזכור תמיד. כמו ההרגשה ששמים לך תינוק על הידיים אחרי הלידה, אם כי עדיין לא חוויתי את זה".
הערב היא אמורה לחוות נשימה זהה כאשר תינשא לבחיר ליבה, פאבל מוסין, יחד עם קהל של 500 איש, רובם חברים, חלקם ספורטאים שנשארו לידה, גם מענף הג'ודו אם תהיתם, יהיו חלק מהחגיגה באולם "אלגריה" בקריית עקרון.
אבל למרות הרגע שאמור להיות מאושר עבור כל אישה, היא עצמה עדיין לא בטוחה שזה יצליח להשקיט את הנפש הסוערת שלה. כשאנחנו פוגשים אותה ומימינה יושב בעלה לעתיד ומשמאלה, סאשה, בתה החורגת לעתיד, היא עדיין מתקשה להתרכז בשמחה של קדושת הנישואין.
"קשה לעשות הפרדה בין החיים האישיים לספורט. מה שחוויתי בשנתיים האחרונות עשה לי טראומה רצינית שעוד לא התאוששתי ממנה לגמרי. הרבה דברים נפגעו אצלי. הייתי אדם שסומך על אנשים ופתאום קיבלתי סכינים מכל כיוון. היו שלבים שאיבדתי אמון במין האנושי. איך יכול להיות שמגיל 8 אני מתאמנת כל יום, ופתאום אדם אחד, ביום אחד, החליט שאני לא אהיה בג'ודו? איך אין לי שליטה על חיי?".
"רצינו להתחתן אחרי לונדון", מספרים אליס (27) ופאבל (40) שנמצאים בזוגיות כבר 8 שנים. "אחרי האולימפיאדה נסענו לסבתא של אליס, שם הצעתי לה נישואין בפעם השלישית".
שלישית?
אליס (צוחקת): "ברור. ההצעות הקודמות פג תוקפן. כל פעם קיבלתי טבעת חדשה. אני עדיין מחכה לאחרונה (מגניבה מבט ערמומי לבן זוגה)".
פאבל: "האמת שהתכנון היה שאם היא תיקח שם מדליה, אקח את המיקרופון ואציע לה על הפודיום".
אליס: "אז טוב שלא הייתה מדליה".
פאבל: "התכנון היה להתחתן אחרי לונדון, אבל עם כל מה שקרה מאז, גם מבחינת מצב הרוח וגם כלכלית, זה היה בלתי אפשרי".
אז למה דווקא עכשיו?
אליס: "נפגשנו עם דודי מליץ, שליווה אותנו בכל התקופה והפך לחבר קרוב, והוא שאל מה עם חתונה. הסברנו לו שיש לחץ ותחרויות אבל הוא התעקש. 'אני אסדר הכל, רק תנו תאריך'. דודי דחף אותנו לזה".
אליס היא לא ספורטאית רגילה, אבל בכל הקשור לחתונה יש לה חלומות כמו כל אחת שחולמת על שמלה לבנה. "היה לי פחד נוראי עם השמלה. אני הולכת עם שמלות, אבל צריכה שיתאימו לי. הייתי בטראומה מזה, אבל המליצו לי על סלון 'ז'קלין' ברחובות והיא הצליחה להרגיע אותי. יצאה שמלה מדהימה".
פאבל, תבכה בחופה?
"אני אדם רגיש, אבל אני לא בטוח".
אליס: "אוי ואבוי לך! אין מצב!".
פאבל: "הפעם האחרונה שבכיתי הייתה כשצפינו ב'מחפשים את נמו'. שנינו רגישים. יש דברים שהיא מחזיקה אותי ויש להפך".
אליס: "גם בכל המאבק, היו פעם־פעמיים שהייתי צריכה לנער אותו כי הוא היה מוכן לוותר".
פאבל (קוטע אותה): "לא נכון. הייתה פעם אחת שאמרנו שנינו שמוותרים. אמרנו שמתחילים מחדש. היו משברים שרצינו פשוט לסיים עם הקריירה".
לוותר על הג'ודו ולהגיד "ניצחו אותנו"?
"כן", הם אומרים שניהם יחד בהסכמה.
אליס עומדת להצטרף למשפחה כאם החורגת של סאשה (הבת: "בהתחלה היה לי קשה איתה, אבל אחרי כמה זמן הדברים הסתדרו. אני מאוד אוהבת את אליס היום"). אבל המחשבות על הרחבת המעגל המשפחתי, צפות ברקע. "כבר היום אני מרגישה אמא וזה כיף. אם לא הייתי בג'ודו בטוח היו לנו כבר ילדים. לפני הבלאגן היה לי ברור שאחרי ריו אני מפסיקה. מתחילים עם ילדים, משפחה. אבל אחרי שפיספסתי שנתיים וההכנות לריו לא היו אופטימליות, בא לי עוד אולימפיאדה. באותה נשימה, בא לי ילד. פאבל כבר מת שאעזוב את הג'ודו".
אתה רוצה שהיא תפרוש אחרי ריו?
"אני רוצה שהיא תסיים. רוצה חיי משפחה נורמליים. כל הזמן או אני או היא בחו"ל. החלפתי קידומת לא מזמן, אז אני כבר לא מרגיש צעיר. בכל מקרה, לא אמנע ממנה להמשיך בספורט".
אליס: "90 אחוז שנעשה ילד אחרי ריו. יכול להיות שאחרי זה לא ארצה לחזור להתחרות, ואולי הפוך. הרי כבר עברתי שנתיים בלי ג'ודו אז מה זה 9 חודשים?".
"המאבק שלי נגע בהרבה אנשים"
את השם אליס שלזינגר מספיק אנשים בארץ מכירים. גם אלה שלא חובבים ספורט. אבל זה לאו דווקא בגלל ההישגים על המזרן. יותר בגלל הסכסוך ההוא, המהדהד ורווי האמוציות מול איגוד הג'ודו, שהביא לענף חשיפה דומה לזו שהביאו שלוש מדליות אולימפיות. הקלטות, ענייני משקל, פנייה שערורייתית מצד האיגוד לפסיכיאטר המחוזי, השמצות ודמעות. הרבה מאוד דמעות מול כולם על המסך, ועל הכרית לפני השינה.
ביולי האחרון התרחש בטורניר גראנד־סלאם ברוסיה הקרב לו התקשורת ציפתה יותר מכל, אליס שלזינגר מול ירדן ג'רבי, אלופת העולם לשעבר וחניכתו של שני הרשקו, המאמן שהאיגוד דרש מאליס לעבוד תחתיו.
אליס ניצחה, אבל לא הייתה שם נקמה ובטח לא שמחה לאיד. "זה כמובן לא היה עוד קרב, אבל לתקשורת היה יותר עניין בזה מאיך שאני הרגשתי. אין לי שום תחרות מול ירדן כיום. את המטרה שלי הגשמתי לחזור למזרן. אין ספק שהייתה הקלה אחרי, אבל לא משהו מיוחד. הקרב הזה לא מוכיח מי צדק במלחמה אני או האיגוד. זה לא משנה את העובדה שפונטי לא נתן לי הזדמנות להגיע לאולימפיאדה".
פונטי. הכוונה היא למשה פונטי, יו"ר האיגוד. שם שעדיין מותיר חתך רציני על הנשמה של אליס ופאבל. "זו צלקת שכל הזמן מגרדים", מסביר פאבל. "אני הולך לתחרויות וצריך לראות אותו. קשה לי לעבור ליד הבנאדם ולא להרגיש את הכאב בפנים".
אליס: "כל פעם שקוראים כתבה על לינדה בולדר (הולנדית שבעלה יהודי והובאה לייצג את ישראל), 'הפטריוטית הישראלית', זה לקחת סכין ולחתוך את הצלקת. אתם לא נתתם לי להתאמן בארץ, היא מתאמנת בהולנד, לא גרה כאן, עושה מה שהיא רוצה והיא פטריוטית ישראלית ואני לא מייצגת את ישראל?".
פאבל: "ואין לנו חלילה דבר נגד לינדה".
פטריוטיות. מילה שחוזרת על עצמה בראיון. אליס ופאבל מגדירים את עצמם כפטריוטים נלהבים, חלק בלתי נפרד מהמדינה. רק שאת כל התחושות הללו קשה להביא לידי ביטוי עם חליפת ג'ודו כשעל דש הבגד דגל בריטניה. "בהתחלה היה לי נורא קשה. היו לי משברים בעקבות זה", אומרת אליס שנולדה בהרצליה לאם שעלתה מאנגליה.
פאבל: "לקחו לה כמה חודשים רק להסכים לתפור את דגל בריטניה על החולצה".
אליס: "אני ישראלית. גדלתי פה, שירתתי בצבא ופתאום אני צריכה לשנות את הזהות שלי. זה הכי כואב לי. הסברתי למאמנת שלי שם עד כמה קשה לי והיא הבינה אותי. היא ביקשה ממני להשאיר את העבר מאחור ולשמוח כי תומכים בי. היא צודקת, אני עכשיו במקום שרוצים אותי. אלה שתמכו בי בתור אליס ימשיכו לתמוך בי. לא השתניתי. יתמכו בי בגלל הערכים והאדם שבי, לא בגלל הדגל שאני מייצגת".
איך היחס כלפייך בארץ מאז התחלת לייצג את בריטניה?
אליס: "הרבה יותר טוב".
פאבל: "בשדה התעופה בארץ אני מרגיש שאני הולך עם סלב. מלא אנשים ניגשים אלינו ומחזקים".
עבור אנשים מסויימים הפכת לסמל מאבק בממסד. את מרגישה את זה?
"מאוד. לא יודעת אם סמל, אבל הרבה אנשים אמרו לי שזה נגע בהם. כל אחד שיש לו בעיות עם הבוס, ביטוח לאומי עם כל ממסד ציבורי, ברגע שאני הלכתי וניצחתי ממסד גדול ונלחמתי עד הסוף,
אנשים רואים בזה כמאבק שהם היו רוצים לנהל".
מריצה תסריטים לאולימפיאדה?
"הגעתי למסקנה שתסריטים לא תמיד הולכים כפי שאתה רוצה. להתחיל לחשוב על תסריט כזה עכשיו, זה להכניס את עצמי לשיגעון. לא רוצה להיות שם".
יכול להיות שבנקודה הזו של חייה, מדליה אולימפית היא לא פסגת שאיפותיה של אליס. את האנרגיות שלה היא עדיין מנסה להטעין אחרי הקרב הקשה בחייה. "ברגע שלקחו ממני את הג'ודו, הייתה לי הזדמנות להתאהב בו מחדש. בכל תקופת המלחמה לא דיברנו על אולימפיאדה או אליפות עולם רק לחזור למזרן. זה מה שנלקח ממני".
את מתחתנת. יש לך משפחה שאוהבת ותומכת. אליס כיום היא אדם מאושר?
"מעכשיו אני מתחילה סיפור חדש. סיפור עם מטען שאצטרך ללמוד איך להתמודד איתו. אליס כיום היא אדם שרוצה למצוא את האושר".
פונטי: "איגוד הג'ודו לא עוסק בענייניה של אליס"
תגובת יו״ר האיגוד משה פונטי: "שלזינגר אינה ספורטאית שמייצגת את ישראל ומבחינת איגוד הג'ודו אנו לא עוסקים בענייניה".
לפנייה לכתב/ת 
