זה לא בריא לצבור כעסים: התחילו לבטא רגשות

אתה שומר הכל בבטן, לא מדבר על מה שמציק לך, לא מודה במה שמפחיד אותך, לא פורק את מה שמכעיס אותך, לא מוציא שום דבר החוצה. הכל נשאר בבטן.

קראו את הטורים הקודמים בסדרה:

רוצים לעזור לילדיכם? זיכרו איך אתם הרגשתם בגילם

אהבה מתחילה בהחלטה: איך לשמר זוגיות מוצלחת

הניחו את העבר מאחור - אל תתנו לפחד לשלוט בכם

לפעמים אתה כבר לא יכול יותר, ואז אתה מתפוצץ. חוטף עצבים, מרים את הקול, מקלל, מעליב, ומרגיש רע עם עצמך. אבל רוב הזמן אתה אוכל את עצמך מבפנים ולא חולק את הצרות שלך עם איש, גם לא עם אשתך, גם לא עם חבריך, ובטח שלא עם ההורים שלך. ככה גדלת, ככה חינכו אותך: לבלוע, להכיל, להיות בשקט, לא לדבר על זה, שהשכנים לא ישמעו, שאף אחד לא יידע. ובאמת, אף אחד לא יודע.

אמרו לכם שככה צריך? טעו

הזמן עובר, השנים חולפות ואתה צובר בבטן קילוגרמים של תסכול, של כעס, של אשמה, של פחד, של מועקה, של כאב. כשצוברים רגשות לאורך זמן, הרגשות הללו מכבידים על הנשמה, ועל הגרון, ועל הראש, ועל הבטן, ועל הגב. עם הזמן, הכובד הופך לכאב. אבל אתה ממשיך לשתוק. אם תמשיך ככה, בסוף זה יהרוג אותך.

אז בוא נדבר על זה. בוא, לשם שינוי, נדבר על זה. בוא ננסה להבין למה אתה לא מדבר על מה שמכאיב לך, למה אתה בוחר להמשיך ולסבול במקום לשחרר את הסבל הזה? הסיבה היא שזה מה שאתה מכיר, זה מה שראית בבית: הסתרה, הדחקה, הכחשה, אומללות, סבל ושקרים. טונות של שקרים.

מי לא גדל בבית שבו הסתירו את האמת, שבו לא דיברו על מה שכואב, שבו היה קשה להודות בטעויות, שבו העדיפו לשקר, רק כדי "לשמור על המשפחה"?

כמעט כל אחד מאיתנו חווה את זה וחשב שזה נורמלי, כי אמרו לו שזה נורמלי ושככה צריך להתנהג. אבל לא, זה לא. להתנהגות הזאת יש מחיר, והמחיר הוא כבד. לעתים קרובות, כבד מנשוא.

הדחקה מובילה למחלה

לשתיקה יש מחיר רגשי ומחיר פיזי. המחיר הרגשי הוא הרס היחסים עם כל אדם שקרוב אליך, כי אם אתה צובר דברים מולו ולא מדבר איתו על זה, אתה מתרחק ממנו או שהוא מתרחק ממך, אתה לא סומך עליו וגם הוא לא סומך עליך. יום אחד פשוט תריבו נורא או תנתקו את הקשר. אם לא תדברו על זה, הקשר פשוט ימות.

את המחיר הפיזי אתה משלם בצורת כאבי בטן, מיגרנות, נדודי שינה, עייפות, מחנק בגרון, גב תפוס, כאבי שרירים, אלרגיות, נגעים בעור, בעיות לב, או אפילו סרטן. כל רופא מתחיל יגיד לך שיש קשר הדוק בין המצב הנפשי שלך לבין התגובה, או התגובות, שהגוף שלך יפתח.

הגוף יאותת לך בהדרגה שמשהו מעיק עליו. בתחילה תחוש אי נוחות, אחר כך יופיעו הכאבים, שיתגברו עד שיהפכו לבלתי נסבלים. אם גם אז לא תשנה את התנהגותך, בעקבותיהם יצוצו המחלות, ואז זה כבר עלול להיות מאוחר מדי.

הגוף שלך הוא לא פח אשפה לרגשות

אז מה צריך לעשות? צריך לנקות. הפחדים, הכעסים, המצוקות, המחשבות השליליות, הם לכלוך, הם אשפה רגשית. את האשפה זורקים לפח. הגוף שלך אינו פח, וגם לא הנפש שלך. אם אתה משאיר את האשפה אצלך, הגוף שלך יזדהם והנפש שלך תיפצע. אתה זה שגורם לכך, אז אתה גם יכול לעצור את זה.

הכלים שעומדים לרשותך מגוונים: משיחה עם אשתך, עם הילדים, עם ההורים או החברים, דרך טיפול, אימון, תפילה, כתיבה או אמנות, ועד פעילות פיזית כמו יוגה ומדיטציה, שחייה וריצה, trx וקיקבוקסינג. בקיצור, כל דבר שיעזור לך לבטא את עצמך, לספר את מה שמעיק עליך, לשחרר את הכאב.

עוד לפני כן, תתחיל להאמין שאתה לא לבד, שלאנשים סביבך אכפת ממך, שבאמת אוהבים אותך, שיש על מי לסמוך ושיש עם מי לדבר. אז תוכל לדבר, לחלוק, לשפוך, להוציא, להתוודות, ותרגיש כמה זה מקל, כמה זה מרגיע, כמה זה נותן לך אוויר. אוויר זה חיים. הגיע הזמן לבחור בחיים.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת