יו-2 באמסטרדם: עדיין חזקים כמו פעם
במת ענק, סולואים מדויקים, סאונד מעולה ותקשורת עם הקהל הפכו את המופע של יו-2 באמסטרדם למוצלח ומרשים. גם אם לערב אחד בחרו להשמיט את "One", אכזבה לא הייתה שם
להגיד שהשנה האחרונה בחייה של להקת יו 2 היתה קשה זה כמו לטעון שהקיץ האחרון היה חמים משהו. זה התחיל בספטמבר שעבר, כשבאקט פולשני אנסה הלהקה את אלבומה החדש "Songs Of Innocence" על כל מכשיר אייפון באשר הוא - מחווה שהכוונה מאחוריה אמנם היתה טובה, אך כזו שהתקבלה במטחי ביקורת ובוז מצד משתמשי אפל שלא נמנים עם אוהדיה.
זה המשיך חודשיים מאוחר יותר כשסולן ההרכב בונו היה מעורב בתאונת אופניים קשה שהשביתה אותו מפעילות במשך כמה חודשים ואשר תוצאותיה עדיין ניכרות. הנזק שנגרם לו עלול למנוע ממנו לשוב ולנגן בגיטרה, ואם לרגע אפשר היה להירגע מעצם הידיעה שגיטריסט הלהקה דה אדג' נותר בריא ושלם, הרי שבחודש מאי גם הוא מעד - כשהתרסק מהבמה אל הרצפה במהלך הופעה בוונקובר.
כמה ימים לפני כן הלך לעולמו אביו של מתופף הלהקה לארי מולן, ולרגע היה נדמה שהיקום מנסה להעביר מסר לחברי ההרכב בן ה-40. "אני כבר לא מתפלא משום דבר שקורה ללהקה הזו", אמר בונו בראיון כן למגזין המוזיקה Q, וסיפר כי הביקורת ושרשרת הכשלים שחוו, גרמו לו וללהקתו לפקפק ברלוונטיות שלהם בתעשייה שהשתנתה לא מעט מאז הוקמה הלהקה ב-1976 ופרצה במהלך שנות ה-80.
אבל על במת היכל הזיגו דום" באמסטרדם ביום ראשון האחרון, יו-2 נראתה רחוקה מאוד מלהיות להקה בערוב ימיה. כהרגלם בקודש, בונו ושות' יצאו לסיבוב ההופעות "Innocence + Experience" מגובים בהפקת ענק מרשימה, מהסוג שלא היה מבייש את סיבוב ה-360 מעלות הקודם, מסע ההופעות "ZOO TV" מ-1992 או מופע ה-"PopMart" שאפילו עצר בישראל ב-1997.
הפעם הם מתחזקים את המופע שלהם (הראשון מזה עשור שמתקיים בארינות - לעומת אצטדיונים) בבמת ענק ארוכה שחוצה את האולם ומאפשרת לצופים מכל צד לצפות בהם, כמו גם במסך מלבני התלוי לכל אורכה של הבמה, שמקרין וידאו ארט מרהיב המשתלב באופן יעיל עם צילום המתרחש על הבמה.
ככה זה היה נראה ב-1992. סיבוב ההופעות "Zoo Station"
יו-2 עדיין רואה עצמה כלהקת הרוק הגדולה בעולם, ובערב סתווי אחד בבירה ההולנדית (האחרון מבין ארבעה רצופים) חבריה השתמשו בכל האמצעים כדי להוכיח שנותר בהם יותר מנוסטלגיה. וזו הסיבה שבגינה מופרדים שני חלקי ההופעה בסבב הנוכחי - חלקה הראשון מורכב בעיקר משירי האלבום החדש (להלן – שירי ה"תמימות") בעוד החלק השני מכיל בעיקר שירים ישנים יותר (שירי ה"ניסיון").
מצד אחד הגיוני שהרכב, במיוחד כזה שחבריו הביעו לא אחת גאווה אדירה על אסופת השירים החדשים שהקליטו, ירצה להציג את מרכולתו האמנותית העכשווית בפני קהל חי. מצד שני - הרכב בגילה ובמעמדה של החבורה האירית צריך גם להבין את מקומו ואת הצורך של רוב הקהל להתפלש בקלאסיקות וגרייטסט היטס. וזו בערך הבעיה היחידה במופע הנוכחי של יו-2 - כלומר, חוץ מהבלונד המחומצן המטופש שמדגמן המנהיג שלה בימים אלה.
במונחי הפקה מדובר במפלצת ראוותנית יפה ומרשימה. במונחי ביצוע - קשה לתפוס אותם מזייפים ומנגנים משהו שהוא פחות ממדויק ונאמן למקור. אבל במונחי סט ליסט ובחירת שירים, נדמה שהרצון לנפנף בשירים החדשים גבר על הרצון לספק את הקהל - וזה בהחלט אבל גדול ללהקה בסדר גודל כזה, שכל הופעותיה באותו השבוע נמכרו מראש.
"(The Miracle (Of Joey Ramone" פתח את ההופעה בפריטת גיטרה מחרישת אזניים. אין ספק ש יו-2 באו לעבוד, ובלי לדבר הרבה הם עברו לביצועים של "Vertigo" מ-2004 ו"Song For Someone". בין לבין שובצו להן גם קלאסיקות מזן "I Will Follow", אך אלו שחו בים של שירים חדשים, כמו "Raised By Wolves" ,"Cedarwood Road" או "Iris". את האחרון הקדיש בונו לאמו המנוחה, שמתה בהלוויית סבו כשהיה המוזיקאי בן 14, לפני 41 שנים. "היא מעולם לא הספיקה לראות מה שיצא מיו-2", אמר בונו, ובעודו שר את השיר, עיטרו את המסך הענק מעליו תמונות ישנות של אביו ואמו ביום חתונתם.
נאמן לקונספט האלבום, אשר חוזר אל נעוריהם של יו-2 באירלנד, גם המופע החי מכיל רפרנסים רבים אל שנות ה-70 המוקדמות של דבלין, ביניהם תמונות ואיורים של בונו הצעיר, שוכב על מיטתו ומאזין למוזיקה בחדר הנעורים שלו, כשעוד ענה לשם פול דייויד יוסון. "Every Breaking Wave", הבולט שבשירי האלבום, זכה לגרסה אקוסטי ולביצוע ווקאלי מדויק של בונו, שגם בגילו ולאחר מחלה במיתרי הקול עדיין מסוגל להגיע לגבהים שהפכו את שירתו לכה מזוהה עמו.
וישנו גם החלק הנוסף במופע. זה, לפחות לפי תגובות 17 אלף הנוכחים בזיגו דום, התקבל בחיבה גדולה יותר, שכן כלל רגעי שיא מהקריירה של יו-2 - ביניהם "Sweetest Thing" (שבעזרת בונו והפסנתר קיבל ביצוע מינימליסטי ומקסים), "Where The Streets Have No Name", "Sunday Bloody Sunday" או "Bullet The Blue Sky" - מסוג השירים שהגרסה החיה שלהם משדרגת אותם פי אלפי מונים.
רגע אחרי "Pride" ו-"With Or Without You" הם יצאו להפסקה קצרה - שאחריה הגיע נאום מתבקש של בונו על משבר הפליטים באירופה. "אלה לא מהגרים, הם פליטי מלחמה" אמר, ושב להדרן של ארבה שירים שכלל בין היתר את "City Of Blinding Lights", "Beautiful Day", "Bad" והסתיים ב-"40", שיר מהאלבום "War" שחותם לא מעט הופעות של הלהקה, כאשר הקהל המשיך לשיר את השורה "How long To Sing This Song". אם משהו חסר לכם ברשימת השירים שהוזכרה כאן, כנראה אתם לא לבד.
היו רגעים ושירים יפים של יו-2 באמסטרדם. אבל היו גם לא מעט בחירות תמוהות והתעלמות בוטה מכמה נכסי צאן ברזל בקטלוג היצירה של ההרכב הוותיק. כך, למשל, נעלמו להם מהסט ליסט יצירות על זמניות כמו "Still Haven't Found What I'm Looking For" (רגע שיא אדיר בהופעות של ההרכב), "Angel Of Harlem", "Who's Gonna Ride Your Wild Horses", "Stay", "Stuck In A Moment", "Desire " או – וכאן מדובר ממש בחילול קודש – "One".
כן, כותב שורות אלה זכה להיות נוכח בהופעה של יו-2 שלא כללה את השיר המזוהה ביותר עמה, על אף שיתר שירי "Achtung Baby", האלבום שבמסגרתו יצא, זכו לייצוג נאה, אפילו מרשים. עם זאת, יש לציין כי חלק מאותם השירים שחסרו בהופעה ספציפית זו דווקא בוצעו בערבים שלפניה, וכי יו-2 דואגים לשנות את רשימת השירים כמעט מדי ערב. כך שלא מדובר בהחלטה החלה על כל הופעות הסיבוב, אלא על לילה אחד בלבד.
בכל הנוגע לרשימת השירים - שלל אסונות, ביקורת קשה וספק עצמי הולידו גרסה מעט אחרת של ענקית הרוק הפופולארית והשנואה באותה מידה. יו-2 של 2015 היא עדיין להקת הופעות מרשימה, מהסוג שכבר לא קיים כמעט. רק חבל שמרוב רצון להוכיח שהיא עדיין בועטת - לערב אחד בלבד, היא העדיפה להשמיט את הקלאסיקות.
מול פרט זה עומדים במת ענק המתפרשת על פני ארינה שלמה, סולואי גיטרות מדויקים, סאונד מעולה ותקשורת רבה עם הקהל, שבהחלט עשו את המופע האמסטרדמי של יו-2 לראוי ומוצלח - מסוג המופעים שמחזירים את ההשקעה הכספית בהם. גם אם מישהו אוחז בבובות וודו של חברי הלהקה ותוקע בהן מחטים, נראה שבונו, דה אדג', לארי מולן ואדם קלייטון לא נותנים לשריטות להפחיד אותם.
(המבקר היה אורח של חברת " זאפה איסתא מיוזיק", המתאמת חבילות וכרטיסים להופעות בחו"ל - ביניהן המשך סיבוב ההופעות של יו-2)
