על תו הסיום: מצעדי המוזיקה התמוהים ביותר
ההיסטוריה של המוזיקה רצופה בבחירות מוזרות שנתנו עדיפות ללהיטי בזק על חשבון שירים שהפכו לקלאסיקות. כך למשל הפסיד "דרך השלום" במירוץ לתואר שיר השנה - שהלך בסוף לאליעד עם "מתוק כשמרלי". אבל פאר טסי בחברה טובה לצד איימי ווינהאוס, נירוונה, ואפילו הביטלס. גם להם זה קרה
"דרך השלום" היה ללהיט היסטרי שכבש גם את לב חובבי המוזיקה המיינסטרימית וגם את בעלי הטעם המוזיקלי האנין יותר. הוא הוכתר כשיר המייצג את התל אביביות החדשה, יצירה המהללת אהבה חופשית ואפילו כהצהרה פמיניסטית. אין ספק שקשה היה להתחמק בשנה החולפת מ"דרך השלום", אך על קו הסיום אליעד זכה בבכורה, למרות שרבים רואים בשירו גימיק ולא יותר.
פאר טסי הוא כמובן לא הראשון שנעקף בסיבוב על ידי יצירה מפתיעה. ההיסטוריה של המצעדים למינהם מלאה בזכיות תמוהות, כמעט לא הגיוניות, שמוכיחות שבסופו של דבר זה לא משנה מי זכה במקום הראשון - הניצחון נמדד בעל זמניות.
כשלהיט ברזילאי רע ניצח את הביטלס
אולי ההוכחה הטובה ביותר לכך שלפעמים זכייה של שיר היא עניין כרונולוגי ופונקציה של זיכרון קצר (מדי) של הקהל, הגיעה בדמות "מצעד המצעדים", ספיישל שהכתיר את הלהיטים הגדולים ביותר בחמישים השנים שעברו מ-1940 ל-1990. כל המי ומי של עולם המוזיקה כיכבו ברשימה הזו: ג'ון לנון, אלוויס פרסלי, סטיבי וונדר, פול אנקה, ג'ורג' מייקל, האנימלז, פוליס, המודי בלוז ומדונה, וזו רק רשימה חלקית.
אבל את הפסגה כבשה לא אחרת מאשר להקת קאומה הברזילאית עם הלהיט שלה "למבדה", שהיה השיר המושמע ביותר בתחילת שנות התשעים - במיוחד בימים שלפני שידור המצעד. בדרך למקום הראשון הוא הקדים קלאסיקות כמו "Yesterday" של הביטלס (מקום שני), "Another Brick In The Wall" של פינק פלויד (מקום שלישי), "Sealed With A Kiss" של בריאן היילנד (מקום רביעי) ו-"Hotel California" של האיגלז (מקום חמישי). אנחנו מדברים כאן על "למבדה", כן?
עקף את פינק פלויד, אלביס והרולינג סטונס
עולם ההיפ הופ תולש שערות
טקס הגראמי 2014 הכעיס לא מעט אוהדי היפ הופ, שפשוט לא הצליחו להבין את ההחלטה להעניק ל"The Heist", אלבום הבכורה של הצמד מקלמור וריאן לואיס, את הפרס בקטגוריית אלבום הראפ. נכון, האלבום הכיל את "Thrift Shop", אחד מלהיטי הענק של התקופה, ואיתו עוד מספר להיטים. אבל מולו עמד "Good Kid", אלבומו השני של קנדריק לאמר - והראשון תחת לייבל גדול. גם הוא הכיל כמה להיטים גדולים, ובניגוד לאלבום של הצמד לואיס ומקלמור, נחשב לקלאסיקה מיידית עם צאתו. מקבלי ההחלטות בטקס הגראמי חשבו אחרת.
מקלמור וריאן לואיס. לא ממש קלאסיקה
איימי מי?
הרבי הנגקוק הוא בהחלט אגדת ג'אז, ואמן שראוי ללא מעט התארים שניתנו לו. אבל עם כל הכבוד לקריירה הארוכה והמכובדת שלו, קשה להגדיר את "River: The Joni Letters", אלבום הקאברים שלו לשיריה של ג'וני מיטשל, כאלבום חשוב. שופטי מהדורת 2008 של טקס הגראמי חשבו שהוא ראוי לתואר "אלבום השנה", וזה עוד היה יכול לעבור בשקט בכל שנה אחרת.
אלא שמתמודד בולט אחר באותה קטגוריה היה "Back To Black", אלבומה השני והמצליח של הזמרת איימי ווינהאוס, שהפך מאז לאחד האלבומים הגדולים של השנים האחרונות. כשמנסים לדמיין לאיזה מבין שני האלבומים הנכדים שלנו יאזינו, סביר להניח שיהיה זה אלבומה של ווינהאוס, שהיה גם האחרון בקטלוג היצירה של הזמרת המנוחה. אלבום נוסף שהובס על ידי הנקוק היה "Graduation" המוערך, של הראפר קניה ווסט.
מריח כמו החלטה מטומטמת
איימי ווינהאוס עוד יכלה להתנחם בעובדה שאגדה אמיתית ניצחה אותה. אבל קשה לדמיין מה עבר בראשם של הבוחרים בקטגוריית "קליפ השנה" בטקס פרסי MTV של 1992. הקטגוריה החשובה ביותר בערוץ, שהיה מבוסס אז בעיקר על וידאו-קליפים, ראתה שלושה מתמודדים ראויים ואחד קצת פחות - ונחשו בעצמכם מי זכה? הקליפ "Right Now" של ואן הלן היה המנצח הגדול בקטגוריה, שכללה אז קליפים אייקונים כמו "Under The Bridge" של הרד הוט צ'ילי פפרז, "Let's Get Rocked" של דף לפארד או – מי שבדיעבד היה הראוי ביותר מבין הארבעה, "Smells Like Teen Spirit" של נירוונה.
קורט קוביין הספיק להפוך לקדוש, אגדת רוק ואייקון גראנג', בעוד ואן הלן התפיידו להם בשנות התשעים, אל מחוזות השכחה והרוק הגלאמי.
"Smells Like Teen Spirit". חמוד, אבל לא ואן הלן
הייתם חושבים שזה יהיה מייקל
גרסת 1994 לא היתה היחידה שהכילה בחירות תמוהות ומנצחים הזויים. בדיוק עשר שנים לפני כן, בטקס פרסי MTV של 1984, אותה קטגורית "הקליפ הטוב ביותר" הכילה שמות שירים וקליפים אייקונים, ביניהם "Girls Just Want To Have Fun" של סינדי לאופר, "Every Breath You Take" של פוליס, "Rockit" של הרבי הנקוק (שוב הוא) ואפילו "Thriller" של מייקל ג'קסון - כנראה החשוב שברשימה. אבל הפרס באותה השנה הלך דווקא ל"You Might Think" של The Cars, ובאמת שקשה להסביר למה.
"Thriller". המנצח הטבעי
שלא כדרך הטבע
טקס פרסי הגראמי 2001. הקטגוריה: אלבום השנה. המועמדים: "Midnite Vultures" הגאוני של בק, "You're The One" של פול סיימון, "The Marshall Mathers LP" של אמינם (אלבום הלהיטים ההיסטריים של מי שנחשב למוזיקאי הלוהט ביותר בעולם דאז), ו"Kid A" של רדיוהד (שסימן את שינוי הכיוון בקריירה של הלהקה, שהפכה להרכב אלקטרוני באלבום שנחשב לאחת היצירות החשובות של זמננו). והמנצח הוא: "Two Against Nature" של סטילי דן, הרכב שלא ידע רלוונטיות מאז שנות השבעים בערך.
נסו לפתור את החידה הבאה
גם טקס פרסי האוסקר לא חף מטעויות ובחירות תמוהות, ואחת חמורה במיוחד אירעה ב-2009. שני הסרטים המדוברים ביותר באותה השנה היו "נער החידות ממומביי" ההוליוודי והדביק, ולעומתו הדרמה המשובחת והמדויקת "המתאבק" של דארן ארונופסקי.
איכשהו, דווקא "Jai Ho", שיר הנושא של הראשון זכה, בעוד "The Wrestler" - שיר הנושא של הסרט בעל אותו השם, שנכתב ובוצע על ידי ברוס ספרינגסטין, לא נכלל אפילו ברשימת המועמדים. ספרינגסטין כבר זכה בפרס בחייו, כשכתב את שיר הנושא לסרט "פילדלפיה", אבל אין ספק שגם באותה שנה הוא היה יותר מראוי למועמדות, אם לא לזכייה.
