ללא רועה: משבר המנהיגות של הפועל ת"א
האדומים פתחו עונה עם הנהלה שאפתנית וסגל שחקנים חדש לגמרי, אבל בהיעדר שחקן או מאמן שייקח את המושכות - הבלאגן בוולפסון חוגג. האם באדיר, רייכרט או אפילו אבו עביד יכולים לקחת אחריות ולהצעיד את הפועל קדימה?
אמיר כבירי יכול לענות באופן חלקי להגדרה הזו, של אדם המפיח תקווה באנשיו. אבל כבירי, מה לעשות, הוא לא נפוליאון. בניגוד לאותו מנהיג דגול, הוא לא יכול להנהיג את ההולכים אחריו בשדה הקרב. הוא שיפץ את מתחם וולפסון, הביא שחקנים אינספור ועטף את כולם בחליפות, עניבות וציפיות, אבל על הדשא - או לפחות על הקווים - דרוש מנהיג שיעשה את השינוי ברמה המקצועית.
המשימה הזו היא קשה במיוחד כשמדברים על הפועל ת"א הנוכחית. כמעט כל הפרצופים הם חדשים ומרוב עדר לא רואים רועה. הכשלון המוקדם כל-כך של ססאר מנדיונדו היווה עדות ראשונה לאתגר האדיר שטמון בהנהגת הפועל החדשה, והקשיים במציאת מאמן מחליף לא מבשרים טובות בגזרה הזו. ומה עם השחקנים? גם כאן התמונה לא מעודדת, אבל עד כה נרשמו מספר מועמדים פוטנציאלים.
המועמד ראשון, למי ששכח, היה אריאל הרוש. במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה הוא ישב מאחורי שולחן הקברניטים כרכש הראשון של האדומים לעונה הנוכחית, וכנראה גם כשחקן הבכיר והמנוסה ביותר בסגל. ההנחה המתבקשת הייתה שהשוער יקבל את סרט הקפטן וינסה להרים מהקרשים את הפועל וגם את הקריירה שלו עצמו, אבל זה לא קרה. הסרט ניתן בתחילה לשמואל שיימן ולאחר מכן, בהחלטה תמוהה למדי, הועבר למיחאי פינטילי הרומני, שנחת בישראל לראשונה רק עשרה ימים קודם לכן.
אז הרוש לא קיבל הזדמנות, שיימן נעלם מהרדאר בשבועות האחרונים ופינטילי נראה מנותק לחלוטין ממה שקורה סביבו, על ומחוץ למגרש. קשיי השפה בוודאי לא עוזרים, כפי שלא עזרו למי שהעניק לו את מעמדו וכהרף עין ארז את המזוודות וחזר לספרד. למרות זאת, מעטים האוהדים שציפו מפינטילי להביא את הישועה. ממי הם כן ציפו? התשובה פשוטה - מבן רייכרט.
זה לא רק המחיר המופקע והעובדה שהגיע ממכבי ת"א בסיומה של סאגה מתוחה ומתישה, למרות החשיבות הלא מבוטלת של שתי העובדות הללו. לפני הכל ומעל לכל, לפחות מבחינת מרבית האוהדים, רייכרט הוא אוהד אמיתי. הערך של העובדה הזו לא יסולא בפז עבור מועדון שהמהפכה המקיפה שנעשתה בו בקיץ גרמה, כך בעיני רבים, ל"אובדן הזהות" שלו. עסקת רייכרט, על כל היבטיה, נתנה תחושה שלהפועל מגיע יותר משחקן. סמל בהתהוות, אולי אפילו סמל אינסטנט.
אבל "הבן האובד" לא חזר לוולפסון בכושר שבו יצא ממנו בסוף העונה שעברה, והציפיות הגבוהות של האוהדים בעקבות אותה עסקה בומבסטית הביאו כצפוי לפתיחה מאכזבת. רייכרט התחיל רע מאוד את העונה, פתח את המשחק האחרון מול מכבי נתניה על הספסל וגם כשנכנס היה רחוק מלהרשים. במפתיע או שלא, הוא גם ספג לראשונה מזה זמן רב קריאות בוז וקללות מהיציעים של בלומפילד, זכר לימיו הראשונים במועדון אשתקד. גם ניצוצות של מנהיגות עדיין לא נראו מרייכרט, וגם אם זה יקרה יום אחד - הפועל ת"א צריכה דמות חזקה על הדשא, ומיד.
הקרדיט הזמני שניתן לוואליד באדיר על הקווים נראה כמו פתרון פוטנציאלי. קפטן העבר, ששיחק שמונה שנים בהפועל ת"א ופרש במדיה, הוא דמות ששחקנים יכולים לשאת אליה עיניים ובניגוד לכל שאר הנוגעים בדבר, באדיר בהחלט יכול להיחשב לחלק מה"זהות" שאותה קיוו לשמר בהפועל המתחדשת. אבל גם אם לכבירי וההנהלה אין שום מועמד נוצץ במיוחד על המדף, הסיכויים שבאדיר ימשיך לשמור על משרת המאמן הראשי קלושים. ככל הנראה, הוא יחזור בקרוב לעמדת עוזר המאמן, יתמוך בשחקניו מהספסל ובמקביל יעבוד על תעודת הפרו שעדיין חסרה לו.
ישנו עוד ניצוץ של תקווה, והוא מגיע דווקא מילד בן 20. כמו בן רייכרט, גם איאד אבו עביד הוצג על-ידי הפועל ת"א כאוהד מושבע של הקבוצה, שחזר
הביתה מבלי שבאמת דרך שם (חוץ מגיחות מזדמנות לשער 7). אבל בניגוד לרייכרט של העונה הנוכחית, אבו עביד פתח את 2015/16 עם יכולת טובה, משחק הקרבה ולא מעט רומנטיקה, שאין כמוה כדי לחבר בין שחקן לאוהדים.
"הוא נישק את הסמל, הוא נישק את הסמל", זעק אחד מיושבי שער חמש שראה מרחוק את הבלם/מגן כובש את שער היתרון בדרבי של גביע הטוטו. זה היה רגע שהבהיר שחוץ מרייכרט, יש להפועל ת"א עוד פוטנציאל למנהיג, אולי אפילו לסמל. האוהדים, שדקות ספורות לאחר מכן ראו את ערן זהבי, טל בן-חיים, נוסא איגייבור וגילי ורמוט חוגגים מהפך על חשבונם, חוו כל-כך הרבה אכזבות מכוכבי העבר שלהם, ולמרות זאת נדמה שהם כבר שמים את מבטחם בילד הזה. אולי כי הרגישות שלו כבר המיסה את ליבם השבור, אולי כי פשוט אין להם מישהו אחר לסמוך עליו.
אבו עביד הספיק כבר לשחק כבלם, כמגן ימני וכמגן שמאלי, וביותר ממשחק אחד נשאר על המגרש עם כאבים עזים ונלחם על כל כדור. מדי פעם הוא גוער בשחקני ההגנה שלו ומנסה לשלוח את חבריו קדימה, כך שניצנים ראשונים של מנהיגות כבר יש. כשהכאוס על המגרש חוגג נראה שיהיה קשה מאוד לשחקן כל-כך צעיר לקחת את המושכות, אבל כרגע הוא בהחלט מסתמן כמועמד ריאלי. בסופו של דבר, אם בהפועל רוצים להימנע מעוד עונה מאכזבת, הם חייבים למצוא את המנהיג שיספק את הסחורה, ויחזיר לאוהדים את התקווה.
לפנייה לכתב/ת 
