יום הולדת שמח, מאסטר: פיל ג'קסון חוגג 70
אחרי קריירת אימון מדהימה שכללה 11 טבעות אליפות וניצוח על שתי שושלות מפוארות, "הזן מאסטר" ציין השבוע את יום הולדתו כשהוא עמוק בתוך הבוץ של ניו יורק ניקס. עכשיו הוא רוצה למחוק מהזיכרון את העונה האיומה האחרונה שעברה עליו ולחזור לעשות את מה שעשה כל חייו: לנצח
לאור כל מה שקורה לאחרונה עם פיל ג'קסון, אפשר לשער שבגיל 70 הוא היה מעדיף להיות במקום אחר בחיים. מי שזכה ב-13 טבעות אליפות NBA על הפרקט ומחוצה לו יכול היה להסתפק בלהעביר את שנות הזהב שלו בישיבה נינוחה על ערסל והתבוננות מהצד על התעשייה. גם אם כבר החליט לחזור אליה, כנראה שהוא היה מעדיף לעשות את זה דרך מקום עבודה שמסב מעט יותר נחת לנשמה ואוויר לריאות. כלומר, במועדון מצליח יותר, כיפי יותר ומבאס פחות מניו יורק ניקס. וזאת רק תחושת בטן שלנו, מבוססת על היגיון בריא.
אלא שנכון להיום, קצת יותר מחודש לפני עונת 2015/2016, פיל ג'קסון הוא הנשיא של הקבוצה הכי מושמצת ומדוכאת בארה"ב. מי שהפך כל דבר שנגע בו בחייו להצלחה משגשגת והיה מאדריכלי השנים היפות של שיקגו בולס ולוס אנג'לס לייקרס עומד עכשיו בראש של מועמד מוביל לתואר "הפרויקט המתרסק של 2015". לא עניין שכיף לחגוג איתו 70. אבל כשאתה פיל ג'קסון, כל מה שלא תעשה כנראה יהיה בצל של כל מה שכבר עשית.
באתרים האמריקאים הקפידו לחגוג את יום ההולדת של האגדה בכתבות מיוחדות. אז גם אתם יכולים להגיד לו מזל טוב, אבל בעיקר לאחל בהצלחה. גם השנה, ובמיוחד אחרי השנה המזעזעת האחרונה של הניקס, המטרה של ה"זן מאסטר" תהיה להוציא מים מהסלע. זה אומר, בין השאר, לשקם את ההריסות ליד הטיימס סקוור ולהפוך את האוהדים במדיסון סקוור גארדן למעט פחות נבוכים. לפנות עם טרקטור את החורבות ולהחזיר את הצבע ללחיים של כל מי שראה משחק של ניו יורק השנה. לא משימה פשוטה אם אתה נשיא של קבוצה שסיימה את העונה האחרונה עם הראש באדמה. גם אם לנשיא הזה קוראים במקרה פיל ג'קסון.
שעם בחירתו לנשיא הניקס במרץ 2014, סגר ג'קסון מעגל אחרי שעבר בקבוצה גם כשחקן. ב-1989 ניצל וואקום בעמדת המאמן הראשי של הבולס כדי לאייש את התפקיד ולסחוף בהמשך את מייקל ג'ורדן וסקוטי פיפן לשלוש אליפויות מדהימות ברציפות. אחרי שלוש שנים עשה ג'קסון עם הצמד המפורסם את אותו דבר עוד פעמיים.
מהצלחה מפוארת לכישלון קולוסאלי
לאחר מכן לקח פסק זמן של שנה כדי להסתער על היעד הבא שלו, ל.א לייקרס, הפיק את המיטב משיתוף הפעולה הנפיץ בין קובי בראיינט לשאקיל אוניל ויצר מהם שושלת שהסתכמה בשלוש טבעות נוספות. בסוף סימן 'וי' עצום על היעד הנחשק 'להיות המאמן בעל מספר האליפויות הגדול ביותר בהיסטוריה', ולא הסתפק ב-10 כאלה, כי אם ב-11. ב-2011 החליט לפרוש בשיא מאימון פעיל.
ואז, קצת כמו פיני גרשון, שאחרי שנות התהילה עם מכבי ת"א משהו בו אמר לו שהוא צריך לחזור. הוא הספיק להוציא ספר שבו חלק עם מעריציו לא מעט מהחוויות, הסיפורים, הרגעים וההישגים שאסף במהלך הקריירה (על הדרך לא היסס לקבוע של"ג'ורדן יש עליונות ברורה על פני בראיינט כמנהיג על הפרקט"), לפני שעשה מעשה פט ריילי (נשיא מיאמי) והפך לאיש הכל-יכול בניו יורק. הוא חתם על חוזה של 60 מיליון דולר לחמש שנים וקיבל את המפתחות לכל הדלתות האפשריות במועדון. ג'קסון האיש על הברז, האדם מאחורי המהלכים המקצועיים, זה שמתווה את המדיניות הארגונית ובסופו של דבר גם הפנים של הקבוצה, שכבר אז הייתה בחזקת מותג שוקע.
יש לה סופרסטאר (כרמלו אנתוני) שהרוויח סכומים דמיוניים, אבל לא הוכיח שהוא מספק תמורה לאגרה. היה בה תסכול בשפע ופנים נפולות במסדרונות. וג'קסון, האיש עם מגע הקסם, היה מופקד על השלטת הסדר. זה שצריך לעשות מהתמהיל הבעייתי שיקוי טעים, אבל לא מהקווים אלא מאחורי הקלעים. בניו יורק התלהבו כמובן מהמציאה החדשה שלהם, בעיקר מכיוון שקסמה להם האפשרות לתת לווינר לנווט אותם ולהחדיר בהם את האמונה שהם עדיין יכולים לנצח, גם כשהכול מסביב נראה שחור. עם היומרות הגבוהות האלה נכנס ג'קסון לתפקיד, מיהר להפשיל שרוולים וניסה להציל את המולדת. כצעד ראשון הוא בחר לזרוק הביתה את כל הצוות המקצועי, כולל את המאמן מייק וודסון. על ההגה הושיב הנשיא את שחקנו משכבר הימים, דרק פישר, וקיבל ממנו עוד עונה איומה שהוא ירצה לשכוח כמה שיותר מהר.
כמאמן ג'קסון לא סיים אף לו עונה אחת במאזן שלילי. כנשיא עונת הביכורים שלו עם ניו יורק נגמרה במאזן מחריד של 65:17 ומקום אחרון במזרח. בהתאם היא גם קברה את כל התכנונים האופטימיים שנשמעו בתחילתה, כמעט בכל חזית אפשרית. כרמלו אנתוני, שנשאר בתמורה ל-124 מיליון דולר לחמש שנים, לא תיפקד בגלל פציעה והושבת די מהר. הרוגע שפישר ניסה להשרות על המערכת הלחוצה התברר מהר מאוד כלא אפקטיבי. העברתם של אימאן שאפמרט וג'יי.אר סמית' לקאבלירס התגלתה כסתמית וחסרת תועלת. התוצאה: ההפסדים שוב התאספו בצרורות ושאיפות הפלייאוף המוקדמות של הבוס שוב התנפצו לניו-יורקרים המיואשים בפרצוף. בסוף הן גם התחלפו בתובנות כואבות והרבה יותר מחוברות למציאות.
"הבעיה היא לא בכישרון או במיומנות, אלא במנטליות לוזרית", ניתח ג'קסון את המפולת התורנית. "היו לנו הרבה משחקים שהפסדנו בהפרשים קטנים ובהחלט נהניתי לראות את רוח ההקרבה והמאמץ של השחקנים, אבל העובדה שאנחנו נכשלים שוב ושוב בפעולות הקטנות מראה עד כמה הלחץ עלינו גדול". אחד השיאים הגיע לאחר שפליפ בונדי, אחד ממובילי הדעה ב'ניו יורק דיילי ניוז', השחיז את הסכין וכינה את ג'קסון "הזן מאסטר של ההרס בעונה שכולה אימה". כשהתבררו ממדי האסון ואותה עונה קיבלה את החותמת "טראומתית", ג'קסון כבר שיגר התנצלות פומבית לאוהדים ואמר עוד לפני כן: "הניסוי שלי עם הניקס התרסק. לא ראיתי דבר כזה בחיי".
לא מפסיק לדבר
כמעט חצי שנה מאז שהתעורר מהסיוט, והרוחות סביב ג'קסון והניסיון המחודש שלו להעמיד את הניקס על הרגליים סוערות מתמיד. את עיקר הביקורת גררה החלטתו מעוררת המחלוקת לשים את הביצים בדראפט על קריסטפס פורזינגיס הלטבי (2.15 מ') בבחירה הרביעית. היהלום התקבל בעת ההכרזה בשריקות בוז רועמות על-ידי האוהדים באולם בברוקלין, שקצו בדיבורים על שחקן שצריך זמן כדי להבשיל או בבקשות להיות סבלניים. להם נגמרה הסבלנות להימורים מסוכנים או ללקיחת סיכונים כבר בחורף. את ג'קסון זה לא ממש עניין.
באמריקה טענו שאנתוני רתח בדיוק כמו הקהל. "כרמלו הרגיש נבגד", טענו גורמים המקורבים לכוכב ל-ESPN בחודש יוני. "הוא חש ששיקרו לו ולא ידע שזה מה שהולך לקרות, שזה הולך להיות כל-כך גרוע. הוא מאמין שהעונה הקרובה תהיה אפילו גרועה יותר מזו האחרונה". ג'קסון ניסה לצנן את האווירה כשאמר: "כרמלו הוא הבן האהוב שלנו. הוא אפילו צפה בכמה מהלכים של פורזינגיס". הרהורי החרטה של הנשיא בסוגייה באו לידי ביטוי באמירות מאוחרות שלו על אותו פורזינגיס: "אולי הוא גבוה מדי עבור המשחק".
בכלל, קולו של ג'קסון נשמע בתקשורת לא מעט מאז ירדה קבוצתו מובסת בפעם האחרונה מהמגרש. באחד הראיונות המפורסמים שהספיק להעניק טען שהכדורסל האמריקאי סובל מאובדן ערכים,
ותלה את האשמה בעניין בלברון ג'יימס: "אני מסתכל עליו והוא עושה המון צעדים. הוא תופס את הכדור ומזיז את שתי הרגליים. אין סדר ואין משמעת... זה מדהים אותי, איך התרחקנו כל-כך מהאמת של מה שאנחנו מנסים לעשות? יש יופי למשחק ועשינו אותו אינדיבידואלי מדי". כשג'קסון התבקש לנתח את משחק ההתקפה של קליבלנד בעונה האחרונה הוא ירה: "זה באמת יוצא דופן, כמה התרחקנו ממשחק קבוצתי. ארבעה שחקנים עומדים וצופים בשחקן מכדרר".
אבל גם ג'קסון יודע שלפני שהוא מפרק לחתיכות את שיטת המשחק של דייויד בלאט באוהיו, הוא קודם כל צריך לעשות לביתו כדי לדאוג שעונה מזעזעת נוספת לא תדפוק שוב בדלת ותבקש להיכנס פנימה. בין הרכישות הבולטות שעשה הקיץ כדי לוודא שזה לא קורה אפשר למצוא (מלבד הנפיל מסביליה) את רובין לופז, ארון אפללו, דריק וויליאמס וקווין סראפין, שינסו לתת דחיפה מאחורה לאנתוני ושות'. לדרק פישר הוא נתן צ'אנס כנראה אחרון בעמדת המאמן ולשחקנים החליט להביא בפגרה ספר על חניכו לשעבר מייקל ג'ורדן, כדי שינסה להעניק להם השראה לפני יריית הפתיחה.
אם להקשיב לדברים שהוא עצמו השמיע ביחס לסיכוי שהפעם זה יראה אחרת, יש מצב שהאוהדים בתפוח הגדול יכולים להתחיל להיות קצת אופטימיים. "עשינו ניסיון להתחזק הגנתית ולבנות בסיס שממנו נוכל לעבוד", אמר ביולי האחרון. "אני חושב שהראנו לסוכנים ושחקנים ברחבי הליגה את האופי שהקבוצה הזאת מנסה לקבל. לקחנו מספר החלטות ארוכות טווח במהלך התקופה האחרונה. בסוף קיבלנו את מה שרצינו".
לפנייה לכתב/ת 
