לכפר, לקרוא, לאהוב: בחזרה ל"כפרה"
לכבוד היום המוקדש לסליחות יותם שווימר חזר לקריאה ברומן הגדול ביותר של איאן מקיואן: "כפרה". הוא גילה בו צירופי מקרים, רגשות אשמה, שאלות מוסריות ובעיקר - איך מילים הן ניסיון נואש לכפר על מועקה רגשית
כפרה. מהמילים הטעונות בשפה העברית, והתמה המורכבת ומעוררת הסקרנות והבלבול בספרו הידוע של איאן מקיואן. "כפרה" ראה אור בשנת 2001 בבריטניה, ושנה לאחר מכן תורגם לעברית על ידי עתליה זילבר בהוצאת "עם עובד", המפרסמת את ספריו של מקיואן, מי שנחשב לאחד מגדולי הסופרים האנגלים העכשוויים.
לרגל יום הכיפורים ביקשנו לחזור לספר שזכה להצלחה רבה בישראל כמו בעולם כולו, היה מועמד לפרס ה"בוקר", ועובד לקולנוע בסרט בלתי נשכח שבו כיכבו קיירה נייטלי וג'יימס מקאבוי, אשר זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר.
דומה כי הרומן המטלטל והמפתיע הזה, שנקודת המוצא שלו היא תעתוע, צירופי מקרים, אימה ותחושות אשם, הוא אחת מפסגות יצירתו של מקיואן, שספריו כ"אמסטרדם", "גן הבטון", אהבה עיקשת" ו"נחמת זרים" קנו לו את אהדת הקהל והמבקרים. אבל מהו כוחו של הספר? האם דווקא בו כתיבתו באה לידי ביטוי במיטבה?
תרזה בירון-פריד, עורכת סדרת "ספריה לעם" בהוצאת "עם עובד", טוענת כי כוחו של "כפרה" נובע ראשית כל "מהשאפתנות של הספר ומרוחב היריעה שלו - זו יצירה המנסה להקיף הוויות אנושיות רבות ושונות, מילדות ועד זקנה, מחיי משפחה בכפר ועד פשע, מלחמה ומוות. הוא מעלה שאלות מוסריות מעניינות, וכמובן, יש לו צד גם ארס-פואטי, של מחשבה על הכתיבה ושל סיפור בתוך סיפור, שמוסיף הרבה, לדעתי, לעושרה של חוויית הקריאה.
"עוד אחד מסודות הצלחתו", מוסיפה בירון-פריד, "הוא היכולת הווירטואוזית של מקיואן לכתיבה ריאליסטית. מקיואן הוא אדם דק הבחנה ומתאר מיומן. הוא גם אסתטיקן מוקפד, אבל על כל אלה מתעלה, לדעתי, ההיכרות העמוקה שלו עם התשוקה שלנו - של כולנו - לשמוע סיפור טוב, ואם אפשר שיהיה גם רב-שכבתי ומשוכלל".
האם אלמנטים מסוימים בספר מופיעים גם ביצירות נוספות של מקיואן?
"אחד האלמנטים החוזרים - למשל ב'דברי מתיקה' - הוא כתיבה של גבר בשמה של אישה. הכתיבה תמיד מרתקת וקצבית, אבל בשני המקרים האלה, אולי בגלל הקושי של מקיואן לייצג אישה באופן אינטימי ואותנטי, הדרמה מכוסה בשכבה אירונית - ב'כפרה' זו האירוניה שבראיוני המבוגרת משרה על בראיוני הילדה בראיה-שבדיעבד, ואילו ב'דברי מתיקה' זהו ייצוג-בדיעבד שמייצג תומס היילי, מאהבה של הגיבורה סרינה, את סרינה עצמה".
אלמנט חוזר נוסף הוא העיסוק במעשה הכתיבה: שתי דמויות הסופרים, גם תומס היילי וגם בראיוני טאליס, ערים מאוד, כמוהם כמקיואן עצמו, לעשייה האמנותית. הם אינם אלא אנשים המשחקים במילים, והכתיבה מסמנת הן את כוחם והן את אוזלת-ידם או את מגבלות הכוח שלהם מול העולם האמיתי".
באיזה אופן בא לידי ביטוי נושא הכפרה בספר?
"העולם האמיתי - המציאות שבה אין כפרה - היא גם קו השבר של הרומן הזה. הפער בין מה ש'קרה בפועל' לגיבורים לבין מה ש'אפשר לספר' עליהם ב'בדיון' שהדמות בראיוני כותבת. זה משקף כנראה את הפער שבין השליטה של הכותב בספר יציר רוחו, לבין העדר השליטה בכל השאר. כך, לטענת מקיואן, רק בעולם בדיוני יכולות להיות כפרה והשלמה - שאינן יכולות להתקיים מחוץ לספרות, כי במציאות הסיפור לעולם אינו נגמר, ולכן תמיד תחסר לו ההתרה המיוחלת, הסופית, ואתה המחילה".
"במישור אחר, הספרותי, הכפרה היא עצם כתיבת הספר. אך בסופו של דבר היא אינה אפשרית, וגם לא חשובה כשלעצמה. הניסיון לכפר הוא החשוב: 'איך יכולה סופרת לזכות לכפרה,' כותבת בראיוני בסוף הספר, 'כשיש לה כוח מוחלט להחליט על התוצאות - ועל כן היא גם אלוהים? אין ברייה, לא ישות ולא דמות נעלה ממנה, שהיא יכולה לפנות אליה או להשלים איתה, או שבכוחה לסלוח לה. אין דבר מחוצה לה... זו היתה תמיד משימה בלתי אפשרית, וזה בדיוק העניין. ההשתדלות היא הכל.'"
מהו סוד קסמו של הספר?
"יש בו דמויות עגולות בעלות עומק פסיכולוגי שמצליחות לעורר הזדהות רבה עד כדי מועקה.
ובנוסף, 'כפרה' הוא ספר עשיר ביותר בפרטים, מהם כאלה שמתגלים רק בקריאה שנייה ושלישית, המתחברים זה לזה בעלילה הדוקה, רבת מתח והפתעה, ומותחת כשל ספר מתח. ובה בעת זה הוא ספר על הספרות עצמה, על כתיבת ספרות, כוחה להרע ולהיטיב, כוחה המכפר. אין לי אלא לצטט מאחת הביקורות, זו של שולמית גלבוע: 'זהו ספר של סופר גדול. הוא לא רק הצליח להחיות ריחות, טעמים, צבעים ומראות בפירוט מעודן ורב שכתבתי; הוא לא רק ליהטט בין התקופות השונות ובין הדמויות באופן שהוסיף עושר לסיפר וגם לדיון המושכל שמאחוריו או
כתוצאה ממנו - אלא כרך הכל יחד, בלי לקפח שום היבט'".
האם נתקלת בקשיים במהלך תרגום הספר?
"מאחר שהמספרת היא סופרת שעולמה הוא עולם המילים, היתה בספר כמות קצת גדולה מן הרגיל של אתגרי תרגום: משחקי מילים, סגנונות וביטויים שהיה צריך למצוא להם מקבילה בעברית. אבל אלה בעיות רגילות. מה שהיה יוצא דופן בתרגום הספר הזה הוא המועקה הרגשית שנלוותה לו - סימן לכוחו הרב של הספר לרגש ולגעת".
