רוצים שינוי? "חיים חדשים" לא תעזור לכם
הרעיון שעומד מאחורי "חיים חדשים" הוא רלוונטי ומסקרן, אבל שבוע אינסטנט של חיים במקום אחר לא באמת ישנה את חיי המשתתפים - וזה בדיוק מה שלמדנו מהפרק הראשון
אחרי רבע שעה האסימון ירד לי, הבנתי למה "חיים חדשים", הדוקו-ריאליטי שעלה אתמול (שבת, 21:00, ערוץ 2) הרגיש לי כל כך מוכרת. הוא בעצם סוג של TLV, אבל הפוך. זוכרים? ארבעה צעירים גזעיים מגיעים לתל אביב, מקבלים דירה חלומית ומתארגנים בספונטניות על מִשרות משגעות בשואו-ביז? אז אותו דבר רק משפחה מותשת כלכלית שנאלצת לעזוב את המרכז, ההורים נשלחים לעבודות אפורות של אנשים רגילים אבל למשך שבוע במקום חודש, כי בעקבות ההתחממות הגלובלית הזמן שלוקח "לעבור תהליך" בריאליטי קוצר.
ביקורות נוספות:
"יפה שלי": לאהוב שוב את יפה ירקוני
"שוברי קופות": כספומטים בהתקף אפילפטי
"סבנה": יותר ישראל, פחות הוליווד
זה החלום וזה שברו, אבל כל השאר די דומה – אותם אילוצי תוכן-שיווקי הפקתיים ותפירות מלאכותיות שנועדו ליצור דרמה. נגיד שב-TLV, בכל זאת ריאליטי טראש, זה עובר. אבל "חיים חדשים" מתיימרת למכור לנו משהו הרבה יותר עמוק, וזה לא מספיק.
אולי זה המשפט הקטן בכתוביות בסוף התוכנית, זה שפספסתם אם מצמצתם, שאמר הכל. משפחת אבא שרצתה לעשות שינוי - מה זה רצתה, השתוקקה – אכן עשתה שינוי. הם אזרו כוחות, עלו על האוטו והצליחו להרחיק עד רמת גן, שם תקעו יתד והקימו את ביתם החדש, חמש דקות נסיעה מביתם הקודם. והלב מתקשה להאמין. האמנם? אחרי שבוע שלם בקריית מוצקין וכל מה שיש לה להציע, סיורים בלילה, נוף לבית חב"ד ושתי מִשרות שאף אחד מהם לא ממש רצה (למרות שהם יכלו להגיד בהן "מובייל" ו"אונליין"!) אחרי כל היופי הזה הם באמת העדיפו להישאר במרכז?
דווקא הבחירה לפתוח את הסדרה עם הפרק של משפחת אבא היא לא טריוויאלית, ואפילו אמיצה במידה מסוימת – משפחה שחיה במדינת תל אביב, מחתימה דרכון כשהיא יוצאת מגוש דן ומגיעה לקריות עם ג'ט לג. לא משפחה קשת יום שמפעילה את לחצני האמפתיה שהתרגלנו אליהם מסיפורים כאלה, אלא אנשים שהתרגלו לרמת חיים גבוהה עם מקדם סנוביזם גבוה לא פחות. אבל זה גם מה שהופך אותה - את הבחירה וכן, גם את המשפחה - לאומללה. אפשר להזדהות עם אנשים שהתרגלו לרמת חיים מסוימת ועכשיו צריכים להתעורר על החיים שלהם ולחשב מסלול מחדש, אבל קשה להזדהות עם התל אביבי העילאי המתנשא שמצטלב בכל פעם שהוא מצפין מאיקאה.
מה גם שבכלל לא ברור לי למה בני הזוג אבא הסכימו להשתתף בתוכנית. כמו שזה נראה מהספה, הם רק מתים שכל זה ייגמר כבר והם יוכלו לחזור לגור באזור הנוחות שלהם. די ברור שענת בכלל לא התכוונה לעבור, ולראיה – היא הביאה רק שתי חולצות. ולא, אתה לא מגיע לראיון עבודה שאתה באמת רוצה עם חולצה שכתוב עליה don’t quit your day job. אתה לובש את החולצה השנייה או יוצא למרכז המסחרי של קרית מוצקין צפון וקונה חולצה חדשה.
מיקי היה קצת יותר נמרץ, ורוב המרץ שלו תועל - לפחות על פי הפרק - לניסיונות חוזרים להמחיש לבת הזוג שלו כמה הוא מאוכזב שהיא לא קופצת על ההזדמנות לעבוד 18 שעות ביממה. אלה לא הפנים שאתם שמים על הפוסטר של הסדרה שלכם, כשהמוטו שלכם הוא "צריך לעבור שינוי".
הרעיון שעומד מאחורי "חיים חדשים" הוא רלוונטי ומסקרן, כי הוא מתכתב עם החיים עצמם. מעבר לפריפריה כתוצאה מכורח כלכלי הוא רעיון שחוצה את מוחם של לא מעט ישראלים בשנה-שנתיים האחרונות, ו"חיים חדשים" יכולה לפרוט את המהלך הזה למושגים אמיתיים ומועילים.
אלא שההפקה שלה עומדת ביחס הפוך לרלוונטיות שלה. התפיסות הדרמטיות שלה מיושנות (עד כדי כך שהפרטים היבשים הרבה יותר מעניינים מהמהלך הרגשי), האמצעים הוויזואלים שלה משעממים, התוכן השיווקי לא הוטמע בחכמה, ואתם לא באמת מצפים שנאמין ששבוע אינסטנט של חיים במקום אחר אמור לעשות שינוי. מה שכן, "חיים חדשים" זה שם מעולה לחברת הובלות, אז תמיד תוכלו לנסות שוב במקום אחר.
