הפסנתרן מהמחנה בסוריה ברח לאירופה
איאם אל-אחמד ריגש את הפליטים שסובלים מטרור ורעב במחנה הפלסטיני אל-ירמוכ, ונגינתו זעקה לעולם את כאבם. בסוף גם הוא נשבר ויצא למסע לאירופה. בשיחה עם ynet מסרביה מספר הפסנתרן על הרצון "לחזור לפלסטין ולצפת" והחלום להתאחד בגרמניה עם המשפחה שהשאיר מאחור
גם הפסנתרן מאל-ירמוכ התייאש ועזב לאירופה. איאם אל-אחמד היה אחד הסמלים הבודדים לעמידה האיתנה של מחנה הפליטים הפלסטיני אל-ירמוכ בדרום דמשק. אותו מחנה שכמו מקומות אחרים ברחבי סוריה הפך לקורבן של מאבקי כוח בין המשטר הסורי למורדים, ובחודשים האחרונים גם דאעש.
עוד סיפורים מרתקים בדף הפייסבוק של דסק החוץ
למרות ההרס, החורבן והמצור, איאם אל-אחמד לא ויתר ובמשך חודשים ארוכים תיעד את עצמו מנגן בלב המחנה בניסיון להעלות את המורל. הסרטונים שהעלה לרשת קיבלו תהודה רבה גם בתקשורת הערבית וגם הפלסטינית, אך כמו מיליוני סורים אחרים שרבים מהם עושים את הדרך לאירופה גם הוא לא היה יכול יותר.
"בחודש אפריל החלטתי לעזוב את המחנה", סיפר ל-BBC על הרגעים ששברו אותו. "אחרי חצי שנה של מצור מצד המשטר הסורי הפכו החיים במחנה לכמעט בלתי אפשריים. לא נתנו להכניס קמח ולחם. היה לי הכי קשה לשמוע את אחמד, הבן שלי, בוכה בשתיים בלילה. הוא היה רעב, ולא היה חלב. היה לי קצת כסף אבל לא יכולתי לקנות לו כלום. זו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי".
"לא יכולתי להמשיך לנגן בפסנתר מכיוון שהנגינה הפכה לסכנת חיים. שמתי את הפסנתר בקרון משא, כיסיתי אותו עם קרטון וניסיתי לעזוב", סיפר. ביציאה מהמחנה עצר אותו פעיל של דאעש, ולטענתו הצית לו את הפסנתר.
בשיחה הערב עם ynet סיפר אל-אחמד כי יצא למסע בימים האחרונים, וכמו סורים אחרים יצר קשר עם מבריח ושילם לו. בתחילת אוגוסט החל בתהליך העזיבה. הוא יצא ממחנה הפליטים לדמשק ומשם לחומס. אחר כך הגיע לחמה, משם לאידליב, ואז חצה את הגבול לטורקיה והגיע לאיזמיר. בדרך לטורקיה הוא עבר סופת חול והצליח להגיע לאיזמיר, ושם פגש את דודו.
ממנה המשיך בסירה ליוון, שם לדבריו המצב היה "טרגי מאוד" ולא היה לפליטים אוכל ושתייה. הוא ציין כי לא נתקל עדיין ביחס משפיל מצד השלטונות באירופה. עכשיו הוא בבלגרד, וכמו פליטים רבים רוצה להגיע לגרמניה. מטרתו של אל-אחמד היא להגיע במהרה לגרמניה, ולהביא לשם את משפחתו מדמשק.
"למרות שאני נמצא בבלגרד ולא במחנה הפליטים אני אמשיך לשיר עבורו. זה תמיד יהיה המצב. מבחינתי לא השתנה דבר. השלום הוא המוזיקה, והמוזיקה עדיפה על קולות הירי והמלחמה. המסר שלי הוא אותו המסר שהפצתי במחנה הפליטים, והוא ממשיך איתי גם מחוץ למחנה", אמר אל-אחמד.
"אם ירצה אללה נוכל לתת משהו למחנה באמצעות המוזיקה וקול השלום", אמר אל-אחמד, והביע תקווה שמצב משפחתו וחבריו במחנה יהיה טוב. "המשפחה שלי כרגע בדמשק. אני רוצה להגיע לגרמניה כדי לעשות איחוד משפחות, ושהמשפחה שלי תגיע לפה בצורה בטוחה, ולא תוברח כמו שאני הגעתי לכאן ושילמתי הרבה כסף".
על חזרה אפשרית לאל-ירמוכ אמר: "כאשר הקיצוניות תצא מהמחנה והוא יהיה שוב בטוח, ואני אהיה בטוח, אז אחזור. אבל הדבר הכי טוב זה לחזור לפלסטין. אני רוצה לחזור לצפת, לפלסטין. מגרמניה אני אחזור לפלסטין אפילו שהמקום רחוק, אבל השיבה קרובה יותר מסוריה".
לפנייה לכתב/ת 
