בלי בושה: משפחות מאשפזות הורים מבוגרים לפני החג

לפני שבוע וחצי אושפז ‭,'ד‬ קשיש בן ‭,79‬ במחלקה פנימית באחד מבתי החולים הגדולים בארץ. הוא הגיע למחלקה מלווה באחד מבניו, סובל מחום גבוה, קשיי נשימה ותשישות עקב דלקת ריאות שהסתבכה. הקשיש חובר לחמצן ולעירוי אנטיביוטיקה ותרופות נוספות, ובתוך כמה ימים חלה הטבה במצבו: מדדי הדלקת הלכו ופחתו, חום גופו חזר להיות תקין, הוא התהלך במחלקה בכוחות עצמו, ואף ירד לבית הקפה שבמבואת בית החולים. כל הסימנים הראו שד' הבריא.

"בתיק הרפואי שלו צוין שהחולה אלמן, המתגורר בגפו סמוך לאחד מארבעת ילדיו. הוא פעיל, עצמאי ומתנדב במשמרות הזהב‭."‬ לאחיות סיפר כי בכל סוף שבוע הוא מוזמן לארוחת ליל שבת בבית בנו השכן, ומדי פעם גם לבתי ילדיו הנוספים. "על פניו, נראה היה שמדובר במשפחה נורמטיבית ומסורה, המתעניינת באב הקשיש ודואגת לו. גם במהלך האשפוז הוא זכה לביקורים קבועים של ילדיו, שהביעו התעניינות רציפה במצבו‭,"‬ מספר מנהל המחלקה בבית החולים.

"אם מצבו יחמיר - זה יהרוס לכולנו את החג"

אבל אז חל מהפך. "כשאמרתי לבן שאביו למעשה החלים ולכן רצוי לשחרר אותו חזרה לביתו כמה שיותר מהר, כי יש חשש להידבקות בחיידקי בית החולים, הבן לא הגיב‭,"‬ מספר מנהל המחלקה. "הוא לא הגיב גם למחרת, ורק כשהזמנתי אותו לשיחה בחדרי, נפל לי האסימון. 'תראה ‭,'רוספורפ‬ הוא אמר לי, 'עוד מעט חג ואני ‭ששוח.

לא הבנתי ממה הוא חושש, ואז הוא הסביר: 'ואם מצבו יחמיר בחג? זה יהרוס לכולנו את הערב, מה גם שהזמנו אלינו בפעם הראשונה את ההורים של הכלה החדשה שלנו, אז איך נוכל לטפל גם בו‭'?‬

"אני מוכרח להודות שנאבקתי עם עצמי כדי לא להגיד לו את דעתי על התנהגותו הבזויה ופשוט להעיף אותו מהחדר, עם מכתב שחרור לאביו. עם כמה נעימות שהצלחתי להכניס לקול שלי באותו רגע הסברתי לו שמחלקה פנימית אינה סידור לחג וגם לא צימר להורה קשיש, שאינו רצוי אצל משפחתו. להפך, זה מקום 

מסוכן, בעיקר לקשישים שהינם חלשים יותר, בשל החשיפה לריבוי חיידקים. אבל לא נראה לי שהוא השתכנע.

מה שבפועל קרה הוא שמאז הילדים התנתקו לגמרי מהאבא. הם משוחחים איתו בנייד, אך מחשש שנכפה עליהם להוציא אותו מהמחלקה הם הפסיקו להגיע לביקורים ומסננים אותנו בניידים שלהם‭,"‬ מסביר מנהל המחלקה, שמחשש לתגובת המשפחה ביקש ששמו ושם מרכז הרפואי ישמרו חסויים.

מאשפזים את ההורים שלא לצורך(צילום: ירון ברנר)

"סינדרום החגים"

ד' הוא אחד מעשרות, אולי מאות, קשישים עצמאיים שמנהלים את חייהם בכוחות עצמם והינם קורבן של תופעה מביכה שאותה מגדירים צוותים רפואיים כ"סינדרום החגים‭."‬

בשפה בוטה, מדובר בשיטה של הילדים להיפטר מהוריהם בערבי חג על ידי אשפוז, או סירוב לשחרר מאשפוז. "אין מנהל חדר מיון או מחלקות אשפוז, בעיקר פנימיות, שאינו מכיר לצערו היטב את התופעה הזאת‭,"‬ אומר פרופ' פיני הלפרן, מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי איכילוב.

"על פניו לפחות, מדובר במשפחות שרובן ככולן נורמטיביות. לחלקן יש גם יכולות כלכליות נאות. הן פשוט מחפשות את הבינגו הכפול - דרך להיפטר מההורה וניקוי המצפון בידיעה שבבית חולים כבר ידאגו לכל צרכיו‭."‬

תופעת "זורקי ההורים בחגים" מוכרת כבר שנים בחלק ממדינות אירופה, אבל בשנים האחרונות היא "עשתה עלייה" גם לארץ. "מדובר בהורה אלמן ותפקודי, שבימים רגילים ילדיו לא רק מתעניינים בשלומו, אלא אף מקפידים לבקר אותו ולארח אותו, גם בסופי שבוע‭,"‬ מסבירה ד"ר יפה לרמן, מנהלת המערך הגריאטרי באיכילוב. "בחגים, בעיקר בארוכים שביניהם - ראש השנה שבו יש שלושה ימים אינטנסיביים של אירוח או התארחות, ופסח - נקעה נפשם.

"עד כמה שזה נשמע מקומם מצד אחד, ואולי טבעי ומובן מהצד השני, הם פשוט לא רוצים שההורה - שאולי כבר לא שומע טוב, שאולי קצת מנדנד, שזקוק לא פעם לתזונה ללא סוכר או דלת נתרן – יהיה איתם ועם האורחים שלהם סביב שולחן החג‭."‬

אין נתונים ברורים מהו מספר הקשישים שהופקרו בראש השנה בבתי החולים ברחבי הארץ, אבל ללא ספק מדובר בתופעה מתרחבת. "בערב חג המיון מתמלא בבנים מסורים, שמלווים את אחד מהוריהם עם תלונות כלליות בצורה מחשידה: 'יש לאבא ‭,'חולשה‬ או 'היה לאמא בבוקר 'חום‬ או ש'חלה פתאום ירידה מנ'טלית‬ על אף שזה נשמע לנו מוכר וחשוד, חובה עלינו להתייחס לתלונות ברצינות ובכובד ראש, והקשיש עובר סדרת בדיקות ראשונית‭,"‬ מסביר פרופ' הלפרן.

כשמתקבלות התוצאות, שמהן עולה שמחלותיו השונות של אותו קשיש לא החמירו ואין כל סיבה לאשפז אותו, הילדים יוצאים לקרב. "אני נתקל במגוון תשובות, שהבוטה מביניהן היא: 'אני עומד מולך ואני אומר לך שאני לא לוקח אותו. מה תעשה לי‭'?‬ הצרה היא שכלום. ידיי כבולות. הוא נעלם ומשאיר אותי עם קשיש מושפל, שבהיעדר פתרון ממסדי מניח את הדעת אני נאלץ, באופן הכי מיותר, להעביר אותו לאשפוז סרק בפנימית‭,"‬ מודה פרופ' הלפרן.

ויש כאלה שלא מתביישים להודות באמת. "אני שואל, 'אבל למה עכשיו, בערב החג, הבא אותו? הוא במצב מצוין‬ לא פעם התשובה היא 'אני פשוט לא מסוגל להתמודד ‭,'איתו‬ או, 'האמת? אנחנו טסים לחו"‭,"'ל‬ הוא מספר.

קורה בכל המעמדות

אז מי הם אותם ילדים, שבעצמם כבר בוגרים ולרוב גם בעלי משפחות? "אי-אפשר לשרטט פרופיל אחד 'נוסחתי' ומחייב של משפחה נו - טשת. מדובר באנשים שונים ממעמדות שונים‭,"‬ מסבירה ד"ר אביבה איזנברג, פסיכולוגית קלינית ורפואית.

"זורקי ההורים, ואין לי מינוח רך יותר, משתייכים מניסיוני לכלל הקשת החברתית-מעמדית. זה מתרחש בקרב צפונבונים, מזרחים, שכירים ובעלי הון‭,"‬ מדגיש פרופ' הלפרן. בחלק מהמקרים, כפי שמעידים צוותים במ - חלקות הפנימיות, אלה אותם בן או בת שעול טיפול ההורה נופל תמיד רק עליהם בעוד אחיהם מתחמקים מהמטלה באופן סדרתי, והם פשוט עייפים. יש גם ילדים שמעמדם הכלכלי/ חברתי השתדרג, אל שולחן החג הם הזמינו את בני מעמדם החדש, ולתחושתם, ההורה עלול להביך אותם.

ומהו המנגנון המאפשר להם לא רק לחיות בשלום עם נטישת ההורה בחג, אלא אף להצ - דיק את המעשה? "אל תשכחו שלמרות שהחברה הישראלית מתאפיינת במשפחתיות, הפכנו עם השנים לחקייני התרבות המערבית, שמרחיקה חלק הולך ומתרחב מאיתנו מהמחויבות המש - פחתית‭,"‬ מסבירה ד"ר איזנברג. לדבריה, החברה המתהווה בישראל מדגישה את ה"מגיע לי" על חשבון "מה שצריך לעשות‭."‬

כיוון שהשארת ההורה בחג לבדו בביתו יגרום להם לרגשות אשם וגם יזכה אותם במנות רכילות מהשכנים, הם מצאו את פתרון הזהב. "הפקרת הורה בבית חולים, בתחפושת של אשפוז, נחשבת לגיטימית, גם כלפי עצמם ובעיקר כלפי החברה. זה מנקה להם יופי את המצפון ומרחיק מהם כל מחשבה מהמעשה הנורא שעשו. ולהרגעה נוספת של המצפון, אותו בן גם ישכנע את עצמו שבסו פו של דבר ההורה רק ייצא נשכר מההפקרה, כי הוא יטופל, ובמקום להתרוצץ בקופת חולים יעשו ו כבר את כל הבדיקות. המחשבה המטהרת הזו‭,"‬ אומרת ד"ר איזנברג, "מנתקת אותם מהמעשה האגואיסטי שעשו‭."‬

ומה עם הקשיש הנטוש, שבריאותו והבנתו עדין תקינים? כיצד הוא מרגיש? "בכל המקרים הוא חש מבוזה ומושפל, פגוע ולא רצוי. ילדיו - כל מה שנשאר מעולמו - כבר לא רוצים אותו. הוא בתחושה של שבר גדול ונוראי. ההפקרה הזאת גורמת לקשיש להרגיש שהוא כבר לא שווה כלום ולכן אינו רצוי‭,"‬ מסביר פרופ' שלמה נוי, מנהל בית החולים השיקומי והשירות הפסיכו-גריאטרי במרכז הרפואי שיבא.

את תחושות הכעס והעלבון לא נוטה הקשיש לחשוף. "כשם שילדים להורים מתעללים אינם מעידים על הוריהם, כך גם קשישים נטו - שים אינם מגנים את ילדיהם הנוטשים‭,"‬ מספר פרופ' נוי. בחלק מהמקרים הקשישים משתמשים בסיפור כיסוי שהילדים בחו"ל, או מספרים שהם עצמם ביקשו להתאשפז כדי לא להדאיג את המשפחה בערב החג.

"ואז, יום אחרי החג, אותו ילד שהעביר את הורה הזקן שלו כמו חפץ, שב לקחת את 'הכ - ‭,'בודה‬ ללא שמץ של אשמה. 'מה הבעיה? אני נהניתי, הוא טופל, חזרתי לקחת אותו, מה לא בסדר עם זה‭,"'?‬ אומר במרירות פרופ' נוי.