יש הצדקה לתספורת על חוב על פי ההלכה?
כיצד מתייחסת ההלכה לנושא חדלות פירעון ותספורות למחזיקי האג"ח? מבחינה מהותית, ההלכה רואה ב'ספורת ככשרה והיא נתפסת כגזל רק במצבים מסויימים. בסיומה של שנת שמיטת כספים נידונה הסוגייה - מה מכשיר את מחיקת החוב והאם בימינו אפשר לצפות ליישום רעיון שמיטת כספים?
חג ראש השנה שחל לפני כשבוע בישר את כניסתה של השנה החדשה - תשע"ו ואת סיומה של שנת שמיטת כספים. על פי ההלכה היהודית, שנת שמיטת כספים היא מצוות עשה שלפייה כל 7 שנים חלה השמיטה - כל ההלוואות שזמן הפירעון שלהם חל לפני סוף השנה השביעית, נשמטים (נמחקים) ביום האחרון של שנת השמיטה. מייד עם כניסת השנה החדשה (בליל ראש השנה) החוב נשמט ואסור למלווה לגבות את החוב שלו מהלווה.
לכתבות נוספות בנושא:
הרעיון הנפלא שלפיו בכל 7 שנים יישמטו החובות הכספיים ויימחקו רחוק מאוד מיישום בכלכלה המודרנית וגם על פי ההלכה במציאות העכשווית לא אמורה לחול בפועל שמיטת כספים בכלל על הלוואות עסקיות. שמיטת כספים נתפסת כאידיאה שראויה לחול רק על הלוואות שניתנו כחסד לעניים ולא על הלוואות שניתנו למטרות עסקיות.
ומה לגבי חברות ציבוריות שלוקחות הלוואות מהציבור? כיצד מתייחסת ההלכה לחברות שמגיעות למצב של חדלות פירעון ועושות "תספורת" – מושג שהפך למקובל בימינו, כאשר החברה אינה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה ומקצצת את החוב שלה לציבור המשקיעים באג"ח. לפני כשבועיים, לקראת חג ראש השנה וסיום שנת השמיטה, נערך הכנס השנתי של מכון כת"ר לכלכלה על פי התורה ובו דנו גם בסוגיית התספורות של החברות הציבוריות ותופעת חדלות הפירעון.
זו לא הלוואה פרטית
על פי ההלכה, משקיע שרכש איגרת חוב וההלכה יקרה לליבו, צריך להודות לבית המשפט שאישר את התספורת. מדוע ומתי תספורת נתפסת ככשרה? הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר לכלכלה והלכה, מסביר בשיחה עם ynet כי מבחינת ההלכה ברגע שאדם נותן הלוואה לאדם פרטי, הלווה חייב לפרוע את החוב בכל מצב ואין שום מקום למחיקת חוב. לעומת זאת, הלוואה לחברה בע"מ היא מצב שונה שכן הלוואה לא ניתנת למנהלים באופן אישי אלא לחברה שהיא ישות משפטית ואין מקום להטיל אחריות אישית על המנהלים.
אולם, קיימים מצבים בהם מוטלת אחריות אישית על המנהלים והתספורת עשויה להיתפס כגזילה מהציבור. "התספורת היא מוצדקת רק בתנאי שמנהלי החברה לא ניצלו את העובדה שהחברה מהווה ישות משפטית לטובתם הפרטית. התספורת אינה כשרה אם בעלי החברה לקחו סיכונים לא סבירים על ההשקעות, השקיעו בהשקעות מסוכנות באופן חסר אחריות, חילקו דיבידנדים בשעה בה החברה הייתה במצוקה, שלשלו לכיסם סכומים מופרזים או אם ידעו שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים ומשכו את הכספים האישיים שלהם כדי להבטיח את עצמם שלא ייפגעו והפרו את חובת הנאמנות למלווים – במקרים אלה יש להטיל אחריות אישית על המנהלים שהרי הם גוזלים את הרבים וחייבים הם באופן אישי להשיב את הגזילה", מסביר הרב אישון.
כך מתרחקים מהלוואה אסורה
כדי להבין מה המקור להכשר שניתן ל'תספורת' מבחינת ההלכה, צריך לדעת לפני כן שכל הלוואה בריבית היא אסורה על פי ההלכה. לעומת זאת, השכרת כסף היא מותרת. כאשר משקיע רוכש אג"ח הוא קרוב יותר למצב של השכרת כסף מאשר להלוואה בריבית (האסורה על פי ההלכה). ההבדל בין השכרת כסף להלוואת כסף טמון במידת האחריות שיש למלווה. בהלוואה, האחריות המלאה חלה על מי שמקבל את הכסף וחייב להחזיר את חובו. במצב של השכרת כסף גם למשכיר (נותן ההלוואה) יש אחריות ולכן המשכיר לוקח סיכון. אחריותו של השוכר (מקבל ההלוואה) היא מוגבלת והוא פטור מלהשיב את הכסף במקרים בהם ההפסד לא היה באשמתו.
בהשכרת כסף יש מעין שותפות עסקית והלווה עשוי להיות שותף בחלוקת הרווחים. כאשר ההלוואה הופכת למעין שותפות עסקית, המלווה (רוכש האג"ח - המשקיע בחברה) צריך לדעת מראש שתיתכן אפשרות שהחברה תאבד את נכסיה.
הרב אישון מבהיר כי מבחינת ההלכה דווקא האפשרות ל'תספורת' (שמוכיחה שיש כאן שותפות עסקית) גורמת לכך שהשקעה בחברה היא לא אסורה ואינה נחשבת סוג של הלוואה בריבית. השותפות העסקית יוצרת את ההיתר להלוואה מעין זו.
"לפיכך המשקיע אשר ההלכה יקרה לליבו ואשר קנה אג"ח מכל הבא ליד, ובהם גם אג"ח מחברות שאינן מחזיקות בהיתר עסקה, צריך להודות לבית המשפט שאישר את ה'תספורת', שכן התספורת שנעשתה לחוב שלו הוכיחה כי הוא נטל על עצמו חלק מהסיכון, והאיסור עליו הוא עבר היה קל יותר", על פי הרב אישון.
לצד זה, חוזר ומדגיש הרב אישון, כי במקרים בהם מנהלי החברה נהגו בכספי ההשקעה שלא באחריות ושלא בהגינות, אז אסור לבצע כל תספורת וכל הקלה או תספורת לחוב תיחשב לגזל גמור.
הלוואות בריבית הנהוגות בכלכלה המודרנית מקבלות מבחינת ההלכה מעמד של הלוואות כשרות ומכונות היתר עסקה.
"ההלוואות הן נשמת אפם של הבנקים בפרט ושל הכלכלה במדינה בכלל, על כן יש לעשות מאמץ שלא לפגוע בהן - בכדי שלא לנעול דלת בפני הלווים", כך אמר בכנס שנערך הרב שלמה דייכובסקי שליט"א, חבר בית הדין הגדול ומנכ"ל בתי הדין לשעבר.
עם זאת, ציין הרב דייכובסקי את הבעייתיות בריבית הגבוהה המוטלת על הלווים, "אין להשתמש בהיתר העסקה על מנת לסחוט כספים ממי שאין להם, ע"י קביעה של ריבית בגובה מוגזם", אמר.
לפנייה לכתב/ת 
