הרווק, הרובוט והרוצח: המלצות צפייה לכיפור
דרמה משפחתית מותחת, הסיפור האמיתי מאחורי מקרי רצח מזעזעים או שמאלץ מתוק וממכר - כמה הצעות לחוויות צפייה שונות לחלוטין ליום כיפור. המשותף לכולן: התמכרות מהירה
הקלילה: "Unreal"
הרבה כבר דובר הקיץ על הסדרה הזו, ובכל זאת - למי שפספס - מדובר בפנינה אמיתית, גלולת כיף טהור שאין מספיק מסוגה בשנים האחרונות. "Unreal" מספרת את סיפורה של מפיקה בתוכנית ריאליטי נוסח "הרוווק", בחורה שנאבקת בין הצורך לספק סיפורים עסיסיים ומקדמי רייטינג לבין הגועל שתעשיית טלוויזיית המציאות מעורר בה.
התוכנית מציגה את אחורי הקלעים של הפקות הריאליטי - עולם שכולו ניסיון לייצר סיפור מוצלח מחומרים מציאותיים בעזרת שלל מניפולציות - ועושה זאת בהמון חן והומור. הגיבורה הצינית והמפוקחת מנסה לשקם את חייה אחרי משבר נפשי, תוך כדי התמודדות עם הבוסית האימתנית, החבר לשעבר וכל הרווקות שגייסה לתוכנית.
כראוי לדרמה שמתעסקת בשמאלץ כמו "הרווק", מדובר במעין טלנובלה משודרגת, כולל התאהבויות, התפרצויות זעם ואפילו, לא עלינו, מוות על הסט. ולמרות (ואולי בגלל) התכונות האלו, זו סדרה שכיף לבלוע בה עוד פרק ועוד אחד, בלי להרגיש תחושת מחנק או כובד. בתאבון. (נילי לוין)
האקטואלית: "מיסטר רובוט"
הסדרה המדוברת ביותר של הקיץ האחרון, וכנראה גם האקטואלית ביותר של השנים האחרונות. הדרישה לצדק חברתי, פרטיות וחוסר פרטיות ברשת, פריצות ענק למאגרי מידע, תאגידי ענק רומסי אדם ואפילו התייחסות שנדחסה פנימה ברגע האחרון לפרשת "אשלי מדיסון" - כל אלה מככבים בסדרה המפתיעה של USA Network, רשת שקפצה עם "מיסטר רובוט" לליגה של הגדולים.
גיבור הסדרה הוא האקר צעיר מחונן, מסומם ובעל בעיות התנהגות קשות, אבל גם שפע כוונות טובות. יחד עם חבורה של האקרים תמהונים הוא מנסה להפיל את התאגיד החזק ביותר בארצות הברית - במטרה לשחרר את האנשים הפשוטים מחובותיהם.
זו לא סדרה מהודקת ומדויקת בנוסח "שובר שורות" - העלילה גולשת לא פעם לטוויסטים מיותרים, וכן לכמה מחוות מוגזמות ל"מועדון קרב" - אבל היא אפלה לא פחות, וברגעיה הטובים (שרובם מגיעים בתחילת העונה) ממש מהפנטת. ובעיקר, היא שונה מכל מה שראינו עד היום בטלוויזיה האמריקנית. לא עונה מושלמת, אבל כזו שיכולה לספק בינג' צפייה נהדר לפני שמבול סדרות הסתיו נוחת אצלנו. (דרור עמיר)
המותחת: "קשר דם"
דקלים, חולות לבנים וקוקטיילים מהווים רקע מנוגד לסיפור הקודר שמספרת "קשר דם" - דרמה של נטפליקס שמתפתלת סביב טראומה מהעבר ששבה ומכה משפחה אחת - משפחת רייברן.
הרייבנים מתגוררים באיי הקיז ומנהלים חיים מושלמים לכאורה, אך מבפנים הם אכולי ייסורים וסודות. הבן הבכור שב בתחילת הסדרה לביתם, למורת רוחה של רוב המשפחה, ומכאן והלאה מתחילה סדרת אירועים שנראית קצת מבלבלת בתחילה,אך הולכת ומתבהרת בהמשך - בעלילה מותחת ובנויה היטב, שנעזרת בשחקנים טובים ומשכנעים.
לא נכביר בפרטים כדי שלא לגלוש לספוילרים, ונסתפק בלומר כי גם אם לעתים "קשר דם" מלודרמטית מדי או אפילו מכבידה, המתח שנוצר מחפה על כך, ויוצר חוויית צפייה מספקת. וזה כל מה שצריך בשביל מרתון טוב. (נילי לוין)
ים כחול וסודות לרוב. "קשר דם"(באדיבות yes)
המציאותית: "הג'ינקס"
קשה להתווכח עם העובדה כי התוצר הטלוויזיוני הדוקומנטרי הבולט ביותר שיצא בשנה החולפת היה "הג'ינקס". הסדרה בת 6 הפרקים מבית HBO עקבה אחר סיפורו של רוברט דרסט, מיליארדר אמריקני, שמצליח לעשות בכל פעם את הבלתי אפשרי ולהתחמק מאשמת רצח בכל משפט בו הוא מואשם בכך.
לא מדובר כאן רק בסיפורו של אדם אמיד החמוש בסוללת עורכי דין מבריקים. זו שרשרת מקרי פשע מזעזעים, אשר כל הנסיבות סביבן מצביעות על אותו דרסט כמחולל העיקרי שלהם, בעוד הוא, מצדו, מצליח בכל פעם להוכיח את חפותו המפוקפקת.
לכאן בדיוק נכנסים לתמונה יוצרי הסדרה, אנדרו ג'ראקי ומארק סמרלינג, אשר "מנהלים את החקירה" בעצמם, הפעם בליווי מצלמות וקטעי ראיונות מרתקים עם דרסט, משלבים את התיעודי בעלילתי (ובהמשך גם בפלילי) – עד לאחד הסופים המתגמלים ביותר בהיסטוריה של הדוקו הטלוויזיוני.
ג'ראקי, במאי שחתום על הסרט המשובח "לתפוס את הפרידמנים", ממשיך גם ב"הג'ינקס" את מסורת טלטול הצופה שהוא כה מיומן בה, ולעתים נדמה שהוא ממש נהנה לשכנע אותו באמת אחת ברורה – בדיוק עד הרגע שבו היא כבר לא נתפסת ככזו ותיאוריה חדשה והגיונית לא פחות תופסת את מקומה.
אלו שכבר צפו בסדרה, ישמחו לדעת שיש עוד לא מעט סרטים תיעודיים מאותו הז'אנר, המכניסים את הצופים אל נבכי חקירות סבוכות ואפלות ומעלים שאלות מעניינות על מוסר, אמת וחברה. נסו את המיני-סדרה המרתקת "המדרגות" של ז'אן קסוויאה דה לסטרד, המתעדת את משפט הרצח שמתנהל נגד הסופר מייקל פיטרסון בעוון רצח אשתו; או את "תיק השוטר הקניבל", סרט שמשלב בין סוגיות שהעלה מותחן המד"ב "דו"ח מיוחד" על אשמה בפשע שטרם בוצע, לבין סיפור אמיתי ודי מבחיל, למען האמת, על שוטר שתכנן (או לא) לחטוף ולנשנש נשים.
ויש גם את "ווסט ממפיס: הרוצח נחשף", העוקב אחר משפטם של שלושה נערים שהואשמו במעשי רצח איומים, וגם את "עלילות הרוצח הישנוני" על איש משפחה מוכר ואהוד בקהילתו, המואשם ברצח של עשרות נשים עוד משנות ה-80. מה שמתחיל כתיעוד של מקרה הפללה ועיוות דין הולך והופך מזעזע יותר ככל שהוא מתקדם אל סופו, כשבין היתר הוא מהווה מבט מטריד אל גטאות העוני והבטן התחתונה של החברה האמריקנית. (עמי פרידמן)
לפנייה לכתב/ת 
