ברכת המהגרים: הפליטים יצילו את אירופה?
"יש המאמינים שההגירה מסכנת את עתיד המדינה. אני משוכנע שההפך הוא הנכון", אמר נשיא ענקית הרכב הגרמנית דיימלר והפתיע את שומעיו. הוא לא לבד - גם עיתונים מובילים מפרסמים מאמרי תמיכה בקליטת המהגרים. האם זו דאגה לגורל היבשת או הברכה שהם רואים בכוח עבודה זול לאילי ההון?
מדיניות ההגירה של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, נתקלת בשבועות האחרונים בביקורת קשה מבית ומחוץ, לנוכח מאות אלפי המהגרים הנכנסים לארצה. לאחרונה זכתה מרקל לתמיכה ממקור בלתי צפוי - יו"ר ענקית הרכב הגרמנית דיימלר, דיטר זטשה.
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה :
אושרה העסקת 20,000 פועלים סינים בישראל
מכורים לעבודה? אתם עובדים גרוע יותר
כמה אתם מוציאים בכרטיס האשראי בחו"ל?
זטשה ניצל את המעמד המיוחד של הצגת רכב העתיד של מרצדס כדי להביע תמיכה בלתי מסויגת בקליטתם של המוני הפליטים שמגיעים מהמזרח התיכון ומאפריקה. "יש כאלו שמאמינים שההגירה מסכנת את עתיד המדינה. אני משוכנע שההפך הוא הנכון", אמר זטשה מול קהל של מאות מאזינים מופתעים, שלא ציפו להתבטאות בנושא זה.
כדי להמחיש את טענתו, הפנה המנהל הבכיר אל תפקידם של מהגרים בכלכלת ארה"ב, כאשר העיר כי "גם אבותיהם של סרגיי ברין (ממייסדי גוגל), אילון מאסק (ממייסדי פיי-פאל) וג'רי יאנג (ממייסדי יאהו) לא הגיעו לארה"ב על סיפונה של ה'מייפלאואר'...קראתי באחרונה שרבע מהחברות המצליחות ביותר בארה"ב בשנים האחרונות, לרבות בענף הטכנולוגיה העילית, נוסדו בידי מהגרים ובניהם".
זטשה הבהיר כי "מן הסתם לא כל מי שמגיע היום לאירופה הוא מהנדס מבריק או יזם שאפתני, אבל רבים מהם בעלי השכלה טובה ואני מאמין שכל מי שמשאיר מאחוריו את כל רכושו וחייו בא הנה עם שאיפה ללמוד ולעבוד ולבנות חיים חדשים איתנו".
מהגרים - ברוכים הבאים!
גורם בולט במגמה זו הוא העיתון הכלכלי הנחשב "האקונומיסט", שבסיסו בלונדון. עוד בדצמבר 2013, כאשר בריטניה סערה סביב הביקורת על הגעתם הצפויה של מהגרי עבודה ממדינות מזרח אירופה, בחר העיתון לפרסם מאמר מערכת תחת הכותרת "מהגרים לבריטניה - ברוכים הבאים".המאמר נוסח כפנייה אישית לאזרחי רומניה ובולגריה השוקלים האם להגר לבריטניה בחיפוש אחר חיים טובים יותר. "בשם המדינה שבה יוצא העיתון לאור, אנו מזמינים אתכם לבוא ולעבוד כאן", כתבה מערכת "האקונומיסט" לרומנים ולבולגרים. "החל מה-1 בינואר אתם יכולים לחיות ולעבוד בכל מקום באירופה, אנחנו מקווים שרבים מכם יבחרו בבריטניה...יהיה קשה בהתחלה. אבל היסטוריה של גלי הגירה רבים מלמדת אותנו שלא רחוק היום שבו תהיו חלק מהחברה הבריטית".
בשבועות האחרונים ממשיך העיתון את מגמת התמיכה בהגירה ובתחילת החודש אף פורסם בו מאמר מערכת שהרעיף שבחים על קנצלרית גרמניה תחת הכותרת "מרקל האמיצה". מגמה זו חורגת מגבולות העיתונות הכלכלית. גם השפיגל הגרמני בחר להאיר את הגעת הפליטים באור חיובי, כאשר פרסם כתבת מגזין נרחבת תחת הכותרת "המהגרים הם הזדמנות", שבה הסבירו כלכלנים מדוע הגעתם של מאות אלפי מהגרים עשויה להציל את גרמניה, שסובלת מהזדקנות של האוכלוסייה המביאה לצמצום בכוח העבודה הזמין.
יש מקום לתהות בנוגע לפער הזה שבין דעת הקהל לדעת הכלכלנים והאופן שבו העיתונות הממוסדת משקפת אותה. האם סוגיית הפליטים באירופה היא עוד מקרה שבו החשיבה הרציונלית בנוגע לבעיות החברה נתקלת בחומה הבצורה של דעות קדומות ובנטיית ההמון ללכת בעקבות נטיית הלב ולא בעקבות השכל הישר?
יתכן גם שההסבר לפער מצוי דווקא בעובדה שהעיתונות הממוסדת מייצגת אינטרס כלכלי צר מאוד – זה של המעסיקים הגדולים ובעלי ההון. עבור אלה, הגירה החופשית היא מקור לרווחי עתק, כאשר גל אחר גל מגיעים מהגרים ממדינות עניות, דוחקים את רגליהם של העובדים הותיקים ומנטרלים את לחצי השכר שעשויים להיווצר כאשר רמת החיים במדינה עולה. בעלי ההכנסות הגבוהות גם חשופים פחות להשלכות השליליות של קליטת הגירה המונית, אשר באים לידי ביטוי בעיקר בשכונות שבהן גרים בעלי הכנסה נמוכה.
אין צעירים, מישהו חייב לממן את הפנסיות
פרופ' לילך לב-ארי, סוציולוגית ודמוגרפית של הגירה ממכללת אורנים ואוניברסיטת בר אילן, טוענת כי הפער בין דעות הכלכלנים והעיתונאים לדעת הקהל הציבור משקף את המלכוד שבו נמצאת החברה האירופית בכל הנוגע ליחסה להגירה. "יש פה מספר גורמים חזקים שפועלים בכיוונים שונים לגמרי", היא מסבירה.
"אין ספק שאירופה במצב דמוגרפי בעייתי ביותר, מבחינת ילודה נמוכה והתפלגות הגילאים שהיא מוטה ולא מאוזנת. הכיוון הוא מאוד בעייתי כאשר כבר שנים רבות ממוצע הילודה הוא 1.1 ילדים למשפחה כאשר גידול נורמלי הוא מינימום 2.1. מצד אחד, אירופה זקוקה למהגרים שמהווים פיתרון נאות לצורך באנשים צעירים שיעבדו, יקיימו את הכלכלה ויאפשרו את תשלום הפנסיות לעובדים שפרשו.
"הכלכלנים יושבים עם המספרים ומגיעים למסקנה מוצדקת מבחינה כלכלית. מישהו חייב לעבוד כדי לשלם את הפנסיות של אנשים. גרמניה כבר סובלת מהבעיה הזאת יותר מעשור. אין אנשים צעירים שימשיכו את החיים. מנגד, התחושה בקרב האוכלוסייה הוותיקה היא שיש כאן כיבוש תרבותי ודתי. הפאן הכלכלי הוא הכי קל מכיוון שברור שהכלכלנים צודקים. צריך את כוח העבודה הזה. לכן נוצרת המדיניות הזו שכלפי חוץ מתנהגים כאילו לא רוצים אותם כאשר בפועל צריך אותם".
לדברי פרופ' לב-ארי, אחד הגורמים שמחדדים את הפער בין הצורך הכלכלי במהגרים לפחד מהם הוא היקף ההגירה. "צריך אותם אבל במנות מדודות, לפי הצרכים של המדינות. הצרה היא שזה לא עובד ככה. אירופה מחויבת להסכמים של כיבוד זכויות אדם שלא מאפשרים למדינות לגרש פליטים. לכך יש להוסיף את העובדה שלאירופה אין מדיניות מסודרת בנושא והיא מתנהלת בצורה מאוד מבולבלת. כל מדינה פועלת באופן שונה ומדינות שנותנות לאנשים לטבוע בים ובלבד שלא יגיעו נמנעות מהגל, בעוד שמדינות שקולטות אותם נושאות בכל העומס".
"בנוסף, ככל שהמקום יותר קטן והומוגני יש יותר חשש מהגעתם וככל שהמהגרים שונים יותר תרבותית מהאוכלוסייה הוותיקה - יש יותר חשש. אלו השיקולים שנכנסים בחשבון בהתפתחות של פחד מהגעת מהגרים. עכשיו אנחנו גם רואים שכמות המהגרים חשובה. מה שקורה עכשיו זה שבגרמניה הם שואלים את עצמם מה קורה כאשר עשרות אלפי מהגרים בשנה הופכים למיליון מהגרים ויותר".
לדברי ד"ר אמית, יש קשר בין הפתיחות היחסית של גרמניה ומדינות סקנדינביה למהגרים לבין העובדה שמדינות אלו מתאפיינות בשיעור ילודה נמוך ומצב כלכלי משופר. "כלכלנים ככלכלנים מסתכלים על הנתונים בשטח והנתונים הם כאלה שבגרמניה ובמזרח אירופה יש מצוקה דמוגרפית. אז אם מסתכלים על מדינות שיש בהן מצוקה דמוגרפית מחד וכלכלה חזקה יחסית מאידך, רואי שגל ההגירה הנוכחי יכול להואיל מבחינה כלכלית נקייה".
עם זאת סבורה ד"ר אמית כי להתפתחויות תרבותיות-היסטוריות יש השפעה לא מבוטלת על היחס למהגרים. "לפעמים נוח לאנשים להיתלות בהסבר הכלכלי כדי להסביר את החשש שלהם שהוא יותר תרבותי ונפשי. אני חושבת שבהונגריה מרגישים נוח יותר לדבר על החשש מהפער התרבותי בינם לבין המהגרים המוסלמים מאשר בגרמניה, בגלל שההונגרים אינם נושאים את המטען ההיסטורי של אשמה סביב גזענות. גם בבריטניה התנגדות מבוססת על מגמה חזקה מאוד בשנים האחרונות, של בחינה מחודשת של מדיניות הרב תרבותיות".
ומה קורה בישראל?
הדילמה של אירופה לנוכח גל ההגירה מעוררת שאלות בנוגע ליחסה של החברה הישראלית אל מבקשי המקלט ומהגרי העבודה בקרבה. למרות שישראל אינה מתאפיינת בשיעור ילודה נמוך כמו זה של אירופה, מחסור בידיים עובדות ואתגרים דמוגרפיים אינם זרים למשק הישראלי. בכל סקירה של המשק הישראלי מצוין כי שיעור התעסוקה הנמוך של גברים חרדים ונשים ערביות מהווה איום כלכלי על המדינה, מכיוון שבקרב אוכלוסיות אלה קיים קצב ריבוי טבעי גבוה יותר מאשר בקרב שאר האוכלוסייה. כמו כן, העלייה בתוחלת החיים בישראל מהירה יותר מאשר ברוב מדינות עולם ומביאה לכך שהחל משנת 2042 לא יוכל המוסד לביטוח לאומי לעמוד עוד בתשלומי הקצבאות.
לנוכח האתגרים הקשים הללו, האם גם בישראל יש לבחון מחדש את היחס למהגרי עבודה ופליטים ולעודד את קליטתם בחברה כאמצעי לפיתוח כלכלי? פרופ' לב-ארי סבורה שלישראל אין צורך בכך. "ישראל במצב אחר לגמרי. יש לה אוכלוסיות צעירות בקרבה, בעיקר הגברים החרדים, שיכולות להשתלב ויש להן פוטנציאל ילודה מאוד גבוה.
ד"ר אמית, מנגד, סבורה כי המשק הישראלי יכול להפיק ערך מקליטת מהגרים בשוק העבודה, אך אינה רואה סיכוי להתממשות של רעיון כזה. "אם בישראל לא הייתה הגדרה של המדינה כמדינה יהודית אז אני מניחה שהיינו מעודדים הגירה, אבל זה לא המצב. גם מדובר במהגרים שמגיעים מדינות שמוגדרות כמדינות אויב, כך שהמצב אצלנו שונה לחלוטין מהמצב באירופה.
"אבל יש לנו מבקשי מקלט מאפריקה שכבר נמצאים פה, הערכה היא שנשארו כ-45 אלף. אין ספק שהם יכולים לתרום לכלכלה, במיוחד כאשר ממשיכים לייבא עובדים זרים לחקלאות ובנייה. בשנתיים האחרונות אנחנו מנסים לקדם פיילוט שבו יאפשרו לאותם פליטים שאי אפשר לגרש בגלל אמנות בינלאומיות לעבוד בחקלאות ובבנייה. אבל גם את זה אנחנו לא מצליחים לעשות כי הממשלה חוששת ליצור תקדים.
"זה היה עוזר לכלכלה, עוזר לפליטים ומאפשר גם לפזר חלק מהאוכלוסייה שנמצאת כרגע בדרום תל-אביב בכל חלקי הארץ. כלכלית זה נכון אבל זו בדיוק הדוגמה לאופן שבו שיקולים אחרים גוברים על השיקולים הכלכליים. אני מניחה שחלק מהסיבות שבגללן לא מקדמים את זה הן החשש מיצירת תקדים וממדיניות שתעודד עוד מבקשי מקלט להגיע. אולי גל ההגירה הנוכחי באירופה יעזור לנו להבין שמה שאנחנו מתמודדים איתו הוא מצומצם מאוד ובהחלט ניתן להכיל אותו".
לפנייה לכתב/ת 
