אליפות לפנתיאון: סיכום יורובאסקט 2015
אחרי 15 ימי תחרות הגיע הזמן לסכם ולחלק ציונים. השחקן המצטיין אומנם ידוע (פאו גאסול), אבל מטורניר בו היו כמה וכמה הפתעות, אפשר להסיק לא מעט מסקנות. איזו נבחרת שוב אכזבה, ועל מי שווה לשים עין לקראת העתיד?
כבר עכשיו אפשר להגיד שאליפות אירופה ה-39 בכדורסל הייתה אחת הטובות והאיכותיות שהיבשת חוותה מאז הטורניר הראשון אי שם ב-1935. המתח היה גדול כשלא פחות מ-26 משחקים הסתיימו בפער של 6 נקודות ומטה. בנוסף ההפתעה של צ'כיה, ההדחה של צרפת שהייתה הפייבוריטית לזכייה, והגעתה של ליטא לגמר, נתנו לטורניר מימד מיוחד עוד יותר.
עכשיו, אחרי 15 ימי אליפות, הגיע הזמן לסכם. איזה שחקן הצטיין? מי הנבחרת שהפתיעה ומי אכזבה? איזה שחקן עשה את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר? ומה באמת אפשר ללמוד מיורובאסקט 2015?
הפערים צומצמו
אז נכון, לחצי הגמר הגיעו בסופו של דבר ארבע הנבחרות הגדולות ביבשת (ספרד, ליטא, סרביה וצרפת) או לפחות אלה שמתפקדות במאני טיים. אבל גם להן הטורניר הנוכחי היה קשה מאוד
. הספרדים הפסידו בבית המוקדם פעמיים, הליטאים ספגו הפסד מביש לבלגיה, צרפת אומנם עלתה בסטייל לשלבי הנוקאאוט, כמו סרביה, אך חרקה פעם או פעמיים במשחקים הראשונים.
העובדה שנבחרות כמו גרמניה ורוסיה הודחו כבר בבתים ועל חשבונן עלו צ'כיה, בלגיה ופינלנד (לא ממש מאריות היבשת), אומרת לא מעט על פערי הרמות. הגלובליזציה של המשחק, השוק החופשי והגבלת הזרים המועטה ברוב המדינות גרמה לרמה של השחקנים גם במדינות שהיו פעם השוליים של הכדורסל היבשתי לעלות וכתוצאה מכך גם הרמה של הנבחרות עלתה.
פעם ראשונה: פיב"א החליטה חכם
את הכותרת הזו צריך לסייג. אם לא מצב הלחימה באוקראינה כנראה שהיינו רואים עוד אליפות עם יציעים ריקים ב-90 אחוז מהמשחקים. אבל הסיטואציה הלא פשוטה בין האוקראינים לרוסים גרמה לפיב"א לשנות מחשבה, לחקות את השיטה שנקבעה בכדורגל בה החל מהטורניר הבא היורו יחולק לכמה מדינות, ועובדה זה עבד.
לזה צריך להוסיף גם את "מדינות הבת" (ליטא, פינלנד, טורקיה, סלובניה) שעזרו בארגון הטורניר למארחות, מה שהגדיל בסופו של דבר את כמות הצופים. היה יפה לראות את האולם בברלין מלא כמעט בכל משחק, גם במונפלייה היה לא מעט קהל, תודות לפינים המשוגעים והצרפתים.
הקרבה של ליטא ללטביה והעובדה ששתי הנבחרות שיחקו באותו הבית סיפקה אווירה נהדרת בריגה ועל אהבת הכדורסל בקרואטיה וסלובניה לא צריך לדבר. בפיב"א הבינו את הטריק והמתכונת הולכת להיות זהה גם בטורניר הבא.
בישראל כבר הגישו בקשה לארח את אחד הבתים המוקדמים באליפות הבאה (גם ביורו הנוכחי הוגשה הצעה כזו ע"י איגוד הכדורסל אבל היא נדחתה), כשמבחינת סטנדרטים עם אולם כמו הארנה בירושלים או מנורה מבטחים, ישראל עומדת בקריטריונים.
המפתיעה: צ'כיה
כדורסל צ'כי (בכוונה לא כדורסל בצ'כיה, ועוד מעט תבינו), יש חיה כזאת? מסתבר שכן ובגדול. השם היחיד שמתקשר איכשהו לחובב הכדורסל הישראלי עם המושג כדורסל וצ'כיה זו נימבורק אותה אימן בעבר מולי קצורין וכעת חוזר אליה לקדנציה שנייה ננו גינזבורג אחרי שהוביל את הנבחרת למקום השביעי בטורניר הנוכחי.
ההישג של הצ'כים ענק בכל קנה מידה. ממדינה בה הכדורסל לא נמצא בין ענפי הספורט המובילים, לעקוף נבחרות עם היסטוריה וגאווה כמו רוסיה וגרמניה, ולהביס בשמינית הגמר את קרואטיה הגדולה ב-21 הפרש, זה אומר משהו.
אבל רגע לפני שאנחנו הופכים את הליגה הצ'כית למינימום הליגה הספרדית, צריך להגיד את האמת. הסיבה להצלחת הנבחרת נעוצה בעובדה ששחקניה המרכזיים "ברחו" בגיל צעיר מאוד לשחק במדינות מפותחות. זה בדיוק הסיפור של יאן וסלי שבגיל 18 כבר שיחק בפרטיזן בלגרד, לאחר מכן הגיע ל-NBA (וושינגטון ודנבר) וכעת משחק בפנרחבצ'ה. גם תומאס סטוראנסקי הרכז הנהדר של צ'כיה עזב כשהיה בן 18 ושיחק בסביליה במשך 5 שנים ועכשיו הוא בברצלונה.
הדברים אגב נכונים גם לפינלנד ובלגיה שהגיעו לשמינית הגמר. גם במקרה שלהן הצעירים הבולטים עוזבים לשחק במדינות בהן הכדורסל מפותח יותר ואת התוצאות ראו באליפות הנוכחית, ורואים גם באליפות אירופה לנבחרות צעירות.
המאכזבות: קרואטיה ורוסיה
מריו הזוניה, דאריו שאריץ', בויאן בוגדנוביץ' ואנטה טומיץ', ארבעה שחקנים שכל מאמן לאומי ביבשת היה חולם שישחקו עבור נבחרתו. אז איך עם סגל כ"כ כישרוני כמו שהיה לולימיר פראסוביץ', הוא הצליח להגיע רק עד שמינית הגמר ולהיות מושפל ע"י צ'כיה?
כדי להבין מעט אפשר ללכת למשחק האחרון של הקרואטים בשלב הבתים. במקום לנצח את גאורגיה הבינונית הפסידו האקס יוגוסלבים בצורה מבישה 71:58. יומיים לאחר מכן זה כבר נגמר בתבוסה 80:59 לצ'כיה.
למעשה מאז שקיבלה את עצמאותה בתחילת שנות ה-90, קרואטיה לא הצליחה להתברג מבחינת הנבחרת בצמרת הכדורסל האירופי. שתי מדליות ארד (1993 ו-1997) הם מנת חלקה ביורובאסקט, לצד לא פחות מארבע פעמים בהם דורגה מחוץ לעשירייה הראשונה בטורניר.
קשה להגיד שהיו ציפיות מנבחרת רוסיה נוכח הסגל הבעייתי עימו היא הגיעה למונפלייה, אך עדיין מאלופת אירופה לשעבר (2007) וזוכת מדליית הארד באולימפיאדה האחרונה, ציפו להגיע לפחות לשמינית הגמר. ככה זה שאלת המזל, סליחה... דייויד בלאט כבר לא בצד שלך.
השחקן המצטיין: פאו גאסול
במילה אחת וואו, בשתי מילים מעורר השראה. מה שהסנטר הספרדי בן ה-35 עשה בטורניר הנוכחי ייחקק בספרי ההיסטוריה של הכדורסל היבשתי. גאסול באופן מעשי סחב על כתפיו את החבורה של סרג'יו סקאריולו שבלעדיו ספק אם בכלל הייתה עוברת את שלב הבתים.
שלוש פעמים בטורניר הוא קלע 30 נקודות ומעלה, פעמיים בלבד ירד מ-20 נקודות (וגם אז קלע 16...) והממוצעים הם הטובים ביותר בקריירה הבינלאומית שלו 25.6 נקודות, 8.8 ריבאונדים, 2.3 חסימות, 66 אחוז לשלוש! ב-30 דקות.
זה כנראה הטורניר האחרון של גאסול במדי ה'לה רוחה' (אולי יתגנב לאולימפיאדה בריו) והוא ידע כיצד לסיים את הפרק המדהים שלו בנבחרת שכלל לא פחות מ-9 מדליות באולימפיאדה, אליפות עולם ואירופה.
ההבטחה הגדולה: דניס שרודר
למי שעדיין לא מכיר, דניס שרודר הוא כנראה הדבר הבא ביבשת בעמדת הרכז אחרי טוני פארקר. הקביעה הזו היא אומנם נחרצת, אבל אם הכול יעבור חלק ובינתיים זה נראה מבטיח, שרודר שבמהלך האליפות מלאו לו 22 בלבד, ילהטט באליפויות הבאות.
את זו הנוכחית הוא סיים עם ממוצע של 21 נקודות, 6 אסיסטים, 4.6 ריבאונדים, אבל גם עם 4.2 איבודים, וזו גם הבעיה העיקרית שלו. הרכז הגרמני יכול לעשות סל כמעט מכל מצב. יש לו חדירה
קטלנית, אולי אפילו טובה יותר מזו של פארקר (אסתטית יותר זה בטוח), הוא רואה את המגרש נהדר וגם שולט בקצב, אבל לפעמים סגנון המשחק הפרוע שלו פוגע ביעילותו.
לצד המחמאות שרודר הוא גם הגיבור הטראגי של האליפות. במשחק המכריע על העלייה מהשלב המוקדם מול ספרד הוא הצליח לסחוט עבירה מפאו ריבאס ו-3 שניות לסיום נשלח לקו לשלוש זריקות כשלוח התוצאות ב-02 הענק בברלין הראה 74:77 לספרדים.
את השתיים הראשונות קלע, אבל דווקא השלישית יצאה החוצה. הספרדים לקחו את הריבאונד והגרמנים הודחו מהטורניר במגרשם הביתי. החל מקמפיין המוקדמות הקרוב שרודר יצטרך לסחוף אחריו את הגרמנים מכיוון שדירק נוביצקי כבר לא ישוב. האם הוא מסוגל לכך? כנראה שכן.
לפנייה לכתב/ת 
