הגיע הזמן שתסלחו באמת לבני הזוג שלכם
היכולת לסלוח חשובה קודם כל עבור עצמכם. במקום לצבור בבטן תחושות של כעס ופגיעה, אתם מתמלאים ברגשות של חידוש ורעננות, ומכאן הזוגיות רק יכולה לפרוח. תנסו את זה
כל מי שחווה פגיעה עמוקה מצד בן הזוג, יודע שפעולת הסליחה היא משימה לא פשוטה בכלל. הרי כאשר אנו חשים פגועים, אין לנו אפשרות להדליק כפתור דמיוני שמבטל ברגע את כל תחושת הכאב והפגיעה. גם אין לנו אפשרות לומר לעצמנו "מה שהיה היה, והגיע הזמן לסלוח". יחד עם זאת, רובנו טועים לחשוב שאפשר לסלוח באמת רק כאשר מתגברים על תחושת הפגיעה ("כרגע אני עדיין פגוע מדי, ולכן אין מצב שאסלח"), וזוהי טעות מהסיבה הפשוטה שסליחה היא החלטה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל אם תחשבו על זה לעומק, תבינו שזה נכון.
ברגע שתקבלו עם עצמכם החלטה כנה ואמתית שאתם רוצים לסלוח, הדרך לסליחה כבר תהיה הרבה יותר קלה, כי במקום להתרכז בתחושות השליליות שלכם ממעשה הפגיעה, תתרכזו דווקא בניסיון לסלוח מהלב. מעבר לכך, ברגע שתקבלו את ההחלטה לסלוח, אתם בעצם מסירים עצמכם מעמסה כבדה של תחושות כאב וכעס, ולמעשה מרפאים את עצמכם.
מיתוס נוסף הקיים בקשר לסליחות הוא שכאשר אנו סולחים למישהו, אנחנו בעצם נותנים אישור לכך שמה הוא עשה בסדר מבחינתנו. נניח שהיתה בגידה. הרי אם הצד הנבגד מחליט לסלוח, זה ממש לא אומר שהוא מקבל את הבגידה, אלא אך ורק שהוא החליט לסלוח למרות שהוא מאמין שהמעשה היה פסול לחלוטין.
על כן, אל תחששו שאם תסלחו, תעבירו לצד השני את המסר שהמעשה החמור שעשה מקובל עליכם. גם אל תחשבו שאם סלחתם, אזי בן או בת הזוג ילמדו שהם יכולים לפגוע בכם ולצאת מזה ללא עונש.
כמובן שאם בני הזוג פוגעים בכם ללא הרף, ואתם סולחים להם על כך באופן אוטומטי, תיתכן אפשרות שהם ילמדו שאפשר לפגוע בכם ולצאת מכך בשלום, ואז באמת יש בעיית איזון במערכת היחסים. כלומר, צד אחד הוא "סמרטוט", והצד השני "עושה מה שבא לו". אך ברוב המקרים כאשר בני הזוג פוגעים בנו ואנו מחליטים לסלוח, אין כאן מסר ש"זה בסדר לפגוע בי, תמשיכו כך".
אז איך לומדים לסלוח?
כאמור, סליחה היא החלטה, ולאחר קבלת ההחלטה מתחיל תהליך. בשלב הראשון, מומלץ להעלות על הכתב את מקרה הפגיעה ולתאר את הרגשתכם נוכח המקרה. מרגע שכתבתם זאת, נסו ככל האפשר להימנע מלשחזר את המקרה שוב ושוב בראש שלכם. זה טבעי לחלוטין, אך לעיתים זה עלול להפוך להיות כמעט אובססיבי ("איך היא עשתה לי את זה?"; "מה עשיתי לו שזה מגיע לי?").
לעיתים אנחנו כל כך עסוקים בשחזור המקרה - מה קרה, איך קרה, למה קרה, עד שמרוב הצפה אנחנו נתקעים עם הרגשות השליליים, ויצר הנקמה שלנו מגיע לשיא. במקום זאת, כדאי להעסיק את עצמנו בדברים חיוביים. לדוגמה: לכתוב את כל התכונות החיוביות של בן הזוג יעזור לכם להתמודד טוב יותר עם הפגיעה ולראות את התמונה הגדולה. בשלב הזה כדאי לגייס את כל האמפטיה שיש לכם, ולחשוב מה גרם לבן או בת הזוג לפגוע בכם מלכתחילה. נסו להביט על התמונה מהעיניים שלהם. חשוב גם להיזכר במקרים בהם אתם הייתם הצד הפוגע ובן או בת הזוג בכל זאת סלחו לכם.
כל הפעולות הללו יעזרו לכם לסלוח מהלב, וכאשר אני אומרת "לסלוח מהלב", הכוונה הא לסליחה אמתית וכנה, בלי תנאים, ובלי להוציא לבן או בת הזוג את "המיץ" בדרך. אני מכירה אנשים שכמעט מתעללים נפשית בבני הזוג שלהם כאשר הם סולחים להם. הם ממש מעבירים אותם תקופת סבל וייסורים, וברור לכם שזאת לא הדרך. לכן, אם החלטתם לסלוח, עשו זאת באופן הכי אותנטי שאפשר.
זכרו שכשאתם מחליטים לסלוח, אתם עושים טובה לא רק לבן הזוג, אלא גם לעצמכם. במקום לצבור בבטן תחושות של כעס ופגיעה, אתם מתמלאים ברגשות של חידוש ורעננות - מחליטים לפתוח דף חדש ולהתחיל מההתחלה, ומכאן הזוגיות רק יכולה לפרוח.
גמר חתימה טובה!
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב"
לפנייה לכתב/ת 
