עטיפת מתנה ריקה / טור
אצטדיון בונבוניירה כשי לחג, אבל בלי אף כדור ברשת. כרטיס אדום שערורייתי כמתנה לבאר שבע שארבייטמן, בעיקר, לא ניצל. אורי קופר על ערב הבכורה המאופס בטרנר שמכבי חיפה, בראשות קריאף הנפלא, הוציאה ממנו מעל ומעבר
זה לא היה מכוון, אבל אירועי הפתיחה של אצטדיון טרנר התחילו עם שיר השנה "מתוק כשמרלי" שהמילים הראשונות שבו, המסבירות את הרעיון הכללי, הן "שנינו הפכים". ככה, כאילו להקניט את מכבי חיפה המסכנה, הסבירו לה, בלי להתכוון, שאמנם לשתי הקבוצות יש כרגע בית חדש, אבל הן הפוכות: באר-שבע נוצצת, חיפה מרוסקת.
משביתי שמחות: 0:0 בין הפועל ב"ש למכבי חיפה
ואז, כדי לסובב קצת יותר את הסכין בלב אוהדי הקבוצה שלו, הגיע יעקב שחר והעניק תשורה לכבוד המאורע, מברך את היריבה כאילו היא מכבי תל-אביב שזכתה באליפות. וכאילו כל זה לא מספיק, עוברות להן שלוש דקות של משחק והמתנה האמיתית באה מכיוון השופט שמואלביץ'. הרבה מתנות לבאר-שבע - אצטדיון, ברכה מחיפה, אדום - אבל לא כל מתנה, וזה כלל לחיים, יפה כמו העטיפה שלה.
שמואלביץ' טעה. זה אולי לא נראה במבט ראשון, אבל אם אפילו באיגוד השופטים, אלה שמעסיקים את שמואלביץ', הסבירו שהשופט טעה - אז הוא טעה ומכבי חיפה נדפקה. עזבו רגע תוצאה סופית, עם הכרטיס האדום הזה המשחק נהרס.
חגיגת חניכת האצטדיון, אירוע שחיכינו לו המון זמן, נפגע משמעותית.
וכך, באר-שבע נהנתה ביום חגה גם מהמתנה הנפלאה הזו, אבל קופסת ההפתעה האמיתית של הערב, אצטדיון טרנר והאקוסטיקה המרשימה במיוחד שלו, לא הכילה בתוכן שלה, בכדורגל, משהו שדומה לעטיפה הנוצצת. ככה זה, הבגד הוא לא תמיד זה שעושה את האדם והמגרש הוא לא זה שעושה את הקבוצה. תשאלו את מכבי חיפה בעצמה, היא למדה זאת יפה בעונה שעברה.
פתיחת העונה של באר-שבע עדיין סבירה ביותר, היכולת מול חיפה היא היוצאת מהכלל עד עכשיו, וסביר להניח שטרנר עוד יראה הצגות, אבל זה לא היה משחק טוב של באר-שבע. מעבר לזה, ההצבה בהרכב של שלומי ארבייטמן, שלא שיחק דקה עד אתמול, לא ברורה. אפשר להאמין בלב כמעט שלם שאם אליניב ברדה היה פותח במקום ארבייטמן באר-שבע גם הייתה מנצחת. ארבייטמן היה פשוט שלומיאלי: בסיומת ליד השער, במסירה האחרונה, בקבלת ההחלטות. גם מהראן ראדי לא היה במשחק טוב ובאר-שבע פספסה הזדמנות מול קבוצה שקודם לכן נראתה מפורקת והייתה מתפרקת עוד יותר עם כדור אחד מוקדם ברשת.
אבל חיפה, במפתיע, הצליחה להישאר על הרגליים והתסריט שראינו, הכרטיס האדום והשמירה על התוצאה, יכול להיות הדבר הכי טוב בשבילה. העבודה המאסיבית של השחקנים בירוק על המגרש הרגישה כמו סוג של אחוות לוחמים או חברים לצרה, אולי שילוב של השניים. ובראש, החניך התורן, עמד אופיר קריאף במשחק פשוט פנטסטי, ומכל הבחינות: הגנה, תיזוז על המגרש, הוצאת התקפות מהירות קדימה. ובמחצית הראשונה הוא בכלל שיחק מגן שמאלי.
ברור שאפשר לנצח גם בעשרה שחקנים, זה קורה בכל שבוע ברחבי העולם, אבל המשימה קשה מאוד עם אדום בשלב כה מוקדם. הנה, קחו למשל את הליגה האנגלית שתמיד רוצים ללמוד ממנה. מתחילת העונה היו באנגליה ארבעה משחקים בהם הורחק שחקן במחצית הראשונה במצב של שוויון. בכולם, בכל הארבעה, הקבוצה החסרה הפסידה ובכולם, בכל הארבעה, היא לא הבקיעה אפילו שער אחד.
גם חיפה עוד לא כבשה העונה, באף משחק. בשבוע הבא היא נגד מכבי ת"א באצטדיון (העדיין, יחסית) חדש שלה. אולי בזכות האנרגיות המתקבלות אחרי תוצאה נאה במצב קשה, היא גם תצליח להכניס לראשונה העונה משהו משמח לתוך העטיפה הנוצצת שלה.
לפנייה לכתב/ת 
