בדרך לאוסקר, עוצרים בפסטיבל חיפה
נציג ישראל לאוסקר "באבא ג'ון" יוקרן בבכורה מקומית בפסטיבל חיפה, והתוכנית הבינלאומית משופעת במתחרים הגדולים שלו מאיסלנד, מרומניה, מקרואטיה, מקולומביה ועוד. שמוליק דובדבני ואמיר בוגן ממליצים עליהם וגם על סרטיהם החדשים של מרקו בלוקיו, האחים טביאני ואחרים. סקירה
בכל מה שנוגע לזירה הבינלאומית, אירועי קולנוע בסדר הגודל של פסטיבל הסרטים חיפה מהווים מצגת עדכנית וממצה של סבב הפסטיבלים הגדולים: ברלין, ונציה, לוקרנו, קרלובי וארי, ובראש ובראשונה קאן - מפגש הפסגה של הקולנוע העולמי. מבחינה זו, יש תחושת החמצה מסוימת כשבוחנים את התוכניה הנוכחית של הפסטיבל הישראלי המוביל. סרטים כמו "הבן של שאול" של לאסלו נמש ההונגרי, "קרול" של טוד היינס ו"נעורים" של פאולו סורנטינו שהתמודדו על דקל הזהב לא נכללים בתוכנית, גם לא "דיפאן" של ז'אק אודיאר שזכה בו. גם זוכה דוב הזהב מברלין "טקסי" של ג'באר פנאהי, לא כאן.
הסרטים המדוברים הללו היו על הפרק מבחינת המנהלת האמנותית הוותיקה של הפסטיבל פנינה בלייר, אולם תהא אשר תהא הסיבה, הם לא נכללים בתוכנית. יש פה בוודאי תחושת החמצה, אולם הקהל הרחב יוכל לצפות בהם בבתי הקולנוע שכן רובם יוקרנו בהקרנות מסחריות על ידי המפיצים המקומיים. מה שכן יש בחיפה השנה היא תוכנית עשירה ומגוונת של סרטים מכל העולם, רבים מהם כאלו שייצגו את מדינות המקור שלהם במירוץ לאוסקר הזר - אליו הצטרף השבוע "באבא ג'ון" של יובל דלשד, זוכה פרס אופיר, שיוביל את התוכנית הישראלית של הפסטיבל.
אחד המועמדים הבולטים לזכייה באוסקר הזר הוא נציג איסלנד "איילים" ("Rams") של הבמאי גרימור האקונרסון, שבאמתחתו כבר זכייה במסגרת מבט מסויים בקאן השנה והמון המון שבחים. זוהי דרמה עדינה ומשעשעת ובעיקר נוגעת ללב שמבטאת את הקסם הקולנועי האיסלנדי שהופך למעיין נובע של קולנוע אישי מעניין. במרכז שני אחים מזקינים ובודדים שגרים אחד לצד השני בעמק כפרי וביניהם נפערת תהום אדירה - זכר לסכסוך ישן. כשעדרי הצאן שבבעלותם עומדים בפני השמדה, הם נאלצים להתקרב, לשתף פעולה, לדבר שוב, ואף לחדש את האחווה שנעדרה במשך עשורים.
סרט מצוין נוסף שנמנה על הפייבוריטים לזכיה באוסקר הזר הוא "בראבו!" ("Aferim!") - מערבון רומני, קראתם נכון, המצולם בשחור-לבן ומתרחש במחוז וואלאכיה בשנת 1835. סרטו של ראדו ג'ודה (שזיכה אותו בפרס הבימוי בפסטיבל ברלין), מהשמות הבולטים בקולנוע הרומני העכשווי, עוקב אחר איש חוק היוצא יחד עם בנו הצעיר להשיב לבעליו עבד צועני נמלט.
קצת כמו "ג'אנגו חסר מעצורים", המערבון הזה נשען על הומור אקזיסטנציאליסטי, ומתוך ההקשר ההיסטורי - עבדות של צוענים נאסרה ברומניה לחלוטין במחצית המאה ה-19, ומה שקורה בסרט מבוסס ברובו על תעודות היסטוריות - הביקורת הפוליטית האקטואלית צפה מעל לפני השטח. ג'ודה, בתבונה רבה ובתחכום, מעצב את מסעם של איש החוק הגזען (הוא מכנה את הצוענים "עורבים") ובנו כסיפור שהשלכותיו המוסריות והאנושיות הולכות ומתעצמות ככל שהוא מתקדם.
מלבד רומניה, יזכה איזור הבלקן לנוכחות משמעותית בפסטיבל השנה. הנציג הקרואטי לאוסקר הזר "שמש גבוהה" של דליבור מטאניץ' מביא למסך שלושה סיפורי אהבה מהזן של רומיאו ויוליה בין גברים סרבים לנשים קרואטיות כשברקע המתיחות האתנית והפוליטית באיזור. גוראן מרקוביץ' וטיהאנה לזוביץ' מגלמים את גיבורי שלושת סיפורי האהבה הטרגים המתרחשים בשלוש תקופות שונות לאורך הסכסוך המקומי.
המועמד הסרבי לאוסקר, "מובלעת" ("Enclave") של גוראן רדובנוביץ' מביא גם הוא את הסכסוך הנוראי באיזור מנקודת מבטו של ננאד - ילד צעיר הדר עם אביו הלאומן במעיין התנחלות סרבית בקוסובו. הוא מתנייד בדרכו לבית הספר באמצעות משוריין של האו"ם, מבעד לממטרי האבנים שזורקים הילדים האלבנים. אחד מהם, המחפש לנקום על מות אביו, מבקש לכלות את זעמו בננאד הנקרה בדרכו. התמימות של הילדים מפנה מקום להמון פסימיות, ולצדה אופטימיות שגם אנחנו במזרח התיכון יכולים ללמוד ממנה.
ואם נשאר באותה שכונה, מועמד קוסובו "באבאי" ("Babai"), של ויסאר מורינה, משלים את תמונת הפסיפס המתגבשת של הבלקן באמצעות דמותו של ילד המהגר עם אביו לגרמניה ערב המלחמה בקוסובו.
מול מדינות הבלקן, והסרטים הפוליטיים המדכדכים שלהם (שוב פעם כיבוש?), שולחת בלגיה לאוסקר את הקומדיה השנונה והאינטליגנטית "הברית הלגמרי חדשה" של ג'אקו ואן דורמל ("אף אחד לא מושלם") שמעצב מחדש את המורשת הקתולית בהתאם להלך רוח פמיניסטי. בפנטזיה הבורגנית המשעשעת הזו מככבים הקומיקאים הפופולארים פרנסואה דמיאן, בנואה פולוורדה (בתפקיד אלוהים, לא פחות), ואף קתרין דנב (לצד גורילה), אולם מי שגונבת את ההצגה היא הילדה פילי גיונה בתפקיד מקבילה צעירה וילדותית של ישו שהופכת את העולם על פיו.
נוגה קצת יותר הוא המועמד של צ'כיה לאוסקר "ביקור בית" של סלאבוי הוראק, המלווה אחות בחיפוש אחר משמעות לחיים בצל החולי והמוות בו היא נתקלת ביומיום.
מול סרטי היבשת האירופית, ניכרת נוכחותן של מדינות דרום אמריקה שמהוות כוח עולה בזירת הקולנוע הבינלאומי - לפחות כפי שזו משתקפת מהפסטיבלים. בחיפה תהיה זו קולומביה שתבלוט עם נציגה לאוסקר, "חיבוק הנחש" של צ'ירו גוארה, המשחזר את המפגש בין שני חוקרים אירופים לבני שבט פראים באמזונס, וגם "שם בדוי: מריה" של חוסה לואיס רוחלס, שמספר על נערה בשירות צבא המורדים בקולומביה ויוקרן גם הוא בפסטיבל.
הנציג האיטלקי לאוסקר הזר יוכרז במהלך ימי הפסטיבל, אולם "אף אחד לא יכול להציל את עצמו לבד" של סרג'יו קסטליטו ו"קשר דם" של מרקו בלוקיו נמנים על המועמדים של האומה שנמצאת בעיצומה של תחייה קולנועית מרשימה. קסטליטו מעבד את ספרה של רעייתו מרגרט מצנטיני (שניהם יגיעו לחיפה כאורחי הפסטיבל) המספר על זוג שמנסים לשמר את אהבתם המתפוררת. בלוקיו המוערך משמש כמספר סיפורים קולנועי מרהיב ומסקרן - הפעם על מעללי נזירה באיטליה של המאה ה-17, אשר מואשמת בפלרטוט עם השטן בגין, וההוכחה: חוסר המזל שסביבה.
הנהייה של היוצרים האיטלקים לימי הביניים היא כבר בגדר תופעה. לסרטו החדש של בלוקיו שזכה לשבחים בפסטיבל ונציה האחרון, מצטרף מתאו גארונה שסרטו דובר האנגלית "מעשיית המעשיות" ("Tale of Tales") התקבל בחשדנות מוצדקת בקאן. סלמה הייק, ונסאן קאסל, טובי ג'ונס, ג'ון סי ריילי, סטייסי מרטין, והתיאומים כריסטיאן וג'ונה ליס, לוקחים חלק במקבץ האגדות המשולש הזה המבוסס על ספרו ג'יאנבטיסטה באסילה. יש פה מלכים ומלכות, נסיכים, ארמונות, אינטריגות, ענקים מעוותים, גמדים ואפילו דרקונים. זה מקברי ואפל, אבל לא ברור מה עומד מאחוריו - אולי פארודיה על "משחקי הכס".
סיפורי "דקאמרון" של הסופר האיטלקי בן המאה ה-14, ג'ובאני בוקאצ'ו, כבר זכו לעיבוד קולנועי מפורסם של פייר פאולו פזוליני מ-1971, וכן לגרסה הוליוודית מרוככת שנעשתה ב-1953. עתה מצטרף אליהם "בוקאצ'ו המופלא" ("Maraviglioso Boccaccio"), סרטם החדש של האחים פאולו ו-ויטוריו טאוויאני, ש"קיסר חייב למות" שלהם זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין 2012.
העלילה מתרחשת בפירנצה, בימי המגפה השחורה. תמונות הפתיחה, כמו גם המוזיקה המלווה, מזכירות סרט אימה - גבר צעיר קופץ מראש מגדל, גופות נערמות ברחובות, אנשים מצמידים זרי פרחים לאפם על מנת להרחיק את צחנת המוות - אך הטון משתנה במהרה. בדומה לסיפור המסגרת של "דקאמרון", גם כאן קבוצה של צעירים, שלושה גברים ושבע נשים, מחליטה לעזוב את העיר הדוויה, ולהסתגר למשך עשרה ימים בחווילה כפרית. כדי להנעים את זמנם הם מחליטים לספר זה לזה מבחר מעשיות תשוקה.
ואולם, "בוקאצ'ו המופלא", שהוא אחד המומלצים מבין הסרטים שייחשפו בפסטיבל, מספק גרסה כמעט סטרילית של קובץ סיפורי הזימה. העיבודים החופשיים (אלה כוללים את סיפורו של גבר המגלה שאהובתו נקברה על ידי משפחתה ובעלה בעודה בחיים, נזירה צעירה המחביאה בחדרה את מאהבה, שני חברים המערימים על שוטה מקומי וגורמים לו לחשוב שהוא בלתי נראה, ואציל היורד מנכסיו בחיזורו אחר אישה נשואה, ונותר רק עם עוף הבז האהוב שלו) - מוותרים על המימד הארוטי לטובת חזרה אל אחד הנושאים האהובים עליהם: כוחה של הספרות.
ואמנם, שרשרת סיפורי האהבה שמגוללים הצעירים, כל אחד בתורו, עוסקים בכוח פעולת הסיפור לנצח את המוות המכה מסביב, וחוגגים את יופיים של החיים ושל הנעורים. התוצאה אולי אינה מעמיקה במיוחד, אבל פשטותם החיננית של הסיפורים בשילוב הנופים הימי-ביניימיים הופכים את "בוקאצ'ו המופלא" ליצירה מענגת.
הבמאי הרוסי הנפלא אנדריי קונצ'לובסקי ("רכבת אל החופש"), שהרבה לעבוד בשנות ה-80 עם חברת קאנון של גולן-גלובוס, שב אל מולדתו אחרי שנות היעדרות עם "לילותיו הלבנים של הדוור" ("The Postman's White Nights") - קומדיה בעלת נגיעות צ'כוביות (לידיעת הקוראת מירי רגב) העוקבת אחר מסלול עבודתו של דוור באיזור כפרי בצפון רוסיה.
הסרט, שזיכה את יוצרו בפרס הבימוי בפסטיבל ונציה אשתקד, משרטט את דיוקנאותיהן של דמויות מקומיות, ובראשן ליוחה, הנודד ברגל או באמצעות סירה בין הכפרים הנידחים, מבקר את שכניו, מחלק דואר וכספי פנסיה, וחולם בהקיץ על חתול אפרפר-כחלחל מסתורי הפוקד את בקתתו. במהלכה של העלילה - אם זהו אכן המושג ההולם - הוא ינסה להצית להבה ישנה עם אהובתו מימי בית הספר, יתיידד עם בנה הצעיר, וייצא לחפש את סירת המנוע שלו שנגנבה.
השימוש בתושבים מקומיים שמגלמים, פחות או יותר, את עצמם (וזה כולל גם את הגיבור שהוא דוור "על באמת") מעניק לסרט נופך סמי-תיעודי, ותיאור אורח החיים של הכפריים (שמצולם לעיתים באסתטיקה שמזכירה את "האח הגדול"), מספק פורטרט פיזי ואנושי נוגע ללב של סביבה מבודדת שכמו מתקיימת מחוץ לזמן (פס הקול של תוכנית ריאליטי המשודרת בטלוויזיה מייצג את החיבור היחיד של המקום להווה).
קונצ'לובסקי משלב בין רגעים סוריאליסטיים ופיוטיים (ביקור בבית ספר עזוב, שיגור טיל מבסיס צבאי הנמצא לא רחוק מהכפר), מתאר אווירה המשלבת פסטורליה ומלנכוליה, ומצלם את סרטו על רקע כמה מהנופים היפים ביותר שנראו בקולנוע לאחרונה. התוצאה היא סרט יפהפה ומרגש שמעצב-מתעד עולם הולך ונעלם בעידן רוסיה הפוסט-קומוניסטית.
בצד כל אלה, כדאי לשים לב למחוות ולהקרנות הסרטים הקלאסיים שהיו תמיד צדו החזק של הפסטיבל. השנה מדובר במחווה לבמאי האיראני מוחסן מחמלבף ("רגע של תמימות"), שמשמש גם כיו"ר חבר השופטים בתחרות הישראלית, שתכלול הקרנה נדירה של סרטו המוקדם והמעולה, "רוכב האופניים" (1987), על מהגר אפגאני הנדרש לסיטואציה משפילה כדי להשיג כסף לטיפול באשתו החולה. אירוע חשוב נוסף יהיה הקרנת יצירתו המונומנטלית של קלוד לנצמן "שואה" (1985), בעותק דיגיטלי חדש, לרגל קבלתו פרס על מפעל חיים.
כן יוצגו עותקים משוחזרים של סרטו האוטוביוגרפי הנפלא של פדריקו פליני "זיכרונות" (1973), יצירת המופת של קלוד שברול "סרז' היפה" (1958), שחנכה למעשה את "הגל החדש" הצרפתי, ו"רוקו ואחיו" (1960) של לוקינו ויסקונטי בכיכובו של אלן דלון, שמשלב בין דרמה חברתית-ריאליסטית ותנופה אופראית.
כל אלו ואחרים יוקרנו בין שני סרטים אמריקנים המבוססים על סיפורים אמיתיים: "התוכנית" של סטיבן פרירס המספר את סיפורו לאנס ארמסטרונג יפתח את הפסטיבל במוצ"ש, "על חבל דק" של רוברט זמקיס המשחזר את המבצע המסוכן של הלוליין הצרפתי פיליפ פטי (שהילך על חבל בין מגדלי בתאומים) ינעל את הפסטיבל ב-5 באוקטובר.
בנוסף יוקרנו סרטים הוליוודים מסקרנים אחרים לפני עלייתם בבתי הקולנוע בהקרנות מסחריות: "חוקי הפשע" של סקוט קופר המספר את סיפורו של המאפיונר הנכלולי וויטי בולג'ר (בגילומו של ג'וני דפ); "מחוץ לזמן" של אורן מוברמן בכיכובו של ריצ'רד גיר כהומלס ניו יורקי; "99 בתים" של ראמין בהרני בכיכובם של אנדרו גרפילד ומייקל שאנון על משבר הדיור בארצות הברית; "אני וארל וזאת שעומדת למות" של אלפונסו גומז רחון על קבוצת תמיכה קולנועית לתלמידת תיכון חולת סרטן;
"ספטמבר בשיראז" (מבית המפיק הישראלי ההוליוודי אבי לרנר, בכיכובם של סלמה הייק, אדריאן ברודי ואלון אבוטבול) - עיבוד למותחן של הסופרת דליה סופר על משפחה יהודית בטהראן ערב מהפכת חומייני; "הניסוי" (מבית המפיק הישראלי ההוליוודי יואב בלייברג, בכיכובם של פיטר סארסגרד ו-ווינונה ריידר) המשרטט קווים לדמותו של המדען היהודי סטנלי מילגרם שחיפש בשנות ה-70 תשובות להתנהלות הנאצים בסיוע ניסויים קיצוניים במדעי החברה; "המסע" של טומי לי ג'ונס שהוא מעין מערבון נשי פמיניסטי; ו"הבידור" של ריק אלברסון על קומיקאי זניח בשיטוטים חסרי טעם אחר משמעות.
