250 מטר מקו הביצורים של חמאס. לילה בגבול עזה
בזמן גל הטרור, ברצועה "נדמה שעומדת לפרוץ מלחמת אזרחים", אומר מג"ד הצנחנים. לחמאס יש סיבות טובות לשמור על השקט, אבל הוא מקים מערך מוצבים שנועדו גם לעימות הבא עם ישראל. על הגדר, עם הבלונים ובחמ"ל שיכול לירות מרחוק - רון בן ישי עשה לילה בגבול וראה איך מתנהל קונצרן הביטחון בדרום
בזמן שגל הטרור גובה קורבנות בירושלים וביהודה ושומרון, ומגיע גם ללב המדינה, ברצועת עזה הלילות שקטים. אני עומד בחשיכה עם מג"ד 890, אליאב אלבז, על גבעה קטנה המשקיפה לעבר הרצועה. בשכונת סג'עייה, מרחק 600 מטרים מאיתנו, בהקו האורות, אבל מצפון ומדרום לה היו גושי חושך גדולים. אלבז סבור שיש קשר בין הפסקות החשמל והמצוקות האחרות הממררות כיום את חיי הפלסטינים ברצועה לבין השקט היחסי הזה. בחודש האחרון אמנם אירעו לא מעט הפגנות ועימותים באזור הגבול, עימותים שהתרכזו בעיקר בסופי השבוע ופחתו מעט לאחרונה, אבל לאחר שיורדת החשיכה השקט כמעט תמיד נשמר.
"חמאס והתושבים ספגו מכה אנושה בצוק איתן, אבל שלטון חמאס לא הביא לאוכלוסייה שום הישג בתמורה", מסביר המג"ד, שבקרוב יעביר את האחריות על הגזרה למפקדי גולני. "כל דרישותיהם מלפני הפסקת האש התאדו בלי מענה. הם מבודדים, העולם שכח אותם ועל התושבים שם עברו חורף וקיץ קשים. יש שיקום הריסות אבל הקצב איטי; אספקת החשמל, המים והביוב במצב קטסטרופלי; מצוקה אמיתית שעוד תלך ותחריף והתושבים מאשימים את שלטון חמאס. לראשונה ברצועה יש המון הפגנות נגדו במרכזי הערים, חלקן גם אלימות. לפעמים נראה שהרצועה על סף מלחמת אזרחים. חמאס חושש לשלטונו והוא משקיע מאמצים רבים בביסוס משילותו בשטח הרצועה".
על הגבול / סדרת כתבות
"קיר לבן" של צה"ל מול חדירות בגבול הצפון
תיעוד: איסוף מודיעין חשאי בגבול סוריה
אבל בעוד ירי רקטות יכול להתבצע מאחורי כל שיח, וממרפסת כל מבנה - פיגועי הגדר מצריכים הכנות והתקרבות פיזית ליעד, שקשה מאוד להסתירם מעיני מנגנוני הביטחון של חמאס ומעיני התצפיתנים במוצבים שלאורך הגדר. לכן הוקמו הביצורים ודרך הפטרולים שמבטיחים כי אנשי חמאס הם שמחזיקים פיזית בשטחי המפתח.
פרש טורקי
עוד סיבה למערך הביצורים ולכביש הגבול החדש היא הרצון למנוע בריחה של צעירים עזתים מיואשים לישראל. כל בריחה כזו מהווה מכה אנושה ליוקרת שלטון חמאס ולמשילותו ומייצרת ניסיונות חיקוי. עד לפני כחצי שנה היו הצעירים הללו מנסים ולרוב מצליחים לעבור את הגדר לשטחנו באור היום; התצפיתניות היו מבחינות שהם אינם חמושים ואף שהיו מכריזות על "פרש טורקי" (חדירה לשטחנו), המרדף אחרי חוצי הגדר היה מתנהל ככל האפשר ללא ירי עד ללכידתם.
כעת, כשאנשי חמאס שולטים היטב בתצפית ובאש באזור הסמוך לגדר, ניסיונות הבריחה עברו בעיקר ללילה. הצעירים מעזה סומכים על כך שלאנשי 'הביטחון הלאומי' של חמאס אין אמצעי ראיית לילה כמו לישראל ולכן לא יבחינו. בה בשעה הם סומכים על אמצעי תצפית הלילה של צה"ל שיבחינו כי אינם חמושים ויימנעו מירי קטלני. הם צודקים. צה"ל שינה לאחרונה את הוראות הפתיחה באש בגבול הרצועה ומשתדל להימנע מפגיעה בלא-חמושים גם בשעות הלילה. זאת מתוך ידיעה שכל הרוג מביא להתלהטות יצרים בקרב הפלסטינים ועלול בטעות להוביל להסלמה. לכן מדי כמה לילות מוקפצים כוחות הכוננות ל"פרש טורקי" ולוכדים צעיר מבוהל שרצה לחפש עבודה בישראל או סתם לברוח מהמחנק הפיזי והפסיכולוגי. אחדים אומרים במפורש שתנאי הכלא בישראל עדיפים בעיניהם על מה שהשאירו מאחור.
המערך הזה, הקרוב כל כך לשטח ישראל, מייצר סכנה של התלקחות לא מבוקרת. לפני כחודשיים היה אירוע שבו איש חמאס כיוון אמצעי תצפית לעבר חיילים של כוח צה"לי. מפקד הכוח שראה את התנועה סבר שמדובר בהכנות לירי עליו ועל אנשיו; הוא תפס מחסה ודיווח; טנקים ואמצעים אחרים הוכנסו לכוננות והגזרה כולה הייתה על סף הסלמה אלימה. רק ערנות מפקדים שבדקו אמצעי תצפית וחיישנים נוספים הבהירה שאיש חמאס לא כיוון נשק כלי והרוחות נרגעו.
השורה התחתונה היא שחמאס במצבו הנוכחי חושש מאוד מעימות נוסף ועושה הכול כדי למנוע אותו. לכן שוררת בגבול הרצועה מה שמכונה בצה"ל "תהדייה בפועל. אבל אסור לטעות - הזרוע הצבאית של חמאס וגם מנגנוני הביטחון של הממשל מתכוננים במרץ לעימות הבא. אחוז ניכר מהתל"ג העזתי משמש למימון ההתעצמות: פיתוח רקטות ארוכות טווח ומדויקות יותר מייצור עצמי, חפירת מנהרות ללחימה ותקיפה, טיפוח קומנדו ימי ומערך הביצורים על הגבול.
"אני לא יודע על מנהרות שחוצות כרגע את הגבול לתוך שטח ישראל", אומר מג"ד 890. "אבל אנחנו מניחים הנחה מחמירה שיש מנהרות כאלה או שיש מנהרות שחמאס חופר כדי שיחצו את הגדר ועדיין לא הגיעו ליעדן. אנחנו עושים הכול כדי לחשוף אותן ויש התקדמות בנושא בזמן האחרון". אני יודע שאליאב חוזר מילה במילה אחרי מה שנאמר לו שמותר לו להגיד לי במהלך ראיון, אבל מתרשם שבאופן כללי הוא אינו מטייח. הוא אומר אמת, אבל לא את כולה. אולי טוב שכך.
טאו-טאו חשוף על הגדר
אנחנו עומדים ליד מגדל שבראשו עמדת "רואה-יורה", מדברים על חמאס ובוהים בחשיכה למקום שבו נמצאים אנשיו ממש ברגע זה; כ-250 מטרים מאיתנו. בעמדה מותקנים מצלמת יום ולילה רבת עוצמה ומקלע כבד המופעלים בשליטה מרחוק מחמ"ל התצפיות הנמצא אי שם מאחור. התצפיתנית היושבת כעת ליד המסך רואה כעת את השטח משני עברי הגדר. אם תבחין בחמוש או בחמושים המתקרבים אליה או ל"פרימטר" (איזור חיץ הביטחון), היא תדווח ואולי אף תבקש רשות לירות. הבקשה תעלה ותרד במהירות בהיררכיה של הגזרה, ואם מפקד בכיר יאשר היא תיטול לידה את ה"סטיק" ותלחץ על המתג. תחילה צרור אזהרה ואם ההתקרבות תימשך - אחרי אישור נוסף מדרג גבוה - אש לתכלית. בדרך כלל הרעש הנוראי שעושה פתיחת מכסה העמדה, מבלי שנורה כדור אחד, מספיק להשיג את המטרה הרצויה.
הרושם המתקבל מסיור לאורך גדר הרצועה הוא שצה"ל הקים כאן מעין קונצרן תעשייתי ענק שתכליתו לייצר ביטחון ליישובי הנגב המערבי ולמנוע אבדות בקרב החיילים המגנים עליהם. הקונצרן הזה מעסיק אלפי אנשים, 24 שעות ביממה, כל ימות ולילות השנה, בעשרות פעילויות שונות ומשונות שרק בהצטברן יחד הן נותנות מוצר באיכות סבירה.
באותו לילה בגבול הרצועה ראיתי את רס"ל ראובן טאוטנג יחד עם חוליה קטנה של אנשי יחידת "קומץ" מתקנים קרע בגדר המערכת. הם טיפסו על הגדר עם פנסי קסדה כדי להיטיב לקשור את רשת התיל למקומה וכדי לתקן את מערכת ההתרעה האלקטרונית. היה שם אמנם כוח אבטחה שחיפה עליהם, אבל הם היו חשופים בצורה שאין מסוכנת ממנה. ספק אם זה מה שרס"ל טאוטנג, איש שבט "בני מנשה", חלם עליו כשעלה מהודו עם משפחתו בשנות ה-90. אבל כיום הוא גאה במה שהוא עושה ואפילו נהנה מזה, אפילו שכבר ספג כדור בכף ידו תוך כדי תיקון הגדר.
לא הרחק, טאו-טאו (כינויו של רס"ל טאוטנג) ואנשיו עובדים עם דחפורי די-9 לאור זרקורים רבי עוצמה. הם חושפים ומיישרים את פני הקרקע במטרה למנוע מסתור ממחבל שמתגנב לשטח ישראל במנהרה או מעל לפני הקרקע, וגם - אם יהיה מזל - לחשוף פתח של מנהרה. טנקים בעמדות מחפים על הכוחות שעל הגדר בעיקר כדי להרתיע את האויב ולחלץ את הלוחמים העובדים אם תיפתח עליהם אש. באותה שעה מאבטח אותם גדוד האיסוף הקרבי מפני הפתעות, באמצעות תצפיות לעומק.
כשהיינו בדרך חזרה למרכז, ירו הסוררים העזתים רקטה לשטח ישראל. הרקטה התפוצצה בשטח פתוח ולכן לא הופעלה אזעקת צבע אדום וצה"ל אפילו לא טרח להגיב בתקיפה אווירית. לאורך הגבול נשמר השקט אותו לילה כמו בלילות שלפני ושלאחריו. שקט של תקופת ההכנה לעימות הבא, ומסבב לסבב זה רק נעשה מסובך יותר. שני הצדדים מפיקים לקחים ועולים מדרגה מבחינת אמצעים ושיטות לחימה. לכן לא בטוח שישראל מרוויחה מהמשך המצב הקיים - בעיקר מפני שאין לה מטרה אסטרטגית והיא אינה רואה מצב לסיום הסכסוך.
לפנייה לכתב/ת 
