מוטי קירשנבאום הובא למנוחות. ירון לונדון: "בלעדיו אצלע עד סוף חיי"
אלפי אנשים הגיעו להלווייתו של מוטי קירשנבאום במכמורת, בהם חבריו הרבים מעולם התקשורת. "אין אדם זוכה בחבר כזה, בשותף כזה, פעמיים", אמר עליו ידידו ירון לונדון. "פילסת לנו דרך לשפה ישראלית חדשה, להומור ישראלי חדש", ספד לו נשיא המדינה ראובן ריבלין
"איבדתי חבר יקר, מתנה שמקבל אדם בר מזל רק פעם אחת בחיים. בלעדיך אני חיגר", במילים כואבות אלו נפרד היום (א') ירון לונדון מחברו מוטי קירשנבאום, שהובא למנוחות בבית העלמין במכמורת.
אלפי אנשים, בהם גם אנשי תקשורת ופוליטיקאים, הגיעו להלווייתו של איש הטלוויזיה, שהלך שלשום לעולמו לאחר שהתמוטט בביתו - יום לאחר שחגג 76 שנים. במהלך טקס שנערך בכניסה לבית הקברות, דיברו מלבד בני משפחתו גם חבריו ירון לונדון ויהונתן גפן, וכן הספיד אותו נשיא המדינה ראובן ריבלין. לאחר דברים שנשא בנו הבכור, הסתיים הטקס בשיר "אל בורות המים", ששרה רונה קינן.
לונדון, שהנחה עם קירשנבאום את התוכנית "לונדון וקירשנבאום" במשך 13 שנה, שב מביקור ביפן כדי להשתתף בהלוויה, והתקשה לעכל את לכתו. "אתה עצמך אמרת לא פעם 'אנחנו נהיה פתטיים. אותנו יוציאו מהאולפן בכוח'. אז איפה אתה מוטי? איפה הדוגמה האישית? השארת אותי עם מקל הליכה ממתכת", אמר.
לונדון סיפר על חברו, על אהבותיו ומשפחתו. הוא תיאר כיצד היה נוהג להמציא סיפור מכלום - בין אם נהג שנקלע עם רכבו לשיטפון בערבה, ובין אם אדם זר שחצה כיכר בגאורגיה. "מוטי נקלע לשיטפון בערבה והוא יודע שאחד הנהגים הישראלים יאתגר את המנוע שלו ויאתגר את הנחל השוצף, וכך היה, זה הרי כל כך ישראלי, וזה היה הסרט של מוטי. אני חושב שחוקרי תקשורת עוד יעסוק המון ביצירתו, ילמדו אותה, גם אני עשיתי זאת".
הוא המשיך ודיבר על החברות והעבודה המשותפת: "14 שנה כל יום התראינו, התעדכנו בחומר הכתוב, התדיינו והתווכחנו. כל שנה אהבנו זה את זה יותר. כל יום ראיתי את פניו. נמאס לי עד מוות ולפעמים נמאס לו. היה יסוד של קנאה, לא אכחיש. אבל גם אהבה גדולה. וכעת יש לי מקל אבל אין לי מוטי. ובלי מוטי אצלע עד סוף חיי. אין אדם זוכה בחבר כזה, בשותף כזה, פעמיים".
ירון לונדון: "איבדתי חבר ללא תחליף"
החברים נפרדים: "מוטי קירשנבאום לא היה בקונצנזוס, אבל כולם אהבו אותו"
"קירשנבאום היה האדמו"ר של הסאטירה בישראל"
איש אמיץ - לא רק מול אריות ונמרים: דן שילון נפרד
את הטקס הנחה כתב ערוץ 10 ברוך קרא, שסיפר בתחילתו על קירשנבאום העיתונאי: "שאבנו ממנו ידע וחיזוקים. הוא לא היה נכס של ברנז'ה מסוימת, הוא היה נכס לאומי". לאחר מכן דיבר נשיא המדינה ראובן ריבלין, שהיה היה הראשון להספיד את קירשנבאום: "תמיד ידעת להפתיע אותנו, אבל הפעם הגזמת מוטי. אבי השידור הישראלי יחד עם חבריך, וחתן פרס ישראל. איש שגדל עם הטלוויזיה הישראלית, והיא גדלה איתו. פילסת לנו דרך לשפה ישראלית חדשה, להומור ישראלי חדש. הצחקת את כולנו, גם כשידענו שאתה למעשה רוצה שנבכה. מוטי, העולם עבורך היה המשל והנמשל. היית לנו מראה בהירה ישירה ומושחזת. מכל קצוות הארץ התקבצנו להיפרד ממך, ללחוש לך כמה אנחנו אוהבים אותך. מוטי, תחסר לנו".
יהונתן גפן נשא גם הוא דברים בטקס, והתקשה לסיים את דבריו. "למה למה למה, ככה פתאום, בלי הסכם, בלילה", קרא. גפן הקריא שיר שכתב לחברו: "היה שלום גוליבר בארץ הגמדים, חכם מצחיק, לוחם בנחישות נגד משטרת המחשבות בשלטון הפחד באימפריה המפוררת של ליליפוט. היית לי אבא שמעולם לא היה לי, ואח מבוגר ואחראי חבר, שתמיד אומר את הדבר הפשוט והברור ביותר, שאותו איש אינו אומר. ומי שמאמין בעולם הבא, שאליו נילקח בסוף איזה יום, יודע הטובים – עפים לגן עדן, הרשעים שוקעים לגיהינום. אבל אתה לא מת, רק טס לעוד כתבה באפריקה, לרכוב על פילים לבנים, לצלם לנצח חיות נכחדות כמוך, ושם יונה יפה מחכה לך כבר תשע שנים".
בני משפחתו של קירשנבאום היו האחרונים להספידו. "אני רוצה להודות לך על שגילית לי את העולם", אמרה נכדתו. כנען, הבכור מבין ארבעת ילדיו של קירשנבאום, דיבר אליו בדמעות. "אבא, אני הזדקנתי היום. כולם יודעים איזה איש גדול היית, וכולנו גם ידענו שככה אתה תמות לנו, עובד, עסוק עד הרגע האחרון ממש. אהבת החיים ואהבת האדם היו כה בסיסיים ומושרשים, אפילו יותר מההומור והציניות. הו כמה אהבנו לצחוק יחד. היינו מדברים המון בטלפון. הייתי מחכה לטלפון שלך כאילו שזה חלק מהלב הפועם של החיים שלי. קוצב לב. רק בשנה האחרונה צילמנו יחד 3 סרטים באפריקה, שאת האחרון אני אשלים. והתוכניות לא נגמרו אף פעם. תמיד היה משהו חדש מעבר לפינה. החריצות שלך זה משהו שלא לומדים באף בית ספר. אתה חיית מהר מאוד. אירוני, אבל המעטפה האחרונה שקיבלת בדואר היתה דו"ח מהירות. אנחנו לא מאמינים שאתה מת. זה לא יכול להיות".
