אז למה פוטין עושה שרירים בסוריה?
בעולם לא מבינים למה דווקא עכשיו, אחרי שנים של פעילות חשאית, החליט נשיא רוסיה לשנות אסטרטגיה ולחשוף את כלי המשחק שלו. נראה שהתשובה רחוקה 2,400 ק"מ מסוריה המדממת
מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה במרס 2011 פעלה רוסיה במדינה הערבית "מתחת לרדאר" כחלק ממאמציה לשמור על בשאר אסד בשלטון. איש לא שמע על תנועות כוחות רוסיים, איש לא ראה תמונות לוויין של חיילים-מטוסים-טנקים-כלי רכב רוסיים בשטח המדינה הערבית השסועה והייתה לכך סיבה טובה - ולדימיר פוטין לא רצה שזה יקרה.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אלא שבחודש האחרון החליט האיש מספר אחת בקרמלין לשנות אסטרטגיה, העלה את ה"צוללת" שלו ממעמקי הים וחשף את כלי המשחק שלו בפני העולם כולו. זה התחיל בדיווחים על משלוחי נשק וציוד צבאי לסוריה - דרך איראן בחלק מהמקרים - ובצילומי לוויין של מטוסי קרב מדגם סוחוי ומסוקים באזור עיר הנמל לטקיה, אחד ממעוזיו הגדולים ביותר של אסד, והמשיך בהודעה של הצבא הרוסי על תמרונים צבאיים באזור.
בעולם, ובעיקר בממשל בוושינגטון, מנסים לנתח מה עומד מאחורי הפגנת השרירים הרוסית באזור שבו עד כה שמרה על פעילותה באופן חשאי. האם הסכנה למשטר אסד מצד המורדים וארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) כה גדולה עד שלפוטין לא נותרה ברירה אלא לחשוף את שריריו בגלוי כדי לסייע לבעל בריתו הקרוב? ייתכן, אבל כנראה שהתשובה נעוצה בכלל באוקראינה המרוחקת כ-2,380 קילומטרים מסוריה המדממת.
פוטין מתכונן למסיבה הטובה בעיר
בפברואר 2014 הודחה הממשלה הפרו-רוסית באוקראינה בראשות הנשיא ויקטור ינוקוביץ' ובמקומה עלתה לשלטון בקייב ממשלה פרו-מערבית. הנשיא הרוסי לא היה יכול לעבור בשתיקה על המהפכה בחצר האחורית שלו והחל להזרים כסף, ציוד, נשק וכוחות למורדים הפרו-רוסים במזרח אוקראינה. הוא לא הסתפק בכך וסיפח חודש לאחר מכן את חצי האי האוקראיני קרים לרוסיה, ותירץ זאת בכך ש"תושבי קרים ביקשו שנספח אותם".
פוטין לא יודה בכך, אבל סיפוח חצי האי האוקראיני במרס 2014 היה צעד אחד יותר מדי - אפילו עבורו - בסכסוך המתמשך בין ארצו לבין המערב. סיפוח קרים אולי הפך את הנשיא הרוסי לגיבור בארצו, שלמרות כל ההגבלות על הדמוקרטיה בשטחה תמיד העדיפה את מנהיגיה חזקים, אבל הוביל להטלת סנקציות על רוסיה מצד ארצות הברית והאיחוד האירופי.
סנקציות מערביות בתקופה של משבר כלכלי הן לא משהו שאפילו רוסיה הגדולה יכולה לשאת לאורך זמן ופוטין עצמו יודע את זה. לכן הוא החליט, ככל הנראה, לפעול בגלוי בסוריה ולשפר את קלפי המיקוח שלו מול המערב, ובעיקר מול ארה"ב לקראת המסיבה הטובה בעיר - העצרת השנתית של האו"ם בניו יורק.
כינוס העצרת הכללית השבוע הוא הזדמנות מעולה עבור פוטין לשחק בקלפיו מול המערב בניסיון להסיר את הסנקציות מעל רוסיה, לאו דווקא תמורת הפסקת המעורבות הצבאית באוקראינה. זה עשור שהנשיא הרוסי נעדר מהעצרת בניו יורק, אך השנה הוא החליט להופיע בה - ולא במקרה. האינטרס הלאומי הרוסי מחייב זאת וגם האמביציות האישיות של הנשיא הרוסי, בהן רצונו להישאר בשלטון עוד שנים רבות.
פוטין לא יודה גם בזה, אבל הבידוד של ארצו לא עושה טוב. לא לרוסיה ולא לעצמו. הוא מחליש אותם. סנקציות מערביות שפוגעות בכלכלה הרוסית ואז בכיסו של האזרח קטן עלולות להעיר מחדש את ההתקוממות האזרחית נגד הקרמלין, שזכורה מתקופות הבחירות לנשיאות והבחירות לפרלמנט במוסקבה.
הסרת העיצומים תגן על פוטין מפני ביטויי מחאה אפשריים בעצימות גבוהה ברוסיה, ובאותה עת תציג אותו - שוב - כמנהיג חזק שלא ויתר מול המערב. מנהיג חזק בעיקר בפני עמו. על פי הדיווחים והפרשנויות האחרונים, פוטין הוא זה שדחף לפגוש את עמיתו האמריקני ברק אובמה בעצרת האו"ם הקרובה בניו יורק. הנשיא הרוסי זקוק לפגישה פנים מול פנים עם מנהיג המעצמה הגדולה בעולם, הוא זקוק לאתחול יחסים נוסף עם וושינגטון והוא זקוק מאוד להכרה עולמית במעמדה של רוסיה.
הכרה זו תגיע, אם למשל הרוסים והאמריקנים יגיעו להסכמה בניו יורק או בפסגה עתידית אחרת על שיתוף פעולה בלחימה בדאעש, ושאף אחד לא ייפול מהכיסא אם פתאום המשטר בדמשק ישלב כוחות עם כוחות הקואליציה במסגרת הסכמה זו. רוסיה עצמה תעדיף פתרון דיפלומטי בסוריה שזוכה לקונצנזוס בינלאומי מאשר להסתבך צבאית כפי שקרה לה באפגניסטן בשנות ה-70 וה-80 וכפי שקורה לה עכשיו באוקראינה ובסוריה. גם העם הרוסי, כמו האמריקני והישראלי, לא אוהב לראות את חייליו חוזרים הביתה בארונות קבורה, בייחוד כשמדובר במלחמה לא צודקת.
האסימון נפל: אסד - הרע במיעוטו
אחרי חמש שנות מלחמת אזרחים בסוריה, יותר מ-200 אלף הרוגים ומיליוני פליטים בסוריה, במדינות שכנות ובאירופה, נפל האסימון אצל מנהיגי העולם: בשאר אסד הוא הרע במיעוטו. שיטות הפעולה הרצחניות של דאעש בעיראק ובסוריה, תעמולתו המתוחכמת חוצת הגבולות שסחפה המוני אוהדים ברחבי העולם,
וההשראה שנתן לצעירים ערביים ומערביים לבצע פיגועי טרור במקומות שונים על גבי הגלובוס, היו יותר מדי עבור המערב שיעדיף רודן שאפשר לדבר אתו מאשר לחיות בחוסר ודאות וסכנה עם חליפות איסלאמית קיצונית באזור בעל חשיבות אסטרטגית גדולה כמו המזרח התיכון.
השארת אסד בשלטון בדמשק באופן קבוע או לפחות הישארותו בראשות ממשלת מעבר זמנית למשך תקופת זמן מוגבלת היא אופציה שהולכת וצוברת תאוצה יותר ויותר, שאת ביטוייה ניתן לשמוע באחרונה לא מצד גורמים עלומי שם או זוטרים אלא מצד מנהיגים בעולם, בהם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן.
ארדואן לא ממש נחשב לידיד קרוב של הנשיא הסורי. אבל אם הישארות אסד בשלטון תסייע בפתרון משבר הפליטים החמור באירופה, שמשפיע רבות על טורקיה, הרי שמדובר ב"צפרדע" שהוא ומנהיגים אחרים בעולם, כולל כנראה בישראל, יסכימו לבלוע גם אם במשך תקופה ארוכה הם קראו להפיל את הרודן הסורי מכיסאו בכל מחיר.
לפנייה לכתב/ת 
