לצלם על מאדים: שיחות עם מוטי קירשנבאום
ערוץ 1 היה זקוק לדעתו לניעור, הוא ידע ששיחה על "ניקוי ראש" פתחה את ישיבות הממשלה, מעולם לא רב עם ירון לונדון, ולמד לחיות עם המוות לאחר שאיבד את אשתו. מוטי קירשנבאום דיבר במהלך השנים על הכל בסגנון וההומור הייחודיים לו - טעימה מהראיונות עמו
"ברור שיש לי מחשבות על מוות. אתה משכנע את עצמך כל יום מחדש שזה דרכו של עולם, שהספקת לא מעט, מתפלל לזה שתלך בלי להיות עול על הסביבה" - כך דיבר מוטי קירשנבאום על הסוף, כשזה עוד היה רחוק, ותכנן לעבוד גם בגיל 90.
אמש הלך לעולמו איש הטלוויזיה הוותיק, שתחנות חייו היו שזורות בתקשורת הישראלית: מהערוץ הראשון, דרך "ניקוי ראש" ועד סרטי הטבע וההגשה לצדו של ירון לונדון. הנה כמה מהדברים שאמר במהלך השנים על תחנות אלו, על אשתו יונה שנפטרה מסרטן, ועל המוות.
על הערוץ הראשון:
"ערוץ 1 זקוק לניעור גדול, אבל לא צריך לסגור כדי לפתוח חזרה. כי אם סוגרים, ספק אם יפתחו. מה שצריך הוא קודם כל לשנות את החוק ולהקים את רשות השידור הציבורית כחברת שידור שאין לממשלה ולשלוחיה שום זיקה אליה. אם זה לא יקרה, לא יעזור כלום, ולא משנה אם יקראו לזה מינהלה או מליאה, – כי שוב יישבו בוועדת הכספים וישלטו בה."
("7 לילות", יוני 2014)
על תפקידו כמנכ"ל רשות השידור:
"אני מרגיש שעשיתי כמיטב יכולתי להצליח. אלה היו חמש שנים סוערות מאוד. במהלכן התנסתה החברה הישראלית באירועים מאוד קיצוניים. החברה התפצלה והתפלגה, והשידור הציבורי שימש, למרות כל הטענות, כאחד מאחרוני הדבקים שלה"
("ידיעות אחרונות" אפריל 1998)
על "ניקוי ראש":
"היינו לבד בשטח, בלי מתחרים. אם ירדנו בצפייה לשבעים-שמונים אחוז זאת היתה טרגדיה נוראית. היתה לנו תמיכה מוחלטת של ההנהלה. היו בטלוויזיה בעיקר תוכניות זמר דביקות וקונצרטים בימי שישי. בשנים הראשונות היה בכלל אסור לראיין את מאיר וילנר, מנהיג רק"ח. כשיוצאת תוכנית פרובוקטיבית כמו שלנו וכל המדינה צופה בה, צריך היה הרבה אומץ ונחישות כדי לאשר את הדברים."
"כל ישיבת ממשלה התחילה בשאלה מה היה בניקוי .שאר גם כשניסינו לעשות דברים רק כדי להצחיק, הם חשבו שמסתתרת מאחורי זה כוונה פוליטית. הדוגמה הכי בולטת היא אייטם על קצב שהתאהב בנתח הבשר שהיה תלוי מאחוריו כי זו הפרה חרמונה, והוא פשוט אוהב אותה. למה קראו לה חרמונה? הייתי רפתן בבית הספר החקלאי בפרדס-חנה, והיתה לנו פרה בשם הזה. אבל כולם חשבו שאנחנו בעצם מתכוונים לחרמון ושאסור לוותר עליו."
("ידיעות אחרונות", מוסף עצמאות מאי 2014)
על פוליטיקה בתקשורת:
"אני מכיר את ההתערבויות האלה. כשהייתי מנכ"ל הרשות ב,'96- למשל, אביגדור ליברמן, שהיה אז מנכ"ל משרד רה"מ, אמר לי: 'את אמנון אברמוביץ' אנחנו לא רוצים על המסך.' אמנון היה אז פרשן ב'מבט.' אמרתי לליברמן: 'אני מתייחס לזה שאתה עולה חדש ואתה לא מבין איך עובדת הדמוקרטיה בישראל, אבל אל תפנה אליי יותר אף פעם בקשר לעובדים ברשות השידור.' והוא באמת לא עשה את זה."
("7 לילות", פברואר 2012)
על ערוץ 10:
"אני חושב שערוץ 10 ישרוד. אבל מכל קרב כזה הוא יוצא מצולק משום שהוא מקרטע עוד יותר והחוב לא מבוטל אלא נדחה קצת. ואז כבר יש לך דד ליין נוסף לחוב. עמדנו בצומת הזה לא פעם. כמעט בא לי להגיד לך 'מה חדש', אנחנו הרי פועלים כבר שנים תחת איום של אובדן הזיכיון. להגיד לך שזה מלבב? שזה מאפשר לפתח תחנה איכותית כמו שהיינו רוצים לעשות? אז אני אשקר. החרב הזו שמונחת כל הזמן על הצוואר היא לא רק מדגדגת. וזה בהחלט מטריד מאוד. בעיקר את מאות העובדים המוכשרים והצעירים שהם בעלי משפחות. מקור פרנסתם הדל עלול להסתיים. ירון ואני כבר לא בונים קריירה, פחות או יותר מתחזקים אותה או משתעשעים איתה".
(ynet, 2014)
"שתי מערכות החדשות מצוינות. ואני אומר את זה כמי שהיה גם העורך הראשון של החדשות בטלוויזיה הישראלית, ,'68-ב כשהסתכלנו על הבי- בי-סי בתור האל-דוראדו שלנו. תראה עכשיו: שתי מהדורות ברמה בינלאומית גבוהה. והמהדורה של ,10 למרות האקלים של הערוץ נסגר או נפתח - יוצאת מן הכלל. כל היתר לטעמי משני, למשל האם צריך שהפריים טיים ריאליטי הנמוך של ערוץ 2 יתחרה בריאליטי הנמוך של ערוץ - 10 זה משני. ועוד משהו חשוב שאני רוצה להגיד: אני לא מאמין למדידת הרייטינג."
("7 לילות", יוני 2014)
על סרטי הטבע:
"כשאתה בתוך האקטואליה הלוחצת של ישראל, טיל על חבל אשכול ובחירות כל שנתיים, אתה צריך לשמור על שפיות - כלומר לבוא ולומר בסדר, יש לנו את כל הבעיות האלה, אבל יש עוד עולם. אתה חי פעם אחת ותנסה לקלוט כמה שיותר".
"עוד לא הגעתי לקוטב הצפוני, שזה חבל, אבל הייתי כבר באנטרקטיקה. סדרת הטבע שהייתי חולם לעשות היא על המאדים, אם באמת יימצאו שם חיים".
(ynet, 2014)
"יש עוד עולם". בצילומי סרט טבע(באדיבות ערוץ 10)
על ירון לונדון:
"אנחנו אוהבים אחד את השני ואנחנו חברים טובים ואנחנו נפגשים בעיקר בעבודה. זה נשמע דביק, אבל זו האמת. אחרת אין סיכוי לשרוד יחד. כשאתה רואה את ירון עם מרואיין, וירון מתחיל לתפוס את הקריזה ומתחיל לפמפם את עצמו ומתחיל לעלות בטונים, שום הצגה אין בזה. זה ירון האמיתי. כלום. ההצגה היא בינינו, בתוכנו, הרי אני מקניט אותו והוא מקניט אותי."
"אני מוכרח לומר שבשלב מסוים זה די הגעיל אותי, אבל האמת היא שלא רבנו אפילו פעם אחת. זה לא שלא היו מתיחויות, אבל למדנו לחיות אחד עם השני. והיום זה איננו לגמרי. אנחנו מכירים אחד את השני אינסייד אאוט. אין שום סיכוי שנריב. כמו שאומרת אחותו של ירון, הוא יכול להשפיל אותי, לבזות אותי, לרמוס אותי, לדרוך עליי, למעוך אותי, ואני לא אריב איתו. בגילנו אתה כבר יודע שיש אנשים שאיתם לא תריב. למרות שאתה מכיר בחסרונות שלו. והחסרונות של ירון זה ממש בלי סוף, שאתה לא יכול להבין בכלל איך אדם יכול לעבור את הכל ולהבליג ולספוג."
"ירון היה יכול לעשות את הזוגיות הזאת עם עצמו. השאיפה הכי גדולה שלו עד היום זה שיוציאו אותי עם אלונקה, והוא ימשיך את התוכנית."
("7 לילות", פברואר 2012)
על זקנה ומוות:
"ברור שיש לי מחשבות על מוות. אני חי בבית שבו אשתי נפטרה מסרטן. אתה יודע שהמוות הוא חלק נכבד מאוד מהחיים, חלק מרכזי. אתה כל הזמן מלמד את עצמך לחיות איתו. אתה משכנע את עצמך כל יום מחדש שזה דרכו של עולם, שהספקת לא מעט, מתפלל לזה שתלך בלי להיות עול על הסביבה."
"כשאתה מגיע לגיל מסוים יש השלמה שעוד מעט אתה נכנס לישורת האחרונה. אצלי זה כמובן עוד רחוק, אבל אתה בכל זאת מפנים את הסיטואציה ומנסה לבחון אם מיצית את החיים. יונה למשל, מיצתה את החיים באופן בלתי רגיל. היא חיה עד גיל 64 כמו שאנשים מעטים חיים חיים שלמים. הכאב והתחושה הקשה שנותרו אצלי הם על החלל שהיא הותירה ועל הגעגועים אליה, אבל אין לי כאב על מה שהיא לא הספיקה. אפשר ללמוד ממנה איך לחיות".
"זה קיים לי בראש, שהחגיגה הזו יכולה להסתיים אפילו בלי למכור כרטיסים מראש, בלי להודיע. בלי פרומו מתאים. אתה יודע מה זה בשביל איש טלוויזיה ללכת לעולמו בלי פרומו? זה הרייטינג האחרון שאתה לא נהנה ממנו".
("24 שעות", נובמבר 2006)
