נפוטיזם, פוליטיקה ושנאת נשים: כך פעלה הוועדה למינוי דיינים
הוועדה למינוי דיינים התכנסה, אבל בשורה גדולה לא יצאה ממנה. החרדים זעקו בקול מר - ורק הזעקה של העגונות ומסורבות הגט, הגברים שנקלעו לגירושין קשים, ועמך ישראל המגיעים לפתחם של בתי הדין הרבניים, לא נשמעה. מה שהיה הוא שיהיה
הימים הנוראים הביאו עמם למסדרונות בתי הדין גם מנגינה מוכרת של ימים שהיינו רוצים לשכוח. הוועדה למינוי דיינים התכנסה סוף-סוף על מנת למנות דיינים חדשים לבתי הדין האזוריים, וכן לבית הדין הרבני הגדול. המעמד שרבים כל כך חיכו לו זמן רב כל כך, היה אמור להביא עמו בשורה גדולה של שינוי. מינוי קרוב לשליש מהתקנים במערכת אוישו – מספר שיכול לשנות את פניה, ויש להם משמעות בל תתואר למערכת בתי הדין הרבניים, הקורסת מפאת מחסור משווע בדיינים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אנו, הטוענות הרבניות הנמצאות מדי יום בשטח, רואות את המערכת עומדת בפני קריסה והתמוטטות. במציאות שנוצרה, פעמים רבות אנו נמנעות מלהגיש ערעורים במשך תקופה ארוכה, מתוך ידיעה כי הנשים ייאלצו להמתין חודשים ארוכים, ולעיתים אף יותר משנה, ליומן בפני בית הדין.
קראו עוד בערוץ היהדות :
זו קרקע המציאות שעל פניה בירכנו על ההחלטה לפעול מיידית למינוי דיינים. אבל, כאמור, אין חדש תחת השמש. במקום בשורה גדולה, יצאה מהוועדה אותה מנגינה חוזרת של נפוטיזם, שובניזם ומאבק למנוע כל שינוי או רוח חדשה במסדרונות בתי הדין, תוך סיכול כל ניסיון לשפר או לנסות להבין כיצד לתקן את הדימוי הבעייתי כל כך של בתי הדין הרבניים בעיניי הציבור.
כאילו לא הגענו לעברי פי-פחת, כאילו הציבור הישראלי ממשיך לנהור בהמוניו לבתי הדין הרבניים ככתובת למצוקותיו. לא נשמעה שום מנגינה של חשבון נפש, שום התבוננות פנימית - או רצון להתקדם למחוזות טובים יותר. רק קולות של מלחמה פוליטית, שלטיב הדיינים אין כל זכר בה.
"הסדין האדום" של החרדים
שורשיה של הבעיה בוועדה למינוי דיינים, נטועים במאבקים פוליטיים עתיקי יומין. אחד הביטויים לכך הוא בניסיונות במשך חודשים ארוכים לשנות את הרכב הוועדה. בכנסת הקודמת תוקן החוק, ונקבע כי בוועדה תהיינה חברות ארבע נשים. אבל עם הקמתה של הקואליציה החדשה - נעשו מאמצים אדירים לרוקן מתוכן את התיקון.
מאחר ואי אפשר לשנות את התיקון, התחכמו הנוגעים בדבר, וביקשו להגדיל את מספר החברים החרדים
בוועדה, ובכך לאיין את כוחן של הנשים החברות בה כאילו לא היו. אם אין די בכך, ממשיכה גם ההתנהלות הפסולה במסגרתה מופעלים על חברי הוועדה לחצים אדירים למנות קרובים, חברים ומקורבים ללא קשר ליכולתם, מזגם השיפוטי או רמתם ההלכתית של המועמדים.
כחלק מאותה מלחמה עתיקת יומין נשמעו שוב טענות מגזריות ולא ענייניות, ושוב נזרקו לאוויר איומים תוך עמידה על רגליים אחוריות שלא למנות דיין זה או אחר, בגלל דעותיו והשקפותיו. כך לדוגמה, רבני "צוהר" מוקצים מחמת מיאוס בעיני חבריה החרדים של הוועדה, כאשר ברקע התקשורת החרדית אף נטלה מאותם רבנים את התואר "רב".
המערכה הגדולה ביותר בין הצדדים הייתה סביב מינויו של הרב אוריאל לביא, מי שלפני כשנה עמד בראש הרכב דיינים בצפת אשר התיר מכבלי עגינותה אישה שבעלה הפך לצמח. פסק הדין ניתן על ידי שלושת הדיינים שישבו על המדוכה, אולם נכתב על ידי הרב לביא וקיבל את אישור מידי אחד מגדולי הפוסקים בדורנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, תוך שהוא מבוסס על אדני התורה, הגמרא, ראשונים ואחרונים.
רק זעקת העגונות נעדרה
בעשרים השנים שבהן אני נמצאת במערכת, ידוע לי על כמה וכמה פסקי דין אשר שיחררו עגונות שלא בדרך המקובלת בבתי דין בארץ ובחו"ל, והמשותף לכולם היה שהם מעולם לא פורסמו. ייתכן שגם אותו פסק דין של הרב לביא היה מצטרף אליהם, אלמלא פורסם ברבים. אולם משנחשף פסק הדין לאור זרקוריה של התקשורת, נחרדו מיד כל העסקנים והרבנים החרדים - ויצאו נגדו בהיותו "חדשני", תוך שאין הם נותנים את הדעת על המחיר הכבד לחייהן של אותן עגונות מסכנות.
הפחד מ"החידוש" השכיח מאותם מזדעקים את הגמרא האומרת שבכדי להתיר עגונה, יש להשתמש בכל
הקולות ההלכתיות. אותו פחד הוא שגם מונע מהם לבחון לגופו של עניין את התאמתו של הרב לביא למינוי העומד בפניהם לאישור.
כך נוצרה מציאות עגומה שבה הרב לביא, שמונה לדיין צעיר לפני יותר מעשרים שנה בהיותו תלמיד חכם המוכר על ידי כל המגזרים כ"גדול הדור" הבא - הפך לסדין אדום בעיניהם של חברי הוועדה החרדים.
קולות מלחמה נשמעו בוועדה למינוי דיינים, אבל נעדרה ממנה זעקתן של העגונות ומסורבות הגט, הממתינות לדיינים אמיצים שיתירו אותן מכבליהן. נעדרה ממנה זעקתם של הגברים שנקלעו לגירושין קשים ומסובכים, ומבקשים למצוא פתרונים בהלכה. נעדרה ממנה זעקתם של אנשי עמך ישאל המגיעים לפתחם של בתי הדין הרבניים מדי יום ביומו, ונתקלים במערכת שאיננה מסבירה להם פנים.
"אבן מקיר תזעק", נאמר. אבל לצערנו לא היה מי שישמע את אותה הזעקה.
- הכותבת היא מנהלת ארגון "יד לאישה", המשתייך לרשת מוסדות "אור תורה סטון" ומייצג עגונות ומסורבות גט
לפנייה לכתב/ת 
