דיכאון, אנורקסיה ו-HIV: הבעיות הרפואיות של ההומואים
דיכאון, הפרעות אכילה, התמכרויות, טחורים, מחלות מין וכן, עדיין HIV - מחלות ותסמינים אלו שכיחים יותר בקרב הקהילה ההומוסקסואליות. רבים מאנשי הקהילה מזניחים את בעיותיהם מבושה, חששות ופעמים רבות מחוסר הבנה של מערכת הבריאות לבעיות אלו, עד כדי אמירות הומופוביות של רופאים ואחיות
בושה, חששות והומופוביה במערכת הבריאות: על אף הפתיחות בשנים האחרונות לקבלת החד מיניים, קיימים עדיין גילויי הומופוביה קשים לא רק באוכלוסיה הכללית, אלא גם בקהילה הרפואית, ואולי זו הסיבה שהומואים רבים עדיין נבוכים ונמנעים מלקבל טיפול רפואי ראשוני אצל רופאי המשפחה, מה שגורםלהזנחה חמורה של בריאותם.
קראו עוד
אין גאווה: עלייה במס' ההומואים שנדבקו ב-HIV
עלייה של 300% בנדבקים בעגבת - רובם הומואים
"כמו כל קבוצת מיעוט באוכלוסיה, גם הומואים חווים תחושת שוני ומחסומים מול מערכת הבריאות", אומר ל-ynet ד"ר גל וגנר, מומחה לרפואת משפחה משרותי בריאות כללית, "הומואים הולכים פחות לרופאים מאשר סטרייטים: יש איזשהו פחד כשאתה מגיע לאיש מקצוע, שאתה צריך לצאת מהארון. יש פחד מאיך יגיב הרופא, פחד שהוא יתגלה כהומופוב ויתייחס בצורה לא ראויה, וריחוק מאלמנטים ממסדיים".
לדברי ד"ר וגנר, למרפאתו מגיעים לא מעט מטופלים שחוו יחסים "להטופוביים", כלשונו, מקרב רופאים ואחיות: "היו רופאים שאמרו שהם לא מוכנים לטפל בהם, כי הם הומואים או טרנסים, רופאים שהתעלמו משאלות, לא נתנו הפניות נכונות, או אמירות פוגעניות כמו: "תמצא לך אישה ותפסיק עם השטויות", "פי הטבעת זה לא איבר מין", או "אם תפסיק לשכב עם גברים לא תחטוף מחלות".
"הרוב הגדול של הרופאים והרופאות מכילים ומקבלים ורוצים לעזור, חלק מהם אפילו רוצים לרכוש ידע. אבל יש מקרים קיצוניים, וכש 'יא הומו' היא עדיין קללה בישראל, אי אפשר להתפלא שכך המצב", הוא אומר ומוסיף, "אנחנו מעודדים את המטופלים לחשוף את נטייתם בפני הרופא. זה מאפשר דיאלוג נכון וטוב, וחשוב לזכור שעל רופא נאסר לגלות כל מידע על נטייה מינית מתוקף סודיות רפואית, ואני מאמין שמרבית הרופאים מקפידים על כך".
צפו: איך ההומואים מטפלים בבעיות הרפואיות ?
אילו בעיות אופייניות לגברים הומוסקסואליים? הנה סקירה של הבעיות השכיחות הכלליות, האבחון והטיפול:
דיכאון ואובדנות
הנתונים בעולם מראים כי קיימת שכיחות גבוהה של הפרעות חרדה דיכאון ואובדנות בקרב הומואים. נערים להט"בים מבצעים נסיונות אובדות פי 3 מכל נער אחר. ההערכות הן שגילוי הנטיה המינית גורמת לתחושת בדידות, כאשר הם בטוחים שברגע שהדבר יתגלה, הדבר יגרום לריחוק, ונסיון אובדנות הוא לכאורה פתרון אחרון למצוקה. בגילאים מבוגרים יותר, דיכאון שכיח פי 2 משאר האוכלוסייה ומכאן מגיעה שכיחות גבוהה יותר בקרב הקהילה לעישון, סמים ואלכוהול.
הפנייה לעזרה היא הדרך הנכונה להתמודד עם מצוקה נפשית. קיימים ארגוני סיוע להומואים במצוקה, ובהם ארגון הנוער הגאה "איגי", הפרוסים ברחבי הארץ, קו התמיכה הארצי "יש עם מי לדבר", המערך הפסיכוסוציאלי של המרכז הגאה בתל אביב. בנוסף, רופא המשפחה או רופא הילדים יוכלו כולם להעניק את הסיוע הנחוץ, לתמוך, ולהפנות לעזרה והתמיכה המתאימים.
הפרעות אכילה
נטייה לאנורקסיה שכיחה יותר אצל הומואים, במיוחד בגילאים הצעירים. אנורקסיה היא מחלה לכל דבר, העלולה להפוך לכדור שלג עד לסכנת חיים, לפיכך הפנייה לעזרה מוקדם ככל האפשר, בעיקר מקרב הסובבים המבחינים בירידה במשקל ובתסמינים האופייניים – בחור שממעט באכילה, רזון קיצוני, בלט של העצמות, לבוש בבגדים רחבים, היא היחידה שיכולה להציל את החולה.
בדידות
הבדידות שכיחה הרבה יותר אצל הומואים מבוגרים, משום שאינם נמצאים בזוגיות, אינם יכולים להקים משפחה, להינשא, או בשל הקשיים להביא ילדים לעולם. לאלה מתלווה לפעמים גם ניתוק מהמשפחה הקרובה.
הבדידות קיימת גם בקרב אוכלוסיה צעירה, סביב הרחקה של נערים הומואים מביתם, עד כדי הגעתם לזנות. הפתרון לנערים אלה הוא "בית דרור" הקולט צעירים שנפלטו מביתם אל הרחוב בשל משפחתם או בשל אלימות שחוו, ולמבוגרים – קבוצות תמיכה המתקיימות גם לאוכלוסיות מבוגרים ובגיל הזהב.
התמכרויות
על פי הנתונים ברחבי העולם, גברים הומואים מעשנים בשכיחות של 50% יותר מסטרייטים. הדברים הללו הם פועל יוצא של הקושי בקבלה העצמית וקבלת הסביבה עד להתנהגות פחות בריאה ושימוש בחומרים ממכרים.
ההתמכרות לסמים נובעת גם מהווי המסיבות השכיח יותר בקרב הומואים, כאשר להם מתלווה לעתים גם שימוש יתר בסמים. הפתרון הוא פנייה לעזרה רפואית, דרך רופא המשפחה. קיימים כיום טיפולים רפואיים לגמילה מעישון, יחד עם סדנאות, קבוצות תמיכה לגמילה מסמים ואלכוהול.
פיסורות וטחורים
הסקס האנאלי המהווה פעילות מינית מרכזית אצל הומואים, גורם פעמים רבות לפציעה של איזור פי הטבעת הרגיש, אם בשל יצירת חתכים הקרויים "פיסורות" או בשל קיומם של טחורים הגורמים לכאבים ולעתים גם לדימום.
טחורים ופיסורות מגבילים בתפקוד המיני וגם בתפקוד היומיומי. הטיפול בטחורים ופיסורות שונה זה מזה, אולם לשניהם קווים משותפים: הימנעות מפעילות מינית למשך חודש לפחות או עד להחלמה, הקפדה על יציאות רכות באמצעות שתייה מספיקה ותזונה עתירת סיבים, אמבטיות ישיבה, ותכשירים מקומיים בהתאם להמלצת הרופא המטפל.
בכל מקרה של בעיות בפי הטבעת, ניתן לפנות לרופא המשפחה שבמידת הצורך יפנה להמשך מעקב אצל רופא פרוקטולוג.
חוקן
הומואים נחדרים ("פסיביים", Bottom) נוטים לבצע חוקן לפני הפעילות המינית, שמטרתו לנקות את החלק האחרון של המעי ואיזור פי הטבעת, המשתתפים באלמנט החדירה, כך שהחדירה עצמה תהיה נקייה מצואה.
אלא שחוקנים מרובים בתדירות גבוהה עלולים לפגום ברירית הפנימית של הרקטום, לגרום לפציעה ולפיסורה, וגם לגרום להתמכרות והפרעות ביציאות. קיימים חוקנים רפואיים, העלולים אף לגרום להפרעות קצב לב.
ההמלצות הן להימנע ככל האפשר מחוקן, ואם זה מתבצע – להקפיד להשתמש במים סטריליים ולא בחוקן רפואי. חשוב להדגיש שתזונה נכונה עשירה בסיבים, שתייה מרובה, יציאות סדירות והליכה לשרותים כשעתיים לפני הסקס, כל אלה יסייעו לשמור על איזור פי הטבעת נקי וללא צורך בחוקנים.
פפילומה
וירוס ,HPV שייך למשפחת נגיפים המונה יותר 170-מ זנים. הנגיף הזה פוגע לא רק בנשים, אצלן הוא גורם לסרטן צוואר הרחם ויבלות באיברי המין, אלא גם בגברים, בעיקר הומוסקסואליים.
הווירוס גורם לסרטן פי הטבעת, סרטן הפין, וגם לסרטני פה ולוע בעקבות פעילות מין אוראלי. הדרך להימנע היא להתחסן: החיסון ניתן כיום גם לבנים בכיתה ח', אבל גם אלה שעברו את גיל החיסון רשאים להתחסן בהנחה משמעותית דרך סל התרופות: משרד הבריאות אישר את מתן החיסון לגברים עד גיל 26, שהצהירו בפני רופא הילדים או רופא המשפחה כי הם נמצאים בקבוצת סיכון.
כדאי להדגיש, כי על פי הוראות משרד הבריאות, המטופל אינו צריך לחשוף את נטייתו המינית בפני הרופא כדי לקבל זכאות לחיסון.
HIV
הגברים ההומוסקסואליים נותרו שיעור הנדבקים הגבוה ביותר מכל קבוצות הסיכון. מדי שנה נדבקים בישראל כ-140 גברים הומוסקסואלים ב-HIV, זאת בעיקר בשל תופעת ה"ברבאק" – יחסי מין ללא שימוש בקונדום, ההולכת ומתפשטת באירופה ובישראל.
הסיבה לכך היא המחשבה שגם במקרה של הדבקה, קוקטייל התרופות ימנע תחלואה באיידס. מיותר לציין שאין ריפוי כנגד נגיף ה-HIV, והנשאות עצמה מצריכה טיפול לכל החיים בקוקטייל התרופות הגורם בעצמו לתופעות לוואי קשות, יחד עם בדיקות וחרדה מפני המוטציות המתחוללות בנגיף ושכפולו בדם. נוסף על כך, הסיכוי להדבקה במין אנאלי גבוה פי 100 מהסיכוי במין וגינלי.
הדרך הטובה ביותר להימנע מהדבקה היא כמובן שימוש באמצעי מניעה, ובדיקות דם לגילוי הנגיף המבוצעות חינם לכל דורש, באמצעות מרפאות קופות החולים, בבתי החולים ובמרכזי האיידס. בשני האחרונים ניתן לבצע בדיקה גם בצורה אנונימית.
עגבת
משרד הבריאות דיווח השנה על עלייה של פי 3, בשיעור הישראלים שנדבקו במחלת העגבת, מרביתם מקרב קבוצת הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים. לדברי גורם במשרד הבריאות, חלק גדול נדבק ביחסי מין ללא קונדום במהלך ביקור במדינות אירופאיות.
סיפיליס עובר מאדם לאדם דרך מגע ישיר עם הפצעים המופיעים בפי הטבעת או החלחולת (רקטום). הנגעים עשויים להופיע גם על השפתיים. דרך קיום יחסי מין מדממים פצעי הסיפיליס בקלות וכך עוברים מאדם לאדם.
המחלה מתחילה בנגעים הקרויים "שאנקר" בנקודת החדירה של החיידק לגוף. הנגע מופיע למשך 3 עד 6 שבועות ומתרפא. בשלב השני של המחלה מופיעה פריחה על העור, יחד עם חום, בלוטות לימפה נפוחות, גרון כואב, נשירת שיער, כאבי ראש, איבוד משקל, כאבי שרירים ועייפות.
השלב השלישי של המחלה מופיע כשהנגעים נעלמים. אז החיידק עלול לגרום לפגיעה בלתי הפיכה למערכת העצבים, עיניים, לב, כלי דם, עצמות, מפרקים ומוח. הרס האיברים עשוי להתרחש גם שנים אחרי ההדבקה, ויתבטא בשיתוק, אובדן תחושה, עיוורון ודמנציה. הפגיעה הזו כה חמורה, עד שהיא מסתיימת במוות.
הטיפול בעגבת מתבצע באמצעות זריקת אנטיביוטיקה. הדרך הטובה ביותר להימנע מהמחלה היא להיות ביחסי זוגיות מונוגמיים עם בן זוג קבוע, שנבדק ונמצא נקי. גם הימנעות מצריכת סמים ואלכוהול עשויה להפחית את סיכון ההדבקה, משום שאלה מקדמים התנהגות מינית סיכונית. שימוש בקונדום, גם במין אוראלי, מפחית את סיכון ההדבקה אך יש להקפיד שיכסה את הנגעים
הבדיקות השגרתיות והחיסונים לגברים הומואים: