ההימור של פוטין הוא הזכייה של אסד, בינתיים
נשיא רוסיה המשיך גם באו"ם להגן בחירוף נפש על מקבילו הסורי אסד. הנשיא הרוסי, שרוצה למצב עצמו כמנהיג המזרח התיכון, לא רוצה במפלה כמו של הסובייטים באפגניסטן. האיראנים מעניקים לחיזבאללה את האמצעים לייצור עצמי של נשק בתיאום עם רוסיה, אך מוסקבה לא רוצה בעימות עם ישראל
כתבות נוספות בנושא:
- פוטין: רוסיה לא מתכננת, בינתיים, לשלוח כוח רגלי לסוריה
- קרב אובמה-פוטין: מי מנהיג את העולם?
המבצע החשאי לחיסול הנשק הכימי של דאעש - אז למה פוטין עושה שרירים בסוריה?
- "הפגישה בין פוטין לאובמה תקבע גורל אסד"
לפוטין יש מטרות אחרות לגמרי. מלבד שאיפתו המוכרת להחזיר את רוסיה לגדולתה מימי הצארים – שאיפה שגם מנהיגי ברה"מ בשעתם ניסו לממש – הוא רוצה גם לחלק מחדש את העולם לאזורי השפעה. למשל, מזרח אוקראינה שלי – מערב אוקראינה שלכם. סוריה שלי – ערב הסעודית שלכם, וכן הלאה.
כדי לממש את התפיסה הזו הגדיל פוטין לאחרונה גם את מעורבותו בסוריה. את מה שהאבא חאפז אסד לא רצה לתת לרוסים עד יומו האחרון, הם קיבלו מהבן. בזמנו העניק האבא לרוסים רציף אחד בנמל טרטוס שבמובלעת העלאווית, ואילו עכשיו הם קיבלו את נמל טרטוס כולו וכן בסיס אווירי מצפון ללטקיה בשם חממים.
עכשיו יש לרוסיה מאחז אסטרטגי קבוע ומעוגן בקרקע במזרח הים התיכון – בדיוק כמו המאחזים שיש לארה"ב בנאט"ו ובטורקיה, למשל. יותר מזה, פוטין ניצל את מצוקתם של אסד והאיראנים כדי להפוך לשחקן מרכזי במזרח התיכון, בדיוק בשעה שהשפעתה של ארה"ב באזור מתכרסמת והולכת.
במקביל, איראן בונה היום כושר ייצור עצמי של נשק וחימוש לחיזבאללה. זאת על מנת למנוע הפצצות ישראליות של שיירות נשק שעושות דרכם מסוריה לחיזבאללה ועלולות להביא להסלמה. סביר להניח שהאיראנים עושים זאת בעצה אחת עם הרוסים, שכרגע לנוכח המעורבות הרוסית בסוריה, אינם רוצים בעימות עם ישראל.
פוטין מייצר ציר שבו חברות איראן, סוריה, עיראק ורוסיה מול הציר הפרו-מערבי של מדינות המפרץ ומצרים, והוא טרם אמר את המילה האחרונה בעניין. הוא כרת ברית מודיעינית עם עיראק, כביכול נגד דאעש, אבל המדינה האסלאמית היא לא הסיפור העיקרי. רוסיה, כמעצמה עולמית שיש לה השפעה מכרעת במזה"ת, זה הסיפור.
ביחס לדאעש, הכוונות של פוטין מאוד פשוטות: אנחנו ניתן לאסד - וגם לעיראקים ולאיראנים אם צריך - כל מה שדרוש להם כדי שדאעש ייאלץ להילחם על קיומו ולא יגביר את כוחו ויהפוך למטרד חמור בדרום הקווקז. פוטין מעדיף שהמוסלמים הצ'צ'נים הפנאטים, הנאמנים לדאעש, יחזרו הביתה בארונות ולא כלוחמים מנוסים שהצבא הפדרלי הרוסי ייאלץ להתמודד איתם בקרבות בקווקז, בדאגסטן, בצ'צ'ניה, באינגושטיה וברפובליקות רוסיות מוסלמיות אחרות. מכאן שלמעורבות הרוסית בסוריה יש גם מטרה אסטרטגית מהמעלה הראשונה עבור פוטין, וגם יעדים שאפשר לקרוא להם "מערכתיים", שנוגעים לביטחונה של סוריה וגם לכלכלתה, כפי שיובהר להלן.
מה שעשינו ב-73'
פוטין עושה היום עבור אסד מה שעשתה ארה"ב של ניקסון עבור ישראל במלחמת יום הכיפורים לפני 42 שנה. הציוד של הצבא הסורי היה מיושן ולא אפקטיבי עוד לפני מלחמת האזרחים. כעת, אחרי ארבע שנות מלחמה, חצי מציודו של הצבא הסורי הושמד ובאחוזים ניכרים אינו שמיש. מדובר במטוסי קרב, נגמ"שים וטנקים.
בשבועות האחרונים רוסיה כבר נתנה לצבא הסורי חימוש מתוחכם ומדויק שיעזור לו לפגוע בעמדות ובריכוזים של המורדים נגדו. זאת במקום הארטילריה הלא מדויקת שאסד מפעיל עדיין וטילי הקרקע שרק מעטים מהם פוגעים (ממש כמו שארה"ב נתנה לצה"ל במלחמת יום הכיפורים טילי נ"ט שאמורים היו לעצור את השריון המצרי כשזה איים להתקדם לעבר באר שבע).
אסד שולט בפחות מרבע משטחה המקורי של סוריה אבל לרוסים זה מספיק לגמרי. כל מה שהם צריכים הם כבר יכולים לממש ב"סוריה הקטנה", העלאווית-שיעית, שמשתרעת לאורך חוף הים מלטקיה דרומה ועד דמשק. זה פרוזדור לגבול לבנון. הם לא זקוקים ליותר כדי לקיים בסיס צבאי גדול שאותו אפשר להפעיל לכל מיני צרכים, ובעיקר כדי לתקוע אצבע בעין לאמריקנים ולנסות להשתמש בזה כקלף כדי להשיג את יעדיהם באוקראינה.
הרוסים מתוחכמים. הם לא מתכוונים לשלוח חייל רוסי להילחם בדאעש, אבל הם ידאגו שאסד יוכל לעשות את זה. אם הם מרחיבים מבנים ושטחי אחסון בשני בסיסי לוגיסטיקה של הצבא הסורי ליד לטקיה, זה לא כדי להביא חטיבות שריון רוסיות אלא כדי להביא טנקים חדישים, מטוסים וחימוש עבור צבאו של אסד.
האיראנים יהפכו גם כנראה בקרוב ללקוח מספר אחת של תעשיית הנשק הרוסית, ואולי יפצו במעט את רוסיה על הנזקים הכלכליים שגורמות לה הסנקציות שהטילו האירופים והאמריקנים בהקשר האוקראיני.
פוטין קורץ לישראל
פוטין שידר באו"ם תדמית נחושה, תקיפה ואפילו נועזת ויצירתית, שגרמה לרבים בתקשורת ובדיפלומטיה העולמית לקשור לו כתרים. אבל צריך לזכור שהמעורבות הרוסית במזרח התיכון, והמשחק האסטרטגי שפוטין נוחל בו כרגע הצלחות אזוריות, עדיין לא הסתיים. כלכלתה של רוסיה נמצאת בנסיגה והמזרח התיכון, כידוע, הוא מקום שחוסר הוודאות הוא הדבר היחיד הקבוע בו. פוטין עשוי לחזור הביתה כשזנבו מקופל, בדיוק כמו שהאמריקנים חזרו מאפגניסטן ומעיראק וכמו שאנחנו חזרנו ממלחמת לבנון הראשונה.
מה כל זה אומר לגבינו? נראה שהמצב החדש ומעורבותה הגוברת של רוסיה בסוריה היא יותר הזדמנות עבור ישראל מאשר סיכון. פוטין גם הבהיר את זה כשאמר – וזו הצהרה מרחיקת לכת – שלישראל יש אינטרסים לגיטימיים בסוריה.
המשמעות היא שפוטין רואה בנו פרטנר לגיטימי לקביעת עתיד ההיערכות האזורית החדשה שרוסיה שואפת להיות מנהיגתה.
רוסיה רואה בנו פרטנר למרות שפוטין מיהר להוסיף גינוי לתקיפות האוויריות של ישראל בסוריה. הגינוי הזה נועד להגיד: אתם הישראלים פרטנרים, אבל יש כללי משחק שתצטרכו לכבד. סביר להניח שכתוצאה מכך, וכתוצאה ממה שהוסכם בין פוטין לנתניהו, ישראל תשתדל ככל האפשר להימנע מלתקוף מהאוויר שיירות נשק שמיועדות לחיזבאללה בלבנון. אפשר גם להעריך שרוסיה תשתדל ככל האפשר למנוע העברות נשק של אסד לחיזבאללה. אחרי הכול, היא נותנת את הנשק הזה ויש לה עניין ברור למשוך לצידה את ישראל, שהיא מעצמה אזורית, ולהרחיק אותה מעט מהאמריקנים.
השורה התחתונה היא שרוסיה כנראה תשמש גורם מייצב בסוריה, אולם מה שפחות סימפטי הוא שהיא תיתן לגיטימציה לאיראן להתבסס בסוריה לצידה, אבל תחת עינה הפקוחה. כאמור, אין לדעת מה יצא מהתבשיל הסבוך שרוסיה רוקחת כרגע באזור. גם פוטין אינו יודע אם המהלך יצליח לו. אבל לפי שעה, ישראל אינה צריכה להיות מודאגת יתר על המידה מהנוכחות הרוסית הגוברת באזור.
לפנייה לכתב/ת 
