האליפות נקבעת במשרד הפנים / מליניאק ברביעי
במכבי ת"א לא מדברים על שילוב ישראלים. הכישלון בעונה שעברה וההתעוררות של הפועל ירושלים הובילו למסקנה: נעשה כל מה שצריך עבור אליפות. והשאלה המטרידה באמת: מי הם הפקידים שעצרו ניסיונות התאזרחות צודקים וקימבנו אחת אינסטנט לרוצ'סטי?
חשבנו שראינו את כל הקומבינות, החתונות הפיקטיביות ומסמכי הגיור המפוקפקים. טעינו. אבל אחרי ששחקנים שהתחתנו בישראל, הולידו פה ילדים וחיים פה כעשר שנים לא הצליחו לקבל אזרחות, חשבנו שמשרד הפנים מכבד יותר את תעודות הזהות עליהן הוא חותם. טעינו.
יש עדיין קומבינטורים, שעוברים במשרד הפנים כמו בשטיפת מכוניות נכנסים בצד אחד ויוצאים בצד שני עם תעודה כחולה אינסטנט. אותם פקידים שעצרו בגופם ניסיונות התאזרחות, גם במקרים שאין צודק מהם, חזרו לקמבן אזרחות לשחקן ששיחק בנבחרת מונטנגרו, חובב כנסיות, עוד לפני ששיחק כאן משחק אחד.
ג'ורדן פרמאר הוא יהודי, אמו יהודייה. מגיעה לו אזרחות ישראלית, אבל אל תתבלבלו. כששיחק במכבי ת"א דיבר על נבחרת ישראל, אבל בשנה שעברה, כשחובב ציון שיחק בטורקיה, אמר בראיון שלשחק בנבחרת ישראל או בנבחרת טורקיה זה אותו הדבר בשבילו.
כשמכבי ת"א עלתה לחצי גמר גביע ווינר נגד מכבי ראשל"צ בחמישייה שכוללת את טיילור רוצ'סטי וג'ורדן פרמאר ה"ישראלים", טרבור אמבאקווה, דווין סמית' ובראיין רנדל, זו הייתה הצהרת כוונות שאומרת: חברים, לא מעניין אותנו מה אתם חושבים עלינו.
הדיבורים על שילוב ישראלים, אפילו במחיר כמה הפסדים, נקברו בארכיון. איבדנו את גביע ווינר, הפסדנו אליפות, לא הגענו לפיינל־פור ביורוליג, הפועל ירושלים מתעוררת ואנחנו עלולים לאבד את הבלעדיות ביורוליג. נעשה כל מה שצריך לקחת אליפות, כולל חזרה לשטיקים של שנות ה־70. וגם גיא גודס יודע שהוראות הפתיחה באש השתנו. או שינצח אפילו עם שני סינים ושלושה יפנים, או שיילך הביתה.
העם צמא לספורט ישראלי, לא לקומבינות
גביע הטוטו של הכדורסל הוא מפעל זניח, אבל בירושלים לא יכולים לטעון שהמעידה שלהם היא עניין של מה בכך, כי הם עצמם הפכו את הזכייה בגביע ווינר לפסטיבל. לירושלים יש פוטנציאל להתפתח למועדון רציני, אבל החששות של מכבי ת"א מוגזמים. אורי אלון והשותפים שלו ישקיעו כסף, האוהדים ימלאו את הארנה, אבל כשישחקו על כל הקופה, יש דברים שבירושלים לא יעזו לעשות.
נכון שהם חטפו פה ושם שחקנים שמכבי ת"א ויתרה עליהם, אבל הם לא יעלו בדעתם להגיש למשרד הפנים בקשת אזרחות לשחקן שסבא שלו יהודי והגיע שלשום לישראל. במגרש הזה הם עדיין בליגה לילדים.
מה משותף לדניאל סאריץ', גוראן סטויאנוביץ', ברטראן רואן, בורחה פרננדס, חסן מברוק ורפאל קפוטה? כולם שחקניה של סגנית אלופת העולם בכדוריד, נבחרת קטאר. המאמן הצרפתי הגיש רשימת קניות, הסולטן רשם צ'קים ומשרד הפנים ניפק לבוסני, למונטנגרי, לצרפתי, לספרדי, למצרי ולקובני תעודות אזרחות.
כשרץ קנייתי מביא מדליה לדנמרק, בא לי להקיא. אם הוא התאהב באזרחית דנמרק והתחתן, לבריאות. אבל מדליה שקנו אותה בכסף, זו מדליה עם כוכבית. חוק בוסמן הרס את הספורט, אבל מאז שאירופה הפכה למדינה אחת גדולה, קבוצות שנראות כמו מגדלי בבל זהו כורח מציאות. אני מקווה שבעקבות שטף הפליטים ייסגרו שוב הגבולות, סרבי ישחק בנבחרת סרביה וגרמני בנבחרת גרמניה. בינתיים אפשר לקנות נבחרת שלמה בכסף. האם אנחנו רוצים להיות חלק מהבזאר הזה?
את פטנט המתאזרחים המציאו בשנות ה־60 ומכבי ת"א לא הייתה לבד במשחק. הייתי בסגל נבחרת ישראל ובהפועל ת"א היו משחקים שבהם לא נרשמתי בטופס המשחק. הנזק הגדול של מגיפת המתאזרחים הוא לא אובדן הזהות של "הקבוצה של המדינה", אלא שיהודים אמיתיים כמו סטיב קפלן וטל ברודי, שחיים בישראל 40 שנה, נחשבים בגלל גונבי דעת ל"מתאזרחים". האם גם יולי אדלשטיין הוא "מתאזרח"? מה ההבדל בינו לבין סטיב שלכטר?
השאלה אינה "האם טיילור רוצ'סטי הוא יהודי?" אז מצאו איזה סבא מצד הסבתא שעשו לו ברית מילה. מה שמטריד באמת מי הם הפקידים במשרד הפנים, שבמשך שנים עשו כל מאמץ לעכב או למנוע אזרחות מסטנלי ברנדי וקורי קאר (שנשואים וחיים בישראל), והעניקו אזרחות אינסטנט לרוצ'סטי. הפקידים האלה הם הבעיה, לא הגבלת מספר המתאזרחים.
כשהאליפות נקבעת במשרד הפנים זה מחייב חקירה, או לפחות תחקיר עיתונאי. כשפרמאר נרשם כישראלי במינהלת הליגה וכזר במס הכנסה, מישהו עושה צחוק מהמדינה. כשעם ישראל ישב בערב ראש השנה מרותק לטלוויזיה, לראות את נבחרת ישראל אחרי שלושה ניצחונות ביורובאסקט זו הייתה הוכחה מי באמת מייצג את המדינה. העם צמא לספורט ישראלי, לא לקומבינות.
אפשר להבין את המחאה של הפועל ת"א ובני הרצליה נגד האזרוח של רוצ'סטי, אבל איך זה שלא נשמע אפילו קול שפוי אחד של אוהד מכבי ת"א, שצועק: "המלך הוא עירום. לא מוכנים לראות את הקבוצה שלנו עולה למשחק עם אפס ילידי ישראל, אפילו לא כקישוט". זה לא קורה אולי כי היחיד שהיה מסוגל לעשות את זה נפטר ביום שישי. אוי, מוטי קירשנבאום, כמה שאתה כבר חסר.
אומנות הפיטורים
רק שישה מחזורים חלפו וחצי ממאמני ליגת העל בכדורגל כבר מועמדים לפיטורים אומנם רק בתקשורת, אבל אנחנו מכירים את הפרוצדורה. "מומחים" שלא מסוגלים להסביר למה קבוצות מנצחות או מפסידות, מייחסים למאמנים תכונות מאגיות. המנצח הוא קוסם, המפסיד כישלון. ה
עובדה שמכבי נתניה איבדה את רוב השחקנים המובילים שלה בגלל פציעות היא זניחה. אם היא מפסידה, שלומי דורה, שהוציא בהפועל עכו מים מהסלע, איבד כנראה את הקסם. ממש הסבר הגיוני.
ברק בכר, הקוסם מקריית־שמונה, קיבל חיזוק ולא מצליח להתרומם. פתאום לבכר אין דרך ואין שיטה. מסביב ל"טוטו־טרנר" כבר נשמעים הדי חפירת מנהרות.
רוני לוי הוא המאמן הרביעי שפותח עונה קטסטרופלית במכבי חיפה. ראובן עטר הצליח בנתניה ונכשל במכבי חיפה. אריק בנאדו הצליח בענק בסוף אותה עונה, אבל נכשל טוטאלית בעונה הבאה. מרקו בלבול עשה עונה נפלאה בסכנין ונכשל במכבי חיפה, וגם רוני לוי, שהביא שלוש אליפויות בקריית־אליעזר, לא מסוגל לרשום שער זכות לרפואה בחמישה מחזורים. אולי הגיע הזמן לשנות גישה, אולי הבעיה היא לא במאמנים?
לפנייה לכתב/ת 
