לא להוריד את הראש / טור

בסביבות שש בערב התחלף האור בכביש החוף לצהוב בוהק של שיירות זוחלות שנתקעות במחלף הסירה. ואז בצומת חדרה. ושוב ליד הכרמל. מי לחניה מוקדמת, מי לתור בשווארמה חאזן. ותודה לווייז ולערן זהבי שהביאונו עד המנון הצ'מפיונס ההיסטורי בסמי עופר.

קשיי קליטה: 0:2 לדינמו קייב על מכבי ת"א

חשש במכבי ת"א: "אסור לנו לשחזר את הקמפיין של מכבי חיפה"

• למה אוהדי מכבי יצאו מחייכים אמש מסמי עופר?
  

"מי משחק פה היום?", שאלה גברת חיפאית מבוגרת שיצאה עם שקיות עמוסות מהקניון הסמוך. "מכבי נגד קייב", ענה לה צהוב אחד. "אריק בנאדו עוד שם?", היא שאלה. "זו מכבי תל-אביב גברת, לא מכבי חיפה", השיב הצהוב בגאווה. ״אם כך, אז למה המשחק לא בתל-אביב? אה?!", התריסה. האוהד הצהוב גימגם משהו ונעלם, 0:1 לחיפאית מבישול של יעקב שחר.

האווירה הייתה נפלאה. אצטדיון סמי עופר(צילום: עוז מועלם)

בינתיים, מחוץ לסמי עופר, נערך משחק מוקדם בין אוהדי מכבי למשטרה על הכנסת שלט פריסה ענק שהכינו הצהובים. השוטרים חששו מהברחת רימוני עשן וסירבו להעניק אישור כניסה למיזם המרשים, קבוצות הווטסאפ המכביסטיות התפקעו מכעס והאוהדים הגיעו עד גלעד ארדן ומירי רגב, אבל המשטרה הפגינה קור רוח ברגעים הקשים ועמדה היטב בלחץ. יש הגנה בחיפה.

זו הייתה תצוגת-על משובחת נוספת של אוהדי מכבי, אבל העסק נגמר שם. בדיוק כמו בלונדון, קייב חנקה כבר בדקות הראשונות, ועוד לפני שיוקאנוביץ' יישר את העניבה, ירמולנקו נעץ בקלות בלתי נסבלת מול ראיקוביץ' שלא אשם. דממה עטפה את סמי עופר, בדיוק כמו במשחקים של מכבי חיפה. ביציע העיתונות מחאו כפיים בנימוס עשרות עיתונאים אוקראינים, חלקם מתהדרים בצעיפי הקבוצה. ניו ג'ורנליזם.

שחקני קייב חוגגים. מכבי קיבלה עוד שיעור אירופי(צילום: ראובן שוורץ)

הפעם לצהובים לא רעדו הרגליים וקייב לגמרי לא ברמה של צ'לסי, ולכן האכזבה מאתמול גדולה כמעט באותה מידה. בכל הסצינות החשובות במשחק חסרה לשחקני מכבי עוד רבע שנייה שעושה את ההבדל. זהבי נתפס בנבדל שלא לוכד אותו בדרך כלל בליגה הישראלית; ריקן מאבד כדור שהופך למתפרצת חדה בגלל שבריר מחשבה מיותר; ובן-חיים החלוץ מקלקל דהירה יפה בצד השני בגלל קבלת החלטות לא נכונה תחת לחץ. ורמוט אחד שמחזיק היטב בכדור ואלברמן הלוחם ללא הפסקה לא יכולים להספיק.

מצד שני, במכבי לא צריכים להוריד את הראש יותר מדי. לא מתקדמים במשחקים נגד רעננה, עכו או החיפאיות אלא רק ברמות האלה. הצהובים צריכים לדעת לספוג, לחזור לאותו מקום שוב ושוב ושוב, בעקשנות, בלי להיכנס לדיכאון שאחרי, ולנסות להכניס יעדים הגיוניים תוך כדי תנועה. למשל לא לספוג ב-20 הדקות הראשונות בכל מחצית. גם מחלקת הכדורסל ידעה רגעים כואבים בתחילת הדרך באירופה. זה השתפר בהמשך. אז השיעור הראשון בלונדון נגמר בתבוסה, השיעור השני נגמר קצת פחות גרוע, ויש עוד ארבעה שיעורים חשובים כדי לנסות לשפר את הציון הכולל. בינתיים, אירופה עושה היכרות נעימה עם קהל צהוב שלא מפסיק לעודד. יש עתיד.