אבו מאזן רוצה שהעולם יכפה מדינה פלסטינית
זעקות השבר שהשמיע יו"ר הרשות בעצרת האו"ם הדגישו עד כמה הוא נואש מהסיכוי שישראל תסכים להקמת מדינה פלסטינית. האיום המרומז שלו בביטול ההסכמים נועד לשכנע את הקהילה הבינלאומית לעשות את העבודה עבורו. הוא נעזר בנתניהו שעושה כל שגיאה אפשרית
זו לא הייתה פצצה, אבל נאום אבו מאזן בעצרת האו"ם הערב (ד') היה שלב נוסף בפיגומים שעליהם בונה יו"ר הרשות את המדינה הפלסטינית. הוא לא שובר את הכלים אבל הולך בעקביות לכיוון היעדים שהציב לעצמו מזמן. כמו התנאים שהעמיד למשא ומתן הישיר עם ישראל ב-2014, כך גם הפעם הוא מנסה להשיג שני יעדים: לקבל ויתורים מישראל בנושאים שקרובים ללבה של האוכלוסייה הפלסטינית, ולהגיע למדינה פלסטינית באמצעות הקהילה הבינלאומית במסלול עוקף משא ומתן וויתורים לישראל.
כדי לפשט את הדברים אפשר לומר שמול ישראל אבו מאזן נואש מלקבל מדינה פלסטינית באמצעות פשרה שתהיה מקובלת עליו. לכן, מה שהוא רוצה מאיתנו זה שני דברים שיבססו אותו פוליטית ברחוב הפלסטיני ויתנו לו ניצחון קצר טווח. הראשון זה הפסקת הבנייה בהתנחלויות והשני זה שחרור אסירים פלסטינים. ליתר דיוק, 30 אסירים פלסטינים שיושבים בכלא הישראלי מהתקופה שלפני אוסלו. ליותר מזה הוא לא מצפה מאיתנו ויותר מזה הוא לא רוצה.
מדוע? ראשית מפני שהוא לא נותן אמון בבנימין נתניהו ושנית מפני שהוא לא מוכן לשלם את המחיר שיידרש ממנו, כלומר - להתפשר על עניינים עקרוניים כמו זכות השיבה לפלסטינים. מאחר שאינו רוצה לשלם את המחיר הוא מוכן שגם ההישג שהוא דורש מישראל יהיה מוגבל.
לעומת זאת אבו מאזן דורש גם דורש מהקהילייה הבינלאומית שתתן לו את מבוקשו - מדינה פלסטינית - מבלי שייאלץ לשאת ולתת או להגיע לפשרה עם ישראל. באמצעות הקצנה בתיאור סבל הפלסטינים, ואפילו שקרים בעניין הזה, הוא רוצה שהקהילייה הבינלאומית תקים עבורו את המדינה הפלסטינית. מה שחשוב בנאום הערב היה התוויית הנתיב המשפטי לכפיית הקמת מדינה כזאת על ישראל.
הנתיב הזה מתחיל בכך שאבו מאזן טוען שמבחינה משפטית הפרה ישראל את הסכמי אוסלו, ולכן גם הפלסטינים אינם חייבים לכבד אותם. הוא לא מתכוון לתיאום הביטחוני שמשרת גם את הפלסטינים וגם את הישראלים, אלא לכך שגם הפלסטינים אינם חייבים להגיע למדינה משלהם באמצעות משא ומתן עם ישראל כי אם במסלול אחר מזה שהסכמי אוסלו מתווים.
צריך לשים לב: אבו מאזן אינו אומר "לא נכבד יותר את הסכמי אוסלו". הוא רק מאיים שהוא יעשה את זה. האיום נועד כאמור לחלץ מישראל הפסקת הבנייה בהתנחלויות ושחרור אסירים, ולאפשר לקהילייה הבינלאומית לכפות על ישראל - באופן חד צדדי וללא משא ומתן - את הקמת המדינה הפלסטינית.
כל זעקות השבר שהוא משמיע, אף שבחלקן הגדול הן צודקות, נועדו להבהיר לקהילייה הבינלאומית למה הוא חסר ישע, למה האו"ם צריך להגן עליו ועל הפלסטינים, ולמה הוא לא יכול להגיע להסכם עם ישראל באמצעות משא ומתן. זו התורה כולה. מחד זה לא איום ריק, אבל מאידך זה בינתיים רק איום.
אבו מאזן עלול לממש את האיום הזה אם יראה שהוא אינו מקבל את מבוקשו. אבל זה יקרה בהמשך.
אחרי כל זה צריך לומר ביושר: אפשר להבין מדוע אבו מאזן פנה למסלול הבינלאומי כדי להשיג מדינה פלסטינית. ישראל אכן לא עמדה לפחות בחלק מהתחייבויותיה על פי הסכם אוסלו, ואנשי תג מחיר ביססו עבורו את התשתית לטעון שטרור ישראלי וטרור פלסטיני חד המה, אבל הפלסטינים הם תחת כיבוש ולכן יש להם עליונות מוסרית.
אין ספק, אבו מאזן מיטיב לשחק בקלפים שיש בידיו כשהוא פונה לתודעת דעת הקהל הבינלאומית. ישראל, לעומת זאת, בעיקר תחת שתי ממשלות נתניהו האחרונות, עושה כל שגיאה אפשרית ומשחקת לידיו. אנחנו מאפשרים לו להיות ה"קוזאק הנגזל" והוא עושה בזה שימוש. קשה לגנות אותו על כך.
לפנייה לכתב/ת 
