ההופעה של קניה ווסט: הרבה שואו, הרבה פלייבק
הראפר קניה ווסט אמנם נחשב לאמן גדול שנמצא בשיא שלו, אבל בסופו של דבר, אם נתעלם מזה, ההופעה עסקה באיש אחד, על במה, עם המון פלייבק
ההופעה של קניה ווסט אמש (ד׳) באצטדיון רמת גן הייתה למעשה סיפורו של איש אחד, תאורת לדים, פלייבק ובמה. על כן, מידת ההנאה שלכם ממנה קשורה באופן ישיר לקבוצת באי ההופעה שאתם נמנים עמה. אם אתם שועלי הופעות ותיקים ומנוסים עם אובססיה קלה לסאונד ראוי - סביר להניח שלא סונוורתם מכל האורות. עבורכם, חוויית הפגישה פנים מול פנים עם חצי האדם - חצי קומפלקס האלוהים שהוא קניה ווסט, מצריכה יותר משורה ארוכה של להיטים, די ג׳יי וגורמט. לו נמניתם עם הקבוצה השלטת של פוקדי האצטדיון אמש - הכוללת טווח גילאים מהתיכון עד גיל 24, סביר להניח שלפחות לכם - קניה הרים.
תחילת המופע בהחלט הייתה מפגן כוח מרשים, בטח עבור מי שמחזיק בכמות להיטים בלתי נתפשת עבור אומן בסדר גודל שלו. "Stronger" ו-"power" היוו התחלה בהילוך גבוה, כשמיד אחריהם עקב "can't tell me nothing".
ווסט, לבוש במדי הופעה שעובדים אולי נהדר בגלסטנברי, אבל ללא ספק גרמו לו להזיע בחום הישראלי, המשיך מכאן באופן כמעט מתבקש ל-"clique", בעל הרפרנס הישראלי הפופולרי ביותר השבוע (כן, בר רפאלי בכל מקום. תתמודדו), וחיבר כמעט ללא הפסקות או ברייקים בין "runaway" לבין ״heartless". שירים עקבו שירים, התמזגו זה בזה לגרסאות רמיקס של אדם אחד בלבד, חמוש בלא הרבה יותר ממיקרופון.
הקהל הישראלי, מפרגן כהרגלו, השיב בהכנסת האורחים המצופה ממנו, ובכל זאת, נראה שמנקודה זו של המופע - רמת הקשב ירדה פלאים. העדר תקשורת אמיתית עם הקהל (במיוחד מצד אמן עם ג׳ורת אימים בגודל של קומביין), בחירת שירי אמצע הופעה מעט מורידים ובעיקר - סאונד די איום, חייבים להודות, מעט פגמה במה שהיה עד אז מחרוזת להיטים ארוכה. למזלו, ולמזלם של כולם, למען האמת, ניכר שווסט חזר לעצמו בזמן, רק כדי לשזור זה בזה, ללא שום מרווח נשימה, בין all of the lights", "flashing lights", "bound to", "no church in the wild" והסיום ב-״dark fantasy".
כן, מדובר בהפצצה של להיטי ענק שסיפקו את רוב רובו של הקהל במקום, אבל ההגשה המהירה שלהם - בשילוב העובדה שבסופו של דבר חזינו במופע מינימליסטי - כמעט מעליב במונחי הפקה, לא עשתה עמם חסד.
אז כן - עצם ההגעה של קניה ווסט לישראל בשיא כוחו אינה עניין של מה בכך, במדינה שרגילה לקבל את האומנים הבינלאומיים שלה קרובים מדי לתאריך התפוגה שלהם (ולעתים, מרקיבים קצת אחריו), אבל להביא לכאן אמן ענק ואייקון תרבות - ולתת לו לרוץ לבד על במה לצלילי פלייבק - זה לא ממש עסק, בואו נודה בזה. קניה, מצידו, נתן לא מעט מעצמו אמש, קפץ, רכן, שכב וציווה עלינו להרים ידיים, ועל הקהל השבוי שבא לראותו זה עבד. אבל אלו מאיתנו שאוחזים בסטנדרטים ומצפים לקצת יותר מחוויית ההופעה שלהם - יכלו באותה מידה לצפות בהופעה הזו בDVD.
לפנייה לכתב/ת 
