נחשף הסוכן החשאי / פלג בחמישי
על רקע כתובית המציגה סוף-סוף את עיסוקו, החמיא ה"פרשן" נימני לבני טיפוחיו במכבי ת"א, וירד רק על אלה שאינם לקוחותיו במכבי חיפה
הביזיון
הכשירו את המסחרה של נימני
סוד ענק נחשף השבוע, והכוונה אינה לזהותו של המפכ"ל החדש. זה קרה בתוכנית "שבת ביציע", כשהמנחה מאיר איינשטיין פנה לחבר הצוות הקבוע, וכינה אותו: "סוכן השחקנים אבי נימני". יותר מכך, כשהאחרון החל לדבר, על המסך הופיעה כתובית: "אבי נימני – סוכן שחקנים". ואנחנו היינו בטוחים כל השנים שלפנינו אנליסט נטול פניות.
אז יפה שהם נזכרו, אבל הגילוי המרעיש אפילו יותר גרוע מגילוי נאות. מדובר באותו קידום מכירות בשידור חי, עם כתובית בתפקיד עלה התאנה. הרי בארץ פעילים לא מעט סוכני שחקנים, רובם ותיקים ומנוסים מנימני, וחלקם מתבטא בוודאי טוב ממנו. אז מדוע שלא יזמינו לכל תוכנית סוכן אחר? האם למתחריו לא מגיע להלל את לקוחותיהם וללגלג על מי שאינם כאלה?
ואין כמו התוכנית האחרונה במוצ"ש כדי להמחיש את הדברים. כבר בפתיחה יש להם מין פינה כזאת, שבה כל משתתף מציג את שאלת השבת שלו. "השאלה שלי", אמר הסוכן, "היא מתי מכבי חיפה תבקיע את השער הראשון, עם כל כך הרבה שחקנים מוכשרים בחלק הקדמי?". סוגיה מעניינת, אבל קצת עמומה. הנה נוסח קצת יותר ענייני לאותה בעיה: איך יכול להיות שאלירן עטר ואיתי שכטר, שני חלוצים שעלו הון תועפות, לא כבשו אפילו שער אחד בחמישה מחזורים? אבל למה להזכיר שמות, הוא הרי קיבל מהם עמלה.
אחר כך התפתח דיון על ההפסד 2:0 למכבי ת"א, במשחק שבו התבלטו בעיקר גילי ורמוט ואבי ריקן. ושימו לב לסיכומו של הסוכן – שצריך להילמד בבית ספר ליח"צנות, בקורס "מבוא לניגוד ענייינים". לשיעור עצמו אפשר לקרוא: "נפלאות הפרסום הסמוי", או אם תרצו: "חוסר אתיקה למתקדמים".
"מה שהכריע זה מרכז השדה", הסביר נימני. "למכבי תל־אביב יש שלישייה – אלברמן, דור פרץ ומיטרוביץ', למרות שלמיטרוביץ' לא היה יום גדול. השלישייה של מכבי חיפה, עם כל הכבוד – אוברניאק, ידין וקריאף – לא יכולה להתמודד איתם. אין לה סיכוי..." צופים שאינם מצויים בפרטים, עלולים לחשוב שמדובר בניתוח מקצועי טהור. לא כולם יודעים שמבין שלושת המופלאים הצהובים שזכו למחמאות מהסוכן, שניים מקודמים גם על ידי הסוכנות שלו, וזה לא כולל כמובן את ההוא ש"לא היה לו יום גדול".
ומה באשר לשלושת הירוקים החלשלושים שאינם מסוגלים להתמודד איתם? ובכן, הפתעה: אוברניאק, ידין וקריאף (אולי היחיד בקבוצתו שסיפק את הסחורה) אינם לקוחות בסוכנות "נים גרופ". ויכול להיות שהזלזול ביכולתם של שלושת הקשרים קשור בכלל לעובדה שהם זכו לפתוח בהרכב, בזמן שעל הספסל ישבו שני הקליינטים של ה"פרשן" – יוסי בניון וחן עזרא?
השאלות המטרידות הללו עולות כמובן גם במשחקים המלאים שאותם מפרשן הסוכן. השבוע, למשל, כששוער בני־יהודה דלה איינוגבה סידר שני גולים להפועל ת"א, נימני כיסח אותו בלי חשבון. אבל כשברק לוי, מחוג לקוחותיו, הוביל להפסד של מכבי נתניה עם שתי טעויות קשות – קולו של סוכנו נדם. מה אכפת לבעלי הערוצים שמאפשרים את ההפקרות התקשורתית? הכל עניין של אינטרסים וכסף.
ובכל זאת, לכבוד הכתובית החדשה, הנה עוד רעיון לערוצים השונים שמשתמשים בשירותיו: בכל פעם שסוכן השחקנים ידבר על קבוצה מסוימת, תריצו בתחתית המסך את שמות לקוחותיו שמשתייכים לאותה קבוצה. שנדע. ואפשר גם ללכת על משהו יותר פשוט, שנהוג בתשדירי פרסומת מהסוג הזה. כשנימני ידבר, על המסך פשוט תופיע כוכבית: הקשקשן אינו פרשן. הוא אינטרסנט.
האוהד
מה לאדלשטיין ולגביע ווינר?
אווירה חגיגית הייתה במוצ"ש באולם הדרייב־אין בת"א, במעמד חצי גמר גביע ווינר: מכבי ת"א מול מכבי ראשל"צ בהצגה ראשונה, הפועל ת"א נגד הפועל אילת בשנייה. זה היה המפעל הרשמי הראשון של עונת הכדורסל החדשה, בהשתתפות כמה משחקני הנבחרת ואי אלו צעירים שבטח חולמים להגיע לשם. ומי בלט בהיעדרו? המאמן הלאומי ארז אדלשטיין.
בהתחלה קצת דאגתי לו. האיש הרי חולה כדורסל, טיפוס רגשן שאפילו דיבור על הנבחרת עשוי לחנוק את גרונו בדמעות. אבל כעבור זמן קצר נפתרה התעלומה: במקום להשתעמם בשני משחקי כדורסל בת"א, אדלשטיין הגיע לאצטדיון סמי עופר, כדי לצפות במשחק הכדורגל בין מכבי חיפה למכבי ת"א.
במחצית הוא אפילו צעד לכיוון חדר האח"מים, בלוויית נשיא הקבוצה המארחת יעקב שחר, שם הם בטח דיברו על הפיק־אנד־רול בין אייל משומר לאוראל דגני. מי היה מאמין, המאמן הטוטלי של הנבחרת מוותר על שלשה של אפיק ניסים לטובת שער של עדן בן־בסט, ומעדיף ריבאונד התקפה של אלון תורג'מן על חטיפה של יוגב אוחיון.
נבחרת הכדורסל, למי ששכח, היא לא רק תחביב עבור אדלשטיין. זו עבודתו. אמנם רק עכשיו היא סיימה קמפיין, אבל דווקא בטורניר כמו גביע ווינר אפשר אולי לראות קצת ישראלים על הפרקט. מצד שני, למה שיבוא לראות כדורסל, אם לא משלמים לו גם כפרשן?
החוצפן
יואל לביא בורח מאחריות
לפני ארבע שנים וחצי, כשכמה כדורסלניות ממדינות ומערים אחרות הביאו לרמלה את גביע היורוקאפ, ראש העירייה היה באופוריה. "לא משנה באיזה מצב אני, העיקר שהבאנו גביע", אמר יואל לביא. "נבנה לו חדר מיוחד ואציב את הלשכה שלי בתוכו". זה היה כמובן אחרי שכבודו הואיל לרדת מכתפיו של חנפן תורן, כאילו הוא זה שקלע 30 נקודות במשחק הגמר.
ואכן, את לביא לא ממש עניין באיזה מצב הוא, כל עוד הוא מונף אל על. בשביל פולחן האישיות הזה הוא היה מוכן אפילו לשתף פעולה עם המרגל והספונסר שבתאי קלמנוביץ', שנידון לתשע שנים בכלא. עד כדי כך המדינה וחוקיה עמדו לנגד עיניו.
אתמול נסגרה אליצור רמלה, בהנחיית ראש העירייה, לאחר שלא שילמה חובות לכמה כדורסלניות וסוכנים. שתיים מהשחקניות, נטשה לייסי ואשלי ווקר, הגישו תביעת בוררות לאיגוד הכדורסל האירופי, שהורה מן הסתם לקבוצה לעמוד בהתחייבויותיה. אבל לביא, שמיקם את לשכתו בחדר עם גביע אירופה, החליט לשבור את הכלים ולברוח מאחריות. "פסק הבורר נוגד כל עקרון משפטי של משטר דמוקרטי", כתב החוצפן באתר העירייה. "לצערי, האיגוד שאמור לנהל את הכדורסל בארץ שותק".
וזאת לא הפעם הראשונה שכולם אשמים, ולחוצפן חוקים משלו. כבר ב־2005 צברה אליצור רמלה חובות כבדים ואף מונה לה מפרק, וגם אז ראש העירייה טען ש"דייני בית הדין העליון של האיגוד התערבו בעניין לא להם, ופירקו את הקבוצה". ככה זה אצלו. כשזוכים בתארים הוא טרמפיסט, כשמפסידים בבתי דין הוא אנרכיסט. הכי קל לעשות הון פוליטי על גבן של כדורסלניות בליגת הנשים, הרבה יותר קשה להתמודד עם ליגת הנושים.
הטור המלא מתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
