הסכם שלום טוב הוא לפעמים הסכם נורא

עוד סיפורים מרתקים מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ

לאחר פרישתה מסודן בשנת 2011, נראה כי פני המדינה לעתיד מבטיח בעיקר בשל עתודות הנפט שלה והסיוע הבינלאומי שלו זכתה. אולם, מאבקי שליטה בין קיר לבין משאר, שהתגברו ביתר שאת לאחר פיטוריו של משאר, הידרדרו במהרה לאלימות שלוחת רסן בין הצבא הלאומי ובין נאמניו של משאר. לפי הערכות שונות, האלימות גרמה למותם של 50 עד 100 אלף בני אדם, להרס מוחלט של כלכלת המדינה ולהפיכתם של שני מיליון תושבים לפליטים בארצם ומחוצה לה. בנוסף, שני הצדדים הואשמו על ידי ארגוני סיוע וזכויות אדם בביצוע פשעי מלחמה לרבות מקרים של הרג המוני, אונס קבוצתי, ביזה וגיוס כפוי של ילדים-לוחמים.

האו"ם איים על נשיא סודן סלבה קיר (במרכז) בסנקציות אם לא יחתום על הסכם השלום(צילום: AFP)

מפסיקים אלימות, אך לא מכוננים דמוקרטיה

מדוע אם כן הפכו הסדרי שיתוף בשלטון לנפוצים כל כך בניסיון ליישב סכסוכים תוך-מדינתיים? - הסיבה נובעת בעיקר משום שהם נתפשים כאמצעי לסיום אלימות ולא בהכרח כאמצעי לכינון משטר דמוקרטי. מטרתם העיקרית היא לתת מענה להיעדר האמון בין הצדדים ולחשש ההדדי שמא יפר הצד השני את התחייבויותיו וכך בעצם להגדיל את הסיכויים ליציבות השלום בגמר הסכסוך. לרוב, השיתוף בשלטון מתבטא באמצעות הקמת קואליציה ממשלתית רחבה בהשתתפות כלל נציגי הסיעות הבולטות, תוך כדי שמירה על אוטונומיה גבוהה שלהן. במילים אחרות, הסכמי שיתוף בשלטון הם למעשה פשרות בין הצדדים המעורבים שמבססות את חלוקת הסמכויות בקואליציה רחבה, מבטיחות מידה של ממשל אוטונומי לקבוצות השונות ובה בעת שומרות על עיקרון היחסיות באיוש תפקידים ציבוריים. באופן כזה מושגים תהליכי קבלת החלטות ועיצוב מדיניות המבוססים על השתתפות רחבה, החיונית כל כך ליצירת מערכת פוליטית יציבה ולגיטימית בגמר סכסוך תוך-מדינתי.

נשאלת השאלה מדוע אם קיים הסכם כל כך טוב (פוטנציאלית) אז הוא כל כך רע (ריאלית)? התשובה טמונה בחסרונותיו הרבים של ההסדר, לצד יתרונותיו. למשל, ממשלות שיתוף בשלטון אינן יציבות משום שההסדרים הללו לרוב אינם פותרים את הסכסוך אלא מביאים לרגיעה זמנית בלבד. בנוסף, ההסדרים הללו דווקא יצרו תמריצים בקרב קבוצות מודרות לעשות שימוש באלימות נגד הממשלה כאמצעי להבטחת הכללתם בשיתוף בשלטון. אכן, לאור הבעיות שנקשרו בהסדרים הללו נראה שבניגוד להערכות גורמים בקהילה הבינלאומית תרומתם של הסדרי שיתוף בשלטון ליציבות פחות חיובית מכפי שמיוחס לה. הדוגמה הידועה ביותר לשמצה היא הסכם השיתוף בשלטון שנחתם בסיירה לאון בסוף שנות ה-90 בין הממשלה לבין ארגון RUF, שרק החריף והעצים את מעגל האלימות.

שני מיליון פליטים בדרום סודן ומחוצה לה(צילום: AP)

עשרות אלפי הרוגים במלחמת האזרחים הדרום סודנית

המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים