הרוסים באים. הכישלון ידוע מראש
רוסיה הביאה בעבר למות עשרות אלפי אזרחים ומעולם לא ניצחה את הטרור הג'יהאדיסטי, לא באפגניסטן בשנות ה-80, לא נגד הצ'צ'נים בשנות ה-90 וכנראה גם לא כעת בסוריה, אבל היא תעשה הכול כדי לעזור למשטר אסד ובעיקר לאינטרסים האסטרטגיים והכלכליים שלה. איך זה ישפיע על ישראל?
מחאה גוברת נגד המשטר המושחת במדינה מביאה למלחמת אזרחים. המשטר מסתייע ביועצים ונשק מרוסיה לדיכוי המהומות. בשלב מסוים השליט ומשטרו בסכנת נפילה. הרוסים מנחיתים כוחות ומתערבים ישירות בקרבות. ארגוני ג'יהאד מכריזים מלחמת קודש ("ג'יהאד") נגד המשטר והרוסים, ואלפי מתנדבים מוסלמים מכל העולם מצטרפים למלחמה. מדינות רבות ובהן סעודיה וארצות המפרץ מסייעות לג'יהאדיסטים.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
התיאור הנ"ל אינו לקוח מסוריה 2015, אלא מאפגניסטן 1979. סופה של ההרפתקה הרוסית היה בנסיגה מאפגניסטן אחרי עשר שנים של מלחמה כושלת וכ-15 אלף הרוגים לצבא האדום. הכישלון היווה את אחת הסיבות להתפרקותה של ברית המועצות. בניגוד לאפגניסטן, את תוצאות ההתערבות הרוסית עתה, אנו נראה סמוך לגבולה הצפוני של מדינת ישראל.
בחודש האחרון נפלה החלטה בקרמלין להתערב ישירות במלחמה בסוריה. ישראל וסעודיה חוששות, חיזבאללה ואיראן מרוצים. בסוריה, ארגוני האופוזיציה הסוניים חשים מאוימים ומשטרו של בשאר אסד מעודד. רק לפני כשנתיים קיוו גורמי האופוזיציה כי ארצות הברית תממש את איומיה להתקיף את צבא המשטר אם הנשיא הסורי אסד לא יתפטר מהנשק הכימי להשמדה המונית שהיה בידיו. לא זו בלבד שהתקפה אמריקנית בוטלה, אלא שעתה מתערבת רוסיה לטובת המשטר. מדוע דווקא עכשיו מתערבת רוסיה? האם לרוסים סיכוי לפתור את הסכסוך היכן שמדינות אחרות נכשלו? כיצד התערבות זו תשפיע על ישראל?
אסור לרוסיה לאבד את סוריה
רוסיה עמדה לצדו של משטר אסד מאז פרוץ המהומות במרס 2011 על ידי שליחת יועצים והזרמת נשק. האינטרסים של מוסקבה הם אסטרטגיים וכלכליים - רוסיה אינה מעוניינת לאבד את אחיזתה היחידה במזרח התיכון, הנמל בעיר הסורית טארטוס ושדה התעופה בעיר החוף לטקיה. היחסים הקרובים בין רוסיה לבין סוריה ראשיתם בשנות ה-70, כשרוסיה ראתה במשטרו של חאפז אל-אסד תחליף למצרים, שם גורשו היועצים הרוסיים על ידי הנשיא אנואר סאדאת. לאחר גילוי מאגרי הגז מול חופי ישראל נוסף הממד הכלכלי לנוכחות הרוסית, מאחר שקיים סיכוי למציאת גז ונפט גם סמוך לחופי סוריה.
המעבר של רוסיה אל קדמת הבמה מלמד על חומרת המצוקה של המשטר הסורי. הצבא הסורי לא זכה לשום הישג מאז כיבושה של העיר העתיקה של חמאת בפברואר 2014. בעל בריתו העיקרי של משטר אסד, ארגון חיזבאללה הלבנוני, נחל גם הוא כישלון לאחרונה בניסיון לכבוש את העיר זבדאני ליד גבול לבנון. המוטיבציה להתגייס לצבא אסד וגם בקרב לוחמי חיזבאללה ירדה באופן משמעותי בחודשים האחרונים לאור הקיפאון בקרבות וכמות האבדות והפצועים. בשיא מצוקתם פונים העלווים והשיעים לפטרוניהם - לאיראן ולרוסיה.
פרשנים בעולם הערבי משערים כי הרוסים מיהרו להנחית כוחות בסוריה לפני שיחליטו האיראנים לעשות זאת. עם זאת, איראן תנצל את ההפצצות הרוסיות על מנת להשיג ניצחונות בסוריה נגד ארגונים שאותם מממנת סעודיה, זאת על מנת לפצות על נסיגת בעלי בריתה החות'ים בתימן. אין ספק כי ההחלטה הרוסית להנחית כוחות בשעה של משבר באוקראינה ומצוקה כלכלית פנימית מלמדת על דחיפות העניין. האם להרפתקה של ולדימיר פוטין יש סיכוי?
כישלון ידוע מראש
ההיסטוריה של מעצמות המתערבות בסכסוכים במזרח התיכון אינה מבשרת טובות לרוסים: ברית המועצות נחלה כישלון באפגניסטן בשנות ה-80 והאמריקנים נחלו כישלון בעיראק בשנות ה-2000. ניתן להוסיף לרשימה את כישלון ישראל בלבנון בשנות ה-80 ואת נסיגתו המבישה של צבא אסד מלבנון ב-2005. מלחמות אלה פתרו בעיות מסוימות לטווח הקצר ויצרו מפלצות חדשות שלא ניתן לחסלן עד היום - חיזבאללה, אל-קאעדה ו"המדינה האיסלאמית" (דאעש). רוסיה הביאה למותם של עשרות אלפי אזרחים ומעולם לא ניצחה את הטרור הג'יהאדיסטי, לא באפגניסטן בשנות ה-80, לא נגד הצ'צ'נים בשנות ה-90 וככל הנראה גם לא כעת בסוריה.
רוב הפרשנים בעולם הסוני מביעים חוסר אמון בהתערבות הרוסית. לטענתם, הנשק הרוסי אפשר לאסד לשלוט על העם הסורי באמצעות הפחדה והטרור ולהשתלט על לבנון במקום לשחרר את הגולן מידי ישראל. הפרשנים מציינים את היעדר האופק המדיני של הצעד הרוסי. לטענתם, הרוסים מסייעים למי שמייצג את המיעוט העלווי (11 אחוזים מהאוכלוסייה) נגד הרוב הסוני (80 אחוזים מהאוכלוסייה), הם מסייעים למנהיג שאחראי להפיכת רוב המדינה לעיי חורבות, למותם של יותר מ-מ-220 אלף סורים ולהפיכתם של כחצי מתושבי המדינה לפליטים וכל זאת על מנת לשרוד בשלטון.
רוסיה תשקע בבוץ הסורי
עם הנחיתה הרוסית בחופיהם, מחזירים העלווים את עצמם למצב של בני חסות הנשענים על מעצמה זרה, כשם שהיו בתקופת המנדט הצרפתי בשנות ה-30 וה-40. בכך הם מאבדים את מעט הלגיטימיות שנותרה להם לשלוט בסוריה. העמדה הרוסית היא נגד הרוב הסוני. כלומר, מבחינת הערבים, רוסיה, כמו צרפת בעבר, מתייצבת נגד הלאומיות הערבית הסורית. גם אם המטרה להילחם בדאעש מקודשת, רוסיה מעמידה את עצמה כאויבת של האיסלאם הסוני בעצם תמיכתה באיראן ובחיזבאללה. יש להניח כי בשלב הראשון ינסו הרוסים להימנע מטעויות העבר ויגנו רק על האינטרסים שלהם באזור ה"סאחל", החוף הצפוני-מערבי מעוזם של העלווים. אולם התקדמות המורדים תכריח את הרוסים להיכנס בהדרגה לבוץ הסבוך והטובעני של מלחמת האזרחים הסורית.
רוסיה לא תוכל להרשות למורדים להשתלט על מאגרי הנשק של הצבא הסורי (בהם אולי נשק כימי מוסתר?). המורדים ישתדלו לפגוע במטרות רוסיות על מנת לסבך אותם במלחמה לא רצויה ולשכנעם לעזוב, דבר שיביא לפעולות תגמול. האכזריות הידועה של צבא רוסיה היא השמן שמבעיר את הפונדמנטליזם האיסלאמי. הברוטליות המסורתית של הצבא הרוסי תייצר רק שנאה נוספת ותיתן לגיטימציה לג'יהאדיסטים בעיני מוסלמים רבים בעולם.
הטופוגרפיה של סוריה נוחה יותר מאפגניסטן, אך עדיין קשה לחיילים הרוסים - המדבר הסורי החם במזרח והאזורים ההרריים במערב. הלחימה בערים תתבצע בין הריסות ובמנהרות תת-קרקעיות. התנאים הפוליטיים אליהם נכנסים הרוסים בלתי אפשריים - תמיכה במיעוט עדתי נגד רוב העם הסורי.
המציאות בשטח סבוכה למדי: אינספור פלגים של ארגונים איסלאמיים, מיליציות מקומיות של מיעוטים נוצריים, מיליציות של הדרוזים בדרום ושל הכורדים בצפון, מיליציות הגנה וחטיבות צבאיות חסרות תיאום העומדות לצד המשטר בדמשק, חוליות של חיזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים מפוזרות בשטחי השליטה של אסד ומעל לכל הצרות - "המדינה האיסלאמית" הענקית המשתרעת ממערב עיראק עד למחוז אידליב בסוריה. המרחב האווירי גם הוא קשה למדי - צפיפות של יותר מדי מטוסים באוויר הנלחמים בארגוני הטרור. מצד מזרח, מטוסי הקואליציה של ארה"ב ובעלי בריתם ומצד מערב המטוסים הסוריים המשליכים חביות נפץ ועתה גם מטוסים רוסיים. ועוד לא דיברנו על הפצצות של חיל האוויר הישראלי מדי פעם על עמדות סוריות בתגובה לזליגת הירי לתחומה.
במציאות מעין זו הסיכוי לתאונות גדול - פגיעה של חיילים רוסיים בבעלי בריתם או במטוסים אמריקניים, או חלילה ירי של מערכות הגנה אווירית שיספקו הרוסים לבעלי בריתם על מטוסים ישראליים.
האינטרס הישראלי
אין ספק, כי התפרקות הצבא הסורי בשנים האחרונות הסירה איום משמעותי לביטחון ישראל מהזירה הצפונית. האיזון בקרב בין ארגוני טרור סונים לבין השיעיים אינו מביא להכרעה, אלא גורם להתשתם של שני הצדדים. אולם ההתערבות הרוסית תפר בטווח הקרוב את האיזון לטובת הציר השיעי ועלולות להיות לה השלכות חמורות. הרוסים יחמשו את הצבא הסורי וזה האחרון עלול לאיים ישירות בנשק מתקדם על ישראל או בעקיפין באמצעות העברת נשק זה לידי בעלי בריתו - לחיזבאללה.
רק הדחת אסד תאפשר קואליציה נגד הטרור של דאעש ושלוחת אל-קאעידה ג'בהת א-נוסרה יחד עם סעודיה וטורקיה ומדינות אירופה. קואליציה ערבית מאוחדת בעלת לגיטימיות מהעם הסורי והקהילה הבינלאומית תוכל לשחרר את סוריה מארגוני הטרור. קואליציה כזו הוציאה את סדאם חוסיין מכוויית ב-1990. ההתערבות הרוסית אינה הצלה אלא פלישה. היא אינה משרתת את האזור שלנו אלא רק את רוסיה. היא בוודאי אינה מקרבת אותנו ליציבות ושלום, אלא מבשרת על הסלמה במלחמה.
הרוסים יחסלו קודם את שאריות המורדים המתונים שנותרו על מנת להשאיר באופוזיציה רק את המטורפים של דאעש וא-נוסרה. כך יוכלו להלבין את שפעי המשטר ולהציג את אסד כברירה עדיפה לעתיד סוריה. ואילו הציר השיעי ינסה ללא ספק להפיק מהנוכחות הרוסית את המרב נגד ישראל, נגד סעודיה, נגד מדינות המפרץ, ולמען העמקת האימפריאליזם האיראני בסוריה, בלבנון, בעיראק ובתימן.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
