ברוכים הבאים / על המחזור השישי
מכבי חיפה היתה יכולה להישאר גם עכשיו על אפס שערים, אבל ממאדו הפנים את מנהגי סוכות וטיפל יפה באורחים מחיפה. ועדיין, דווקא עכשיו, אחרי השער הראשון מגיע המבחן האמיתי של רוני לוי, שצריך להראות שהוא יודע מה לעשות עם הקבוצה שלו. אורי קופר על משחקי השבת, כולל החזרה לליגה של מליקסון והרכש המצוין של נתניה
זו לא העונה הראשונה של צ'אם ממאדו בליגה הישראלית. החלוץ הסנגלי נמצא כבר כמה שנים ברעננה, ולפני זה עבר בהפועל ר"ג, כך שסביר להניח שכבר הספיק להתוודע לחגי ישראל והרעיונות שעומדים מאחוריהם. וכך, כיאה להכנסת האורחים ופינוקי האושפיזין של ימי סוכות האחרונים, גם ממאדו קיבל את האורחים מחיפה בכבוד רב. סיפק להם את כל מבוקשם.
ארבע דקות בלבד, לא יותר, מהרגע שממאדו עלה מהספסל, הוא שלח יד ארוכה וחסרת היגיון וסידר למכבי חיפה שער ראשון העונה אחרי 527 דקות עקרות ומייגעות. זה קרה בזמן בו היה כבר נדמה שחיפה לא תבקיע במשחק הזה ולא משנה בכמה שופרות יתקעו באימון. בדקות בהן זה הרגיש שדווקא רעננה היא הקבוצה שתעקוץ. ממאדו, ברוב נדיבותו ואורך ידו, הציל את חיפה, לא פחות. הרבה אנשים בקבוצה, בעיקר רוני לוי, חייבים לממאדו את השקט הנפשי שסידר להם לפחות לשבוע אחד.
אז זהו, נגמר, ומכבי חיפה, רגע לפני שהיא הופכת להיות הקבוצה היחידה ללא כיבוש באירופה, השיגה את השער הראשון, ואפילו שניים, כדי שלא יגידו שאין שער שדה. אבל, ומדובר באבל גדול והחשוב מכל, האם מדובר במין פקק כזה שנפתח ועכשיו ישחרר את הכל? בכלל לא בטוח. בטח לא לפי איך שחיפה שיחקה מול רעננה.
יש שני הסברים לבצורת של חיפה בחמשת המחזורים הראשונים. ההסבר הראשון הוא מנטלי, או שאפשר לקרוא לו "סביבתי", וההסבר השני הוא מקצועי. הבעיות הן שילוב של השניים. מה זה סביבתי? כל מה שמכנים ברחוב בפשטות "לחץ" או "עצבנות". כן, ראו בפירוש שיש עצבים ולחץ במשחק של חיפה. מסירות לקו החוץ, עימותים ללא כדור. לפעמים העצבים האלה עיצבנו אותנו, בעיקר אחרי שאביחי ידין פגע באלי בבייב, ניגש לעזור לו לקום, ואלירן עטר, ספורטיבי שכמוהו, דחף את ידין כדי להשאיר את בבייב על הדשא.
עכשיו, נגיד שאותו לחץ השתחרר. ששערי הזכות סובבו את הבורג הראש. זה יספיק? בכלל לא בטוח, כי גם מקצועית, בלי קשר ללחץ ולעצבים, מכבי חיפה מקשה על עצמה להבקיע. רוני לוי הקרין השבוע לשחקנים שערים של החלוצים שלו, אבל לא החלוצים הם אלה שמגיעים למצבים בחיפה. שתי ההזדמנויות הטובות לשער, חוץ מהמתפרצת בשער השני כמובן, היו הנגיחה של יוסי בניון ממצב מעולה וההגעה של אייל משומר מול שוער. לא בניון הוא זה שרוצים לראות בחיפה כאחראי על הסיומת, בטח לא בכושרו הנוכחי. גם לא משומר – ותסלחו לי על כחכוח הגרון – אמור להיות הפינישר.
יכול להיות שהלחץ ישתחרר כמו שכולם אומרים, אבל האמת היא שעכשיו, בעקבות השערים הראשונים, מגיע גם המבחן האמיתי. זה שיבחן האם מקצועית, בלי הפרעות נכונות פחות או נכונות יותר של לחץ ועצבנות מסביב, רוני לוי יודע מה לעשות עם הקבוצה שלו.
המאור הקטן
קל מאוד לרדת על שחקנים. בעצם, גם לאוהדים וגם לעיתונאים זה אולי הדבר הקל ביותר לביצוע. בשנה שעברה מי שעמד על המוקד הוא מאור מליקסון, ובצדק. מליקסון הגיע מצרפת בקול תרועה, כולם ציפו שייקח את הפועל באר-שבע צעד קדימה, אבל בחודש מאי מליקסון נבחר לאכזבת העונה. ככה זה, כגודל הציפיות כך גודל האכזבה.
העונה, לפחות בינתיים, העסק מתהפך. בלי ציפיות, ועם שחקנים איכותיים חדשים שיכולים להיכנס במקומו לעמדה, מליקסון פתאום נראה טוב. והנה, אחרי שבשתי העונות הקודמות באר-שבע נפלה בערבים בהם מאור בוזגלו או אליניב ברדה לא פגעו, הפעם יש עוד כמה שאפשר לסמוך עליהם.
הערב (ש'), בחגיגה הגדולה הראשונה של אצטדיון טרנר, גם מליקסון היה מצוין וגם טוני אנווקאמה היה מעולה. והנה, בלי בוזגלו הפצוע, באר-שבע כבשה חמישה שערים ובעצם הראתה איזה כוח אש יכול להיות לה אם הכוכבים בשני צידי המגרש, מימין ומשמאל, תופסים יום.
נווקאמה כבש צמד. מליקסון בישל אחד, היה אחראי לשער להדיפה הרעה של איתמר ניצן בשער השלישי, היה אמור לבשל עוד שניים לפחות (איך הובאן בעט לעמוד?) והיה מסוכן ברוב המקרים בהם נגע בכדור. באר-שבע לא משחקת מושלם, רחוק מכך, אבל עם החמישיה הזו, לרשת של קבוצה שספגה רק פעמיים בחמשת המשחקים הקודמים, היא הראתה בענק את הפוטנציאל ההתקפי שלה.
יש לדורה יהלום ביד
איזה מהלך של חמזה בארי. מדהים, באמת מדהים. אתם בטח חושבים שאני מדבר על השער שכבש, הפצצה לרשת שסידרה למכבי נתניה ניצחון ראשון העונה, אבל האמת שלבארי היה מהלך אפילו גדול יותר מאותו שער. מוקדם יותר בארי הסתובב בחלק המגרש שלו, ראה את יובל אבידור רץ לכיוון השער
הרחוק ושחרר לו כדור ארוך ומדויק באופן מופלא. המסירה הזו, שלא הביאה לשער, הראתה בחמש שניות איזה איכויות יש לבארי.
הגמבי הצעיר היה היחיד בנתניה שתפקד לאורך כל המשחק, גם במחצית הראשונה המזעזעת של נתניה. מי שנבחר לספורטאי השנה במלטה הוא הפתעה מרעננת וכשמדובר בזרים בנתניה אין ספק שהצלחה היא הפתעה. אחרי כל כך הרבה כשלונות, כולל עם כאלה שעזבו עוד לפני שדרכו על הדשא, נראה שלשלומי דורה יש ביד משהו טוב. רק חבל שבערך רבע מהסגל כבר קרע רצועה ודי גמר את העונה. אתמול זה היה עומר פרץ והוא מצטרף לדיא סבע, ישראל זגורי וערן לוי.
לפנייה לכתב/ת 
