איפה הממשלה?
במקום להדביר את הטרור ואת שולחיו, הממשלה עוסקת במחוות. במקום להקים יישובים חדשים, הממשלה ממשיכה במדיניות ההקפאה. נתניהו נתון ללחצים, אך מנהיגות נמדדת בתנאי לחץ. עד השינוי, אגור ברחוב מעבר לביתו
גם בשעתיים שנותרו מהלילה שלאחר רצח בני הזוג הנקין לא הצלחתי להירדם. זירת הרצח המזוויע, הטיפול קורע הלב בילדים, והרבה מעבר לזה, הידיעה שאנחנו, כמתיישבים, מוצאים את עצמנו, באופן בלתי נסבל, בחזית כפולה: טרור ערבי ואפליה באדיבות מדינת ישראל.
התחננו לשווא – בכתב – בפני הממשלה שלא לפתוח את קטע הכביש שבו אירע הרצח. זה שנתיים ישנה הקפאת תכנון מוחלטת על בניה ביהודה ושומרון ובירושלים, שלא לדבר על הקמת יישובים חדשים, התגובה הציונית המסורתית והיעילה לניסיונות ההשמדה הערביים.
במקום להדביר את הטרור ואת שולחיו, הממשלה עסוקה במחוות. במקום להקים ישובים חדשים ולאשר את תוכניות המתאר של הישובים, הממשלה ממשיכה במדיניות ההקפאה ואויבי ישראל מפרשים את אלה כהתרת דמינו. לכן, מאז ההלוויה ביום שישי לא חזרתי הביתה. אני יושב פה על כיסא מפלסטיק בכניסה לבית ראש הממשלה ומחכה שהוא ישנה את המדיניות הרופסת.
שטחי יהודה ושומרון שוחררו מהכיבוש הירדני ב-1967 ולא סופחו לישראל ולפיכך, עד עצם היום הזה, שורר בהם ממשל צבאי. בהסכמי אוסלו הוסר הממשל הצבאי מעל כמעט כל הערבים בשטח והם הפכו לאזרחי הרשות הפלסטינית שהוקמה. התוצאה הקפקאית היא שהיחידים כיום החיים תחת ממשל כיבוש צבאי אלו הם 430,000 המתיישבים היהודים.
המשמעות היא שאזרחים אלו אינם חיים בדמוקרטיה אלא בשלטון שבו כל משפטן צבאי זוטר יכול להמציא חוקים לדיכוי ההתפתחות היהודית מבלי שיהיה מישהו שיוכל להגן עליה. ארגוני הטרור, כולל הרשות הפלסטינית, מבחינים ביחס הזה ושואבים עידוד ומבינים שפעולות נגד ההתיישבות אינן זוכות לתגובה כמו טיל על תל אביב.
ישנם ילדים, נערים וצעירים ביישובים שרגילים מגיל אפס לחטוף אבנים בנסיעות עם הוריהם. חלקם פצועי פיגועים, כמעט לכולם היו חברים שנרצחו. ישנם יישובים ששיעור היתומים בהם הינו עשרות.
למרות זאת מדובר באוכלוסייה התורמת ביותר למדינה, בעלת שיעורי גיוס אדירים ליחידות הקרביות, לשירות לאומי, לגרעיני חיזוק ליישובי פריפריה ולכל סוגי ההתנדבות.
שמות מוכרים כמו בניה שראל, בניה ריין, אלירז פרץ, רועי קליין ועוד. כולם קצינים שנפלו על הגנת המדינה, גדלו וחונכו בהתיישבות שלנו, לתרומה לעם ישראל. מגיע לנו לפחות מינימום ביטחון ושוויון זכויות. נמאס מהמעגל הבלתי פוסק של רצח משפחות, טרור אבנים שבקושי מטופל על ידי צה"ל, פסיקות בג"ץ מרושעות ומפלות ומבצעי גירוש ועקירה ליליים.
בהלוויית איתם ונעמה הנקין ז"ל החלטתי שלא לחזור לשגרה. אני יושב ליד בית ראש הממשלה עד לשינוי עקרוני במצב.
אני מכבד את ראש הממשלה וברור לי שהוא נתון ללחצים בינלאומיים, אך מנהיגות נמדדת בתנאי לחץ כאלה. ראש הממשלה צריך לעמוד איתן מולם על משמר הצרכים של המדינה – הדברת הטרור, ותנופת ההתיישבות. לכן, עד לשינוי יסודי במצב, אני גר ברחוב מעבר לגדר ביתו.
יוסי דגן הוא ראש המועצה האזורית שומרון
לפנייה לכתב/ת 
