על שוק שבו כל אחד יכול להדפיס כסף

אוסטרוקון הוא חרס, והאתונאים נהגו להצביע מדי שנה ולהחליט אם הגיע הזמן להיפטר ממישהו לעשר שנים. זאת הייתה שיטה טובה להיפטר מאנשים שסיכנו את העיר (לדעת רוב האזרחים) וזו הייתה שיטה טובה לאפשר למנצחים למשול, בכך שישלחו לגלות את המפסידים.

חשוב להגיד - לא מדובר במחטף. זה היה תהליך מוסדר של הצבעה בת שלושה שלבים. בסופו של דבר היו האזרחים רושמים על שבר חרס את שם האדם שאותו הם רוצים להגלות. והזוכה בתחרות היה עוזב לעשר שנים. ולמה זה קשור אלינו?

ובכן, אני ממשיך בטור הזה את הסדרה שלי על הסוציולוג הכלכלי דירק הלבינג (Helbing) שמנסה לייצר מוסדות חברתיים חדשים לאיש החברתי-אנוכי החדש שלו - ההומו סוציאליס. והלבינג מדבר גם הוא על הצבעות חופשיות על מוניטין, מוניטין רע או מוניטין טוב. נתחיל.

ביוון העתיקה ניתן היה להגלות מנהיגים שהפסידו(צילום: MCT)

האיש החברתי הכלכלי

בטורים הקודמים הצגתי, בשם דירק הלבינג, כיצד בתהליך חברתי מתמשך בוקע מתוך האדם הכלכלי האגואיסטי, אדם כלכלי חברתי. גם האיש החדש הזה של הלבינג אנוכי, אבל הוא גם אמפתי ומשתף פעולה מטבעו. הלבינג הראה את זה באמצעות סימולציות מחשב והוא מפעיל מודלים ניסיוניים כאלה למטרות שונות. בטור הקודם הראיתי בשמו, כיצד זה פועל על מערכת רמזורים של עיר גדולה. את הטור הקודם סיימנו בשאלה: אם האדם החברתי עולה באופן טבעי מהאדם הכלכלי האנוכי, למה זה לא מאפיין את הכלכלה שלנו? למה הכלכלה הקפיטליסטית בנויה על (חלק גדול של) אנשים שמנסים למקסם רווחים של עצמם בלי להתחשב בתוצאות הכלליות?

התשובה של הלבינג היא שהמוסדות החברתיים שלנו - משפט, ממשל, תקנות ומנהל השוק – כולם בנויים בהתאם לאופיו של האיש האנוכי. המטרה העיקרית שלהם היא לאפשר לו לפרוח בלי שיהרוס לכלל. עכשיו מגיע תורו של הלבינג להציע לנו פתרונות. ואכן, הלבינג מציג כמה סקיצות בסיסיות למוסדות חברתיים אחרים שיכולים לעודד את הפעילות של האדם החברתי. לפני שנתאר כמה מהם, נדגיש שוב את הבעיה העיקרית שפוגעת באדם החברתי.

נניח שיש מפגש עסקי בין שתי ישויות: האחת דואגת רק לאינטרסים של עצמה ולא מתעניינת בשום תוצאה. הישות השניה שלנו דואגת לעצמה, אבל לוקחת בחשבון גם את הצרכים של הישות הראשונה. הישות השנייה שלנו לוקח גם בחשבון את טובת הכלל כשהיא מחליטה ואילו הראשונה, כאמור, רק את טובתה. ובכן, איך יסתיים מפגש כזה? בניצול מוחלט של השני בידי הראשון.

ולכן המטרה של המוסדות שהלבינג מציע היא, בראש והראשונה, להגן על האדם החברתי בתוך מפגש עם אדם כלכלי (אנוכי ומנצל) וגם לאפשר לאנשים החברתיים האמפתיים לפרוח ולהדביק בחברתיות שלהם את כל החברה. לצורך כך הלבינג מציע כמה מערכות. הראשונה שבהן קיימת בעולם האינטרנטי והיא מערכת של הצבעה חברתית כללית על מוניטין והתנהגות של יחידים. ההצעה השניה מבוססת על החוקרים טים מורטון (Moreton) ואנדרו טוויג (Twigg) והיא הצעה לייצר כסף אישי פרטי וממותג במוניטין. אל החוקרים האלה אני עובר עכשיו.

על מערכת אמון (מוניטין) ומערכת "כסף אמון"

מערכת המוניטין מוגדרת על ידי טוויג ומורטון כ"ערך בטחון" והיא פועלת בצורה פשוטה כבר עכשיו ברשת. נניח שיפתח שם לב שדבי מנצלת אדם כלשהו (או אותו). במונחים שלנו, דבי התנהגה כמו איש כלכלי אנוכי ורצתה למקסם את הרווחים שלה וזה על חשבון יפתח שניסה להתחשב גם בה (הוא פעל כמו ה-הומו סוציאליס של הלבינג).

יפתח מפרסם פוסט בפייסבוק, או הצהרה כלשהי, או מנקד את ההתנהגות של דבי במקום מיועד בפלטפורמה מסויימת כמו איביי. בעצם, יפתח מפיץ את הסיפור על דבי. אדם שלישי, נורית, שומעת על זה ולא מוכנה לסחור עם דבי. מדד האמון בדבי יורד, ודבי, אם לא תשנה את התנהגותה, תצא מהמשחק. ומכאן, כדי שדבי תצליח למקסם את הרווחים שלה (זוכרים? היא לא השתנתה) היא צריכה לשחק משחק הוגן ולשקם את מדד האמון בה. עד כאן, תאור מופשט של מערכות מקובלות מאוד ברשת.

ההצעה השניה מעניינת יותר. כאן מדובר בשוק חופשי שפועל, כמו אצלנו, על כסף, אבל הכסף כאן מופץ באופן פרטי על ידי אנשים. אבל לפני שנסביר, כמה מילים על כסף בכלל.

אם כל אחד היה מנפיק אמצעי תשלום משלו?

הכסף של ימינו נקרא בשם כסף צו (Fiat Money). צו מלשון ציווי, כי הוא תוצר החלטה של ממשלה. הכסף מונפק ונוצר על ידי בנק מרכזי ובאופן מורכב גם על ידי הבנקים. בימינו רק המדינה יכולה להמציא סוג של כסף. לכסף של ישראל קוראים שקל חדש, ולי אין זכות להמציא "אושיים" ולשלם בהם.

אחד האנשים שרצו לשנות את הדבר הזה היה חתן פרס הנובל בכלכלה, פרידריך פון האייק. הוא הציע שוק חופשי מוחלט של כסף. בשוק החופשי הזה, כל חברה יכולה להנפיק אמצעי תשלום משל עצמה. למשל "קסטרו -אים", או "אל על - ים" וכו'. אבל ההצעה הזו לא נוסתה. למעשה, שני החוקרים שלנו מציעים משהו דומה.

כל אדם ינפיק שטר שמייצג התחייבות עתידית שלו לתת שירות עבודה שבו הוא מומחה. הוא יקנה בשטר הזה שירות ממישהו שני. איש ב' יתן שירות למנפיק (איש א') ויקבל את שטרות החוב. הוא יעביר אותם הלאה תמורת שירותים. בסופו של דבר מדובר במערכת ענק שצריכה לחשב ערכי שוק של מיליוני שטרות כאלה. לא פשוט. עכשיו נדגים איך זה פועל.

נניח שדבי מנפיקה שטר "דבי" ששווה עשר שעות תרגום. היא משלמת ליפתח בשטר כזה והוא מלמד אותה מרקס. יפתח לא זקוק לתרגום, והוא מעביר את השטר לנורית תמורת שירות שנורית נותנת. נניח עכשיו שנורית צריכה תרגום. היא באה לדבי, מציגה לה את השטר ומבקשת שירות תרגום בשווי עשר שעות. נניח עכשיו שדבי לא מוכנה לעמוד בהתחייבות שהיא הנפיקה. היא נצלנית. קיבלה מיפתח שירות חינם בעצם.

נורית נתקעה וכנראה אנשים נוספים יתקעו. כולם ירצו למכור שטרות דבי בזול ולהיפטר מהם. ואז הערך של השטרות של דבי בשוק יורד. כך, לא ברור לאנשים מה הם שווים. נחזור לדבי. היא רוצה לקנות שירותים מדנה. דנה היא שפית. אבל דנה תדרוש כמות עצומה של שטרות דבי, כי הערך שלהם בשוק ירד. ייתכן שדנה לא תתן לה שירותים, כי הערך של השטרות מתקרב לאפס. דבי תצא מהמשחק, או שתעבוד קשה כדי להחזיר את הערך לשטרות שלה. נמשיך בשבוע הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "בעקבות הזהב " המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל.