סרטן שחלות: "אל תחשבו שלכן זה לא יקרה"
פרופ' טליה לוי, מנהלת היחידה לגינקולוגיה אונקולוגית במרכז הרפואי וולפסון ויו"ר החברה הישראלית לגינקולוגיה אונקולוגית, וסיגל ולנטי, חולה בסרטן שחלה תורשתי, שתוקף כבר בפעם הרביעית, מתארחות באולפן ynet כדי לדבר על המחלה וההתמודדות עמה. צפו בדיון
סרטן שחלות הוא החמישי בשכיחותו בקרב נשים, ובישראל מאובחנות מדי שנה כ-350 נשים כחולות חדשות במחלה. למרבה הצער, רובן הגדול של הנשים הללו מאובחנות כאשר המחלה נמצאת בשלב מתקדם, שבו פוחתים סיכויי ההישרדות.
צפו בדיון באולפן עם סיגל ולנטי ופרופ' טליה לוי:
הסיבות לגילוי מאוחר
"אחת הסיבות המרכזיות לגילוי המאוחר", מסבירה פרופ' לוי, היא שלאותן נשים אין סימפטום ספציפי. לדבריה, כשנשים מתחילות להתלונן זה יהיה בדרך כלל על אי נוחות או נפיחות בטן, אבל אז המחלה כבר מפוזרת. "אין שום בדיקת סקר שיכולה לעזור לנו לגלות את זה מוקדם, כמו שיש ממוגרפיה לגילוי מוקדם של סרטן שד ובדיקת פאפ לגילוי צוואר הרחם, כאן אין".
סיגל ולנטי מתמודדת כבר 8 שנים עם סרטן שחלות תורשתי. כבר מגיל 20 היא יודעת שהיא נשאית של הגן BRCA (גורם סיכון משמעותי לסרטן שחלה תורשתי), לאחר שאמא שלה וסבתה נפטרו מסרטן שחלה.
"אני עשיתי את הבדיקה הגנטית סמוך למוות של אמא שלי", היא מספרת. כיוונתי את חיי לעשות את הכריתה המניעתית בגיל 35, התחתנתי מוקדם, ילדתי מוקדם, וסיימתי את תוכנית הילודה מוקדם. בגיל 34 כשהבן הצעיר שלי היה בן שנתיים, הרגשתי סוג של אי נוחות בגוף, הייתה לי תחושה שאולי אני אפילו בהיריון. בבדיקה די מהירה של אולטרסאונד וגינאלי ראה הגניקולוג שני גושים על אחת השחלות".
סיגל מספרת: "בגלל שחוויתי את זה עם אמא וסבתא שלי, לי היה ברור שאני לא אחלה בסרטן שחלה. אני יודעת שאני נשאית, אני נבדקת פעמיים בשנה, יש לי באופק כריתה מניעתית שבגיל 35 אני אעשה אותה, לי היה ברור שאני לא אחלה". כשהמחלה התגלתה, ההלם הראשוני הוא מאוד גדול. "הרגשתי תחושת פספוס מאוד מאוד גדולה", היא מספרת.
"מצד שני, עם תחושת הפספוס והקושי, התמלאתי באנרגיות, אני צעירה, המחלה התגלתה בשלב הראשון, אני אנצח את זה ואצא מזה. זה משפיע מאוד על המשפחה, הילדים שלי היו קטנים באותה תקופה , זה נופל כרעם ביום בהיר".
כיום סיגל עדיין בטיפולים, מתמודדת עם הישנות של המחלה כבר פעם רביעית. "אני כמעט שנתיים בטיפול באופן רצוף. אומנם אין לי שחלות ורחם, כי הם נכרתו בניתוח הראשון, אבל המחלה חוזרת כל פעם באזורים אחרים בבטן".
סיכון גבוה לחלות בקרב האוכלוסייה היהודית
פרופ' לוי מסבירה: "ליהודים יש שיעור יותר גבוה של נשאות המוטציה, גם באוכלוסייה הבריאה. למשל אם לוקחים את האוכלוסייה האשכנזית הבריאה, גם נשים וגם גברים, שניים וחצי אחוז מהם יהיו נשאי מוטציה באחד מהגנים BRCA1 או BRCA2.
"אם לוקחים חולות עם סרטן שחלה למשל בעולם, אז רק עד 10% מהן תהיה להן נשאות מוטציה בגנים האלה. במדינת ישראל אנחנו מדברים על משהו בין 44%-30%, כלומר 30% באוכלוסייה הכללית של החולות, ו- 44% באוכלוסייה האשכנזית של החולות. זה המון".
להעלות את המודעות
פרופ' לוי מסבירה כי חשוב לה להעביר מסר לנשים שמגיעות ממשפחות עם היסטוריה של מחלות סרטן מסוג שד, שחלה, לבלב וערמונית, שכן אלו לרוב הסרטנים שקשורים למוטציה בגנים של BRCA.
"יש משפחות שיש להן היסטוריה של סרטן מעי גס וסרטן רחם, שגם שם יש שיעור יותר גבוה של מוטציות. לכן חשוב לגשת לרופא משפחה, לספר את כל ההיסטוריה המשפחתית הזאת, ואז רופא משפחה יפנה לייעוץ גנטי".
בדומה לפרופ' לוי, גם לסיגל חשוב להעביר את המסר, כי "לנשים שבמשפחתן יש היסטוריה של סרטן שד ושחלות, לא לחשוב שלי זה לא יקרה. לחשוב שידע זה כוח".
בנוסף אומרת סיגל, כי "יש את עמותת ברכה, שפועלת למען נשים עם סרטן שד ושחלה תורשתי, כך שאם מישהי נתקלת בקושי, או בבעיה ורוצה להתייעץ, יש קבוצה של מתנדבות שיכולות מאוד לעזור.
מעבר לכך, אישה שמרגישה משהו שלא מסתדר עם הגוף שלה, משהו לא תקין, כאב בטן, עייפות לא מוסברת או חוסר תיאבון, רק את מכירה את הגוף שלך ויכולה לדעת שמשהו לא בסדר, לכי תתעקשי על בדיקות".
למרות הכל, סיגל שומרת על אופטימיות, ואומרת "אני לא רואה במחלה גזר דין מוות, על אף העובדה שסרטן שחלות הוא סרטן 'לא ידידותי'. אני רואה בזה התמודדות, זה קרה, מסתכלים קדימה, חיים עם זה".
בשיתוף החברה הישראלית לגינקולוגיה אונקולוגית
לפנייה לכתב/ת 
