אהבה חילונית: להתחתן בארץ, בלי רב
מיכל וברק לא רצו להגיע לרבנות או לקפריסין, לכהן ולגרושה לא הייתה אופציה ותמר וגדעון בחרו בפרק ב' ללכת בעקבות הרגש: "אהבה, לא קנייה בתרי זוזי". חבר ברבנות הראשית: "נכון שהחוק כופה. בלעדיו תהיה התבוללות"
מה קורה כשבני זוג בישראל בוחרים לערוך חתונה בטקס פרטי, ללא מעורבות הרבנות או המדינה? כמה זוגות מספרים מדוע החליטו לפסוח על טקס נישואים דתי, ובחרו גם לא לטוס לחו"ל ולהתחתן שם בנישואים אזרחיים שמוכרים בדיעבד בישראל. "אני אזרח בישראל, למה שאתחתן בחו"ל?", אומר אחד מהם. "בחרנו באהבה, לא בקנייה בתרי זוזי", מוסיפים אחרים. צפו בכתבה.
תמר גולן (52) וגדעון הינדלר (56) מתל אביב נמצאים בזוגיות בשלוש השנים האחרונות. הינדלר מסביר על הבחירה לא להתחתן בפרק ב' ברבנות: "מהגירושים שלי הרבנות לא הותירה זיכרון מלבב. רצינו משהו מתאים יותר להשקפת העולם החילונית שלנו ולא שיגידו שקניתי אותה בתרי זוזי. להתחתן בקפריסין, בעיריית ניקוסיה, לא ייתן לנו את התחושה המיוחדת שרצינו ולכן החלטנו ללהירשם באמצעות עו"ד. יחד עם המשפחה הקרובה, ילדינו וההורים של תמי עשינו טקס מקסים. זו בעצם חתונה פרטית".
"פרק ב' זה יותר לרגש", מפרטת גולן. "בנישואים הראשונים התחתנו ברבנות והספיק לנו. בזמנו הייתה שמרנות של פעם, ולא היה לנו כל כך מילה בקטע הזה. בפרק ב' אנחנו אנשים פתוחים יותר. לכן עשינו טקס קטן בנוכחות ההורים והילדים, 10 אנשים. הכול קביל משפטית: יש ביטוח לאומי, קצבת שארים, חתמנו על כתב התחייבות שמצהיר שאתה לא מנהל מערכת יחסית נוספת, וגם על הסכם ממון. בעיניי גירושים ברבנות זה טקס משפיל ולא רצינו להיות שם".
בישראל, על פי חוק, נישואים (וגירושים) בין יהודים אזרחי ישראל הם בסמכות בית הדין הרבני. במשך שנים עלתה השאלה אם יש לאפשר נישואים אזרחיים בישראל, בדומה למדינות מערביות אחרות, אבל למרות הבטחות בחירות רבות - נכון להיום אין שינוי במצב הקיים, וכזה גם לא נראה באופק. אלו שבוחרים שלא להתחתן ברבנות יכולים לקבל הכרה כנשואים באמצעות נישואים אזרחיים בחו"ל (קפריסין היא יעד פופולרי) וקבלת רישום והכרה מהמדינה לאחר מכן. אלא שגם במקרים אלו הגירושים יכולים להיות ברבנות, ולא כולם רוצים בכך. בנוסף, יש גם את מי שחושב כי הגיע הזמן להפריד בין הטקס האישי והפרטי לא רק מהדת, אלא גם מהמדינה בכלל, ולאפשר חופש נישואים בישראל.
הסכם לחיים משותפים
אלי כהן וזוגתו גלית, תושבי הר אדר והורים לארבע בנות, החליטו לערוך "מסיבת חתונה". זה היה כבר לפני עשור. השניים, בשנות ה-40 לחייהם, מוגדרים על פי ההלכה ככהן וגרושה ולכן אינם יכולים להתחתן לפי החוק הישראלי. לדברי אלי, בכל מקרה חתונה ברבנות לא הייתה אופציה: "גם אם היינו רוצים לא היינו יכולים, אבל בכלל לא חשבנו על זה. גם נישואי קפריסין לא עלו על הפרק. לכן עשינו הסכם לחיים משותפים. לא היו בעיות בירוקרטיות רבות במשך השנים. אני חי כאן וזו זכותי הבסיסית. אם הייתי מתחתן בנישואים אזרחיים והיינו נפרדים היינו צריכים לעבור דרך הרבנות".
גם מיכל וברק קימל מפרדס חנה בחרו בחתונה פרטית - ללא הרבנות וגם בלי טיסה לחו"ל. "חתמנו על תעודת זוגיות ואחר כך עשינו מסיבה בטקס שאנחנו בחרנו", מספרת מיכל. "בעבר אמי התגיירה במשרד הפנים ואני רשומה כיהודייה, אבל לא רציתי להיכנס לכל העניינים ברבנות". בן זוגה ברק מוסיף: "בראש של אנשים חשוב שיהיה רשום להם 'נשוי', אבל אני אישית שמח מאד שיש גישה שאומרת שאם אי פעם חס וחלילה נתגרש זוגתי לא תצטרך ללכת לרבנות ולבקש גט. זה נראה לנו נחמד".
שלושת הזוגות הללו יצרו בטקס חתונה פרטי זוגיות מחייבת, על פי תצהיר משפטי משותף החתום על ידי עורך דין, והם עונים להגדרה של ידועים בציבור. בארגון "משפחה חדשה" ערכו טקסים שכאלו לקרוב ל-30 אלף זוגות בישראל. בטקס כזה חותמים בני הזוג על ההסכם ביניהם בנוכחות עורך דין, מצהירים כי הם חיים יחד תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף ואחרי צלצול הפעמון הם הופכים לזוג גם מבחינה משפטית. הטקס בדרך כלל צנוע ובסיומו מקבלים השניים "תעודת זוגיות", אך ישנם זוגות שמקיימים מסיבת חתונה גדולה אחר כך.
קידושין מחוץ לרבנות: "חוששים שניעצר"
בניגוד לאותם זוגות שמעמדם כידועים בציבור מובטח, יצחק ולי בחרו להינשא בטקס פרטי לגמרי שכולל כתובה וקידושין ולא נרשמו ברבנות. זאת, אף שהחוק בישראל אוסר טקסי קידושין פרטיים, ללא רישום ברבנות. "לקחנו אדם שעורך חופות פרטיות", אומר יצחק, בן 31 מבית חורון, ומפרט על הרקע שלו ושל זוגתו: "אני מגדיר את עצמי כמסורתי ואני הולך עם כיפה על הראש. אשתי היא אנטי דתית ולא רצתה שום קשר לרבנות. נישאנו עם כתובה וקידושין. יש חשש שיפעילו נגדנו את החוק שאוסר זאת ויכלאו אותנו, אבל אומרים שאם החוק בלתי מוסרי אז האדם המוסרי צריך לפעול בניגוד אליו".
ומה חושבים בממסד הדתי על כך? הרב רצון ערוסי, חבר מועצת הרבנות הראשית בישראל ורבה של העיר קריית אונו, אומר כי "כיהודי ברור שאני מצר על כל זוג יהודים שאינם מתחתנים כדת משה וישראל. הנישואים בישראל אינם הסכם פרטי בינו ובינה אלא אנו מקדשים גם את עם ישראל. נכון שיש כפייה בחוק, אבל בן גוריון וראשי הציונות הסכימו לכך כי הם ידעו שבלי זה העם יתפורר ויתבולל. לדעתי זה עניין של חינוך - צריך לחנך את דור ההמשך למשמעות הנפלאה שיש לכך. לגבי כהן וגרושה יש לנו כללים, האומה מקבלת על עצמה מגבלות ולא כדאי מהר לוותר על זה. יש מקום לאהבה פרטית וגם לאהבה לעם ישראל דרך מערכת איזונים שבה הפרט מוותר בשביל הכלל והכלל מוותר בשביל הפרט".
עו"ד אירית רוזנבלום, מומחית למשפט המשפחה ומייסדת "משפחה חדשה", הדגישה שהטקסים שהארגון בהנהלתה עורך לא כוללים קידושין: "המדינה מכירה במבנה משפחתי שבו בני זוג חיים תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף. החוק מכנה זאת ידועים בציבור והילדים אינם ממזרים. אדם שלא מסדיר בצורה נראית לעין את הזוגיות שלו צריך משאית של מסמכים - לקופת חולים, בקשה למשכנתה בבנק, העברת בעלות ברכב ואין סוף דברים.
"הדרך להוכיח זאת התקצרה בעזרת התעודה שאנחנו מספקים. בשאלת הגירושים - מי שבחר בדרך הזאת מלכתחילה יוכל להיפרד ללא בית הדין הרבני. בעיני נישואי קפריסין זה דבר משפיל - איזו מדינה בעולם שולחת את אזרחיה לבקש זכויות מחוץ לגבולותיה? זה ביזיון. ומי שמתחתן שם כאילו התחתן ברבנות כי ביום שבו הקשר יסתיים הוא יצטרך לקבל גט ברבנות".
לפנייה לכתב/ת 
