טד צ'יאנג: "מדע בדיוני היא הספרות של השינוי"
טד צ'יאנג הגשים את חלומם של חובבי מדע בדיוני והגיע לפסטיבל אייקון 2015. בראיון ל-ynet הוא מספר על מדוע חלוצי הז'אנר היו דתיים אדוקים, למה ההצלחה מלחיצה אותו, והאם ספרות יכולה באמת לצפות את העתיד
חובבי ומעריצי ספרות מדע בדיוני, זכו לאחרונה בחוויה ששקולה לפגישה עם ג'ונתן פרנזן או אלנה פרנטה לחובבי הספרות היפה: הסופר טד צ'יאנג הגיע לישראל כאורח הכבוד של פסטיבל "אייקון" שהתקיים בחג סוכות, ושאליו נאספים מדי שנה מאות רבות של קוראים נלהבים של ספרות מדע בדיוני ופנטזיה. צ'יאנג, יליד 1967, הוא אחד מסופרי המדע בדיוני המוערכים, החשובים והאהובים ביותר כיום. וגם בתור הז'אנר הוא נחשב ליוצא דופן, משתי סיבות עיקריות: הוא כותב רק סיפורים קצרים, נובלות ונובלטות, ומפרסם - באופן יחסי - מעט מאוד ספרים.
"אני חושב שהרעיונות שיש לי מובעים בצורה הטובה ביותר בסיפורים קצרים", הוא מסביר בראיון בלעדי עמו לרגל הגעתו לישראל. "אם היה מגיע אליי רעיון שהייתי מרגיש שזקוק לרומן, כי כך יתאפשר לי לחקור אותו במלואו, הייתי מנסה לכתוב רומן. אבל באופן שיטתי מה שמעניין אותי זה להתנהל דרך ניסויים, לעשות דרמטיזציה לשאלות פילוסופיות דרך מבנה ספרותי בדיוני. עבור סוגים כאלו של סיפורים, אני לא חושב שרומן הוא הכרחי".
צ'יאנג בהחלט עושה דרמטיזציה לשאלות פילוסופיות. בסיפוריו הוא עוסק בין השאר בתיאוריית הפרפורמציה, בקבלה, בעולמים מקבילים, בשפת חייזרים ובאופן שבו אנו קולטים את המציאות דרך החושים שלנו. רבים מסיפוריו בוחנים נושאים כמו גורל, מוסר ודת, תוך שהוא משלב מוטיבים ומסורות דתיים עם אלמנטים המזוהים יותר עם המדע הבדיוני.
"אני אתיאיסט", מבהיר צ'יאנג, "אבל ישנם הרבה אספקטים של הדת שאני מוצא כמעניינים מאוד. כיום מדע ודת נתפסים פעמים רבות כמנוגדים, אבל זה לא היה ככה בעבר. רבים מחלוצי המדענים היו דתיים אדוקים, וראו במלאכתם דרך לכבד את אלוהים. אני חושב שיש דמיון אמיתי בין יראת הכבוד של הדת לזו של המדע, שמצדו מתקשר ל'תחושת הפליאה', שהמדע הבדיוני ידוע בה".
מה זה מדע בדיוני עבורך?
"מדע בדיוני זה הספרות של השינוי: הוא יכול לספר סיפורים שמתרחשים בעולמות שונים משלנו, או שהוא יכול לספר סיפורים שבהם העולם משתנה. אלו סיפורים שהיו בלתי מתקבלים על הדעת במשך זמן רב לאורך ההיסטוריה האנושית. בחברה טרום תעשייתית, אנשים לא יכלו לדמיין לעצמם עולם שונה בצורה משמעותית כל כך מזה שהם חיים בו, כיוון שהם לא ראו את העולם משתנה בתקופת החיים שלהם. אבל מאז המהפכה התעשייתית אנו רואים את השינוי מתרחש במהירות. מדע בדיוני הוא ענף ספרותי שמכיר במצב הזה".
"נשיפה". מבין ספריו של צ'יאנג שראו אור בעברית
צ'יאנג נולד במדינת ניו יורק והחל לכתוב באופן שיטתי יותר לאחר שהשתתף בסדנת כתיבה מפורסמת לכותבי מדע בדיוני ופנטזיה "קלריון". סיפורו הראשון, "מגדל בבל" ראה אור בשנת 1990 וזכה בפרס נבולה היוקרתי, המוענק מטעם אגודת סופרי המדע הבדיוני של ארצות הברית. כשצ'יאנג נשאל האם הזכייה בפרס היוקרתי על סיפור הביכורים שפרסם לא השפיעה עליו גם לרעה, הוא משיב - בשונה אולי מכל סופר אחר שנשאל על כך - בחיוב.
צפו: אשכול נבו מקריא מספרו (צילום: אבי חי)
"לפני שהסיפור הראשון שלי פורסם, ביליתי שנים רבות בניסיונות לפרסם סיפורים ואספתי הרבה מכתבי דחייה, אז זו בהחלט היתה חוויה הזויה לזכות לפתע בפרס. לאחר מכן הרגשתי לחץ רב לא לאכזב את הקוראים שלי, והמצב הזה הקשה עליי לכתוב, ללא ספק. אולם בסופו של דבר, הבנתי שכל מה שאתה כותב יאכזב קוראים מסוימים. זה בלתי נמנע, והדרך היחידה לא לאכזב אף אחד היא לא לכתוב יותר לעולם. לכן כל מה שאתה יכול לעשות זה לספר את הסיפור שאתה רוצה לספר, באופן שבו אתה רוצה לספר אותו, ולקוות שחלק מהקוראים ימצאו אותו מרשים או ראוי".
פרסמת מספר מועט של סיפורים לאורך השנים. לוקח לך הרבה זמן לכתוב סיפור? מה יגרום לך להחליט להפוך רעיון לסיפור?
"אין לי הרבה רעיונות שאני מתעניין בהם מספיק כדי להפוך אותם לסיפור. הרבה רעיונות מגיעים אליי ואז הם עוזבים במהרה. אבל אם אני שם לב שאני ממשיך לחשוב על רעיון במשך חודשים או שנים, זוהי אינדיקציה בשבילי שמדובר במשהו שאני רוצה לכתוב עליו. ואז אני מתחיל לחשוב על הרעיונות הללו במובן יותר שיטתי ומנסה ליצור מזה רעיון לסיפור. הלוואי שיכולתי לכתוב סיפורים מהר יותר ובקלות רבה יותר, אבל למדתי להשלים עם העובדה שזה האופן שבו אני כותב".
לשם ההברה, צ'יאנג פרסם עד כה פחות מעשרים סיפורים קצרים ונובלות. קובץ הסיפורים הראשון שלו, "סיפורי חייך ואחרים" ראה אור בשנת 2002, יותר מעשור מאז פרסום הסיפור הראשון שלו (הספר ראה אור בעברית בהוצאת אופוס). בעברית ראו אור בשנתיים האחרונות ארבעה סיפורים שלו בהוצאת "טרה ספרים" (כולם בתרגום של דידי חנוך) - "נשיפה" (עליו זכה בפרס לוקוס ופרס הוגו), "האמת בעובדה, האמת ברגש", "מחזור החיים של גופי תוכנה" (עליו זכה באותם פרסים) ו"הסוחר ושער האלכימאי" (עליו זכה בפרס נבולה ופרס הוגו). ולכך יש להוסיף פרסים נוספים, כמו פרס קמפבל לכותבים חדשים לשנת 1992 ופרס סיידווייז לכתיבת היסטוריה אלטרנטיבית לשנת 2000.
לאור ההצלחה - האם אתה מרגיש שיש בעייתיות בצמצום של הגדרתך כסופר מדע בדיוני, כיוון שקהל הקוראים של הז'אנר קטן יותר? האם אתה בכלל תופס את עצמך כסופר מדע בדיוני בלבד?
"אני בהחלט תופס את עצמי כסופר מדע בדיוני. יש עדיין סטיגמה מסוימת שדבוקה למי שנחשב כסופר מדע בדיוני, אבל התווית הזו לא מפריעה לי. נאמר בעבר שספרות ז'אנריסטית היא שיחה מתמשכת, בעוד שרומנים וסיפורים הם תגובות ליצירות קודמות. נוכח האמירה המכובדת הזו, הז'אנר של מדע בדיוני הוא שיחה שאני רוצה להשתתף בה. סופרי מדע בדיוני הם אלו שחוקרים את השאלות שאני מתעניין בהם, אז אני שמח להיחשב כאחד מהם".
טד צ'יאנג. ההצלחה כן שינתה אותו
מומלצים
