הנשק הפלסטיני שליד הטלפון
אבו מאזן רוצה שהפוליטיקאים הישראלים יתקפו אותו, ומתדלק את אווירת "ההגנה העצמית" מול תקיפות של יהודים. גם יעלון ואיזנקוט יודעים כמה זה מסוכן
אינתיפאדה או לא - בשטח ההתקוממות הפלסטינית אותנטית. הזרז להתלקחותה הוא מסגד אל-אקצה אבל שורשיה עמוקים יותר ונובעים מהמיאוס ברחוב ובהנהגה הפלסטינית מהמשך הסטטוס קוו. רבים מבני הדור הפלסטיני הצעיר הפסיקו להאמין לאבו מאזן, ואבו מאזן הפסיק להאמין שפתרון שתי המדינות בר השגה בדרך המשא ומתן.
הראיס חזר מניו יורק היישר לקלחת הגועשת אחרי שהניח את הפצצה על השולחן. בתוך יממה הוא הבהיר פעמיים בפומבי כי אינו מעוניין בהמשך ההסלמה, אף שזה הדבר הכי לא פופולרי שניתן לומר בימים אלה ברמאללה. העימותים שנמשכים מדי יום מוכיחים שחלק גדול בציבור הפלסטיני מעוניין בהתקוממות ולכן אבו מאזן, שהוא אדם רציונלי, יודע כי הוא חייב לספק לציבור משהו. זו הסיבה שהוא חזר בשבוע האחרון שלוש פעמים על המשפט "אם ישראל לא תהיה מחויבת להסכמים, גם אנחנו לא נהיה מחויבים אליהם".
אז מה הוא יעשה? סביר מאוד שבזמן הקרוב נראה צעדים לעומתיים נוספים מול ישראל בזירה הבינלאומית. אין דבר שמקפיץ את פיוז הפוליטיקאים בישראל נגד אבו מאזן, יותר מצילומים שלו חותם על הצטרפות לאמנות בינלאומיות או מקדם את סימון מוצרי ההתנחלויות באיחוד האירופי. וככל שבישראל יתקפו אותו על כך חזק יותר – כך הוא יבסס את מעמדו בקרב הציבור שלו.
צריך להסתכל על התקשורת הפלסטינית בימים האחרונים כדי להבין שמעבר לעימותים ולהרוגים, העיסוק המרכזי בגדה כיום הוא בפגיעה של קבוצות מתנחלים בפלסטינים - בכפרים, בדרכים ובשדות החקלאיים. האווירה היא שדמם של הפלסטינים הותר. אפילו שר הביטחון והרמטכ"ל התייחסו אתמול לעניין והזהירו מהישראלים שלוקחים את החוק לידיהם.
אבו מאזן מוטרד מכך מאוד ולפיכך מיד אחרי שהצהיר כי הפלסטינים לא מעוניינים בהסלמה, גם הבהיר ולא בפעם הראשונה - "אנחנו רוצים להגן על עצמנו".
כאשר זו האווירה בציבור הפלסטיני וכשאבו מאזן חוזר על המנטרה שוב ושוב, הרי שהפלסטינים עשויים להקצין את צעדי ההגנה שלהם בתמיכה שקטה של הרשות הפלסטינית.
כיום ישנן ועדות שמירה עממיות בכפרים שתפקידן להתקשר למפקדת הקישור הפלסטינית כדי לדווח על פגיעה באנשים או ברכוש על ידי חבורות "תג מחיר". לא מן הנמנע שבאחת הפעמים הבאות שבהן יותקף כפר פלסטיני, לצד הטלפון יהיה גם אקדח או רובה עם אותם שומרים פלסטינים, ושהם לא יהססו להשתמש בנשק. תרחיש שכזה אינו דמיוני כלל כשרוח המפקד נותנת לגיטימציה להגנה עצמית.
מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מבצעים את עבודתם בצנעה יתרה בימים הללו. התיאום הביטחוני מתקיים כמעט כסדרו ואנשי חמאס בגדה עדיין נעצרים על ידם. אף אחד לא הוריד את הרגל מהגז. אבל הם לא מונעים מהצעירים לצאת ולהתעמת עם כוחות הביטחון.
יום שישי הקרוב - שכרגיל הוכרז "יום זעם" - יהיה המבחן האמיתי שיאפשר לראות לאן נושבת הרוח: להמשך התבערה בשטח או להעברתה לזירה המדינית.
לפנייה לכתב/ת 
