ליגה משלהן: מכבי ת"א והפועל ירושלים על שולחן הניתוחים
איך גיא גודס יתפקד ללא הצל הכבד של פיני גרשון, מה דני פרנקו צריך לשפר כדי להשתדרג כמאמן, למה דני פדרמן וניקולה וויציץ' יהיו העונה פחות סבלניים והאם יותם הלפרין יצליח לשמור על גליון רפואי נקי. אריה מליניאק לקח את מכבי ת"א, שרון דוידוביץ' את הפועל ירושלים, וביחד הם ניתחו את יחסי הכוחות בין שתי הגדולות. התחזית: יהיה לוהט מתמיד
קבלת החלטות בקיץ
מכבי ת"א. אם בעונה שעברה מכבי היססה לחתוך או להחתים שחקנים, הפעם היא גיבתה את עצמה בלי חשבון. הוויתור על בראיין רנדל היה טעות, תיקון הטעות היה מזל. האיזרוח של טיילור רוצ'סטי חשוב מקצועית ובזוי ציבורית (אבל למי אכפת). הצוות המסייע למאמן הוחלף כדי להדק את השליטה. המטרה: אליפות בכל מחיר.
הפועל ירושלים. כבקשת ויקטור חסון, גם הפועל ירושלים, רגע לפני שגולש, הוציאה עצמה מהאש. החיזורים אחר גל מקל היו ארוכים, אבל הקבוצה נסוגה בזמן וכיוונה מאמצים לישראלי בכיר אחר בדמות דאור פישר ורכז מנוסה כמו אי.ג'יי רולנד. אם יבוא גבוה דומיננטי במקום יינסי גייטס, אין ספק שלמרות הקושי בבנייה ללא קלף היורוליג, הקיץ יוכתר כמוצלח.
יציבות מאחורי הקלעים
הפועל ירושלים. למועדון שהתנדנד בין הידיים החלקלקות של ארקדי גאידמק לאלה הבלתי יציבות של גומא אגייאר, גם סילביו ברלוסקוני בתור הנשיא היה נחשב ליציב. אם מישהו חשב שאורי אלון יסתפק באליפות, הגיע הקיץ האחרון ואיתו הגדלת אחוזי השליטה שלו במועדון, שבאו במקביל להצלחה הנמשכת בעסקיו הפרטיים. לא נראה שהוא מתכוון לערוק או להיעלם בתקופה הקרובה.
מכבי ת"א. במשרדים לא יעבירו עוד עונה בסבבה, ומידת השפעתו של ניקולה וויצ'יץ' היא מכרעת. המנהל דוחף את דראגן בנדר, בצדק. הוא פרויקט אסטרטגי חשוב למועדון, השאלה על חשבון מי. הלחץ יתגלגל מהר מאוד מההנהלה לפתחו של גיא גודס אם לא יספק תוצאות.
מאמן
מכבי ת"א. גודס קיבל עונה נוספת בחוזה כפיצוי על ההנחתה של פיני גרשון. על החלפת העוזרים ומאמן הכושר הוא לא יקבל פיצוי. הזכייה בגביע ווינר חשובה לשקט בסביבת המאמן. דני פדרמן ו־וויצ'יץ' יהיו העונה פחות סבלניים, ושיקולים כמו דקות חסד לישראלים לא יהיו. אם הסנטר החדש ארינזה אונואקו יתברר כבינגו, מכבי יכולה ללכת רחוק, וזה יבטיח לגודס חוזה ארוך טווח.
הפועל ירושלים. אחת הסוגיות שעלו בקיץ הייתה הבאת מנג'ר. העניין נפל באותה מהירות שעלה והוצג כהבעת אמון בדני פרנקו. המשבר הראשון של המאמן מאחוריו, והאליפות ההיסטורית של המועדון תיתן לו מרווח ביטחון גדול. והוא עדיין יכול וצריך לגדול ולהתפתח, לחזק את ניהול הדקות וההיררכיה. כי יותר מהמקום בו הוא נמצא כרגע, מסקרן במיוחד המקום אליו הוא עוד יכול להתקדם.
סגל
הפועל ירושלים. שישה שחקנים מרכזיים נשארו. יש ליקויי חמה נדירים שמתרחשים בתכיפות גדולה יותר מאשר "הישג" כזה בליגה שלנו. על פניו החיזוק היה במקומות הנכונים. שלוש סוגיות חשובות: 1. מצבו הרפואי של יותם הלפרין והיכולת של בר טימור לקבל נתח גדול יותר בעוגת הקו האחורי. 2. המשך היותו של טוני גפני הג'וקר. 3. כוח ההרתעה. אחרי האליפות פורצת הדרך, זו המטרה החשובה באמת של המועדון, והיא תושג אך ורק עם הצלחה באירופה.
מכבי ת"א. הקו האחורי החזק ביותר בשנים האחרונות. קבוצה מגוונת התקפית, הקליעה מבחוץ תשתפר, השאלה אם יהיה למי למסור פנימה. לליגה שלנו מספיק הרכב נמוך. האם גודס יגרום למובילי הכדור לוותר עליו? יש חורים בהגנה, ורנדל לא ישמור בשביל כולם.
קהל
מכבי ת"א. לאוהדי בית"ר ירושלים חשוב שלא ישחקו שם ערבים, בהפועל ת"א עוד מתחשבנים עם אלישע לוי על משחק השרוכים, ואוהדי מכבי ת"א רוצים רק הצלחות. המינויים נקנו לפני הצעדים האחרונים, אבל לא נראה שתפרוץ מחאה נגד האיזרוח של רוצ'סטי, וגם לא נגד חמישייה אמריקאית. גם אם איתי שגב לא יקבל דקה, אף אוהד לא יעבור להפועל. יש אוהדים לערבי חמישי. האמיתיים מגיעים גם לליגה. ברגעי האמת כולם יתייצבו להגן על הבית.
הפועל ירושלים. זו הייתה שנת הגשמה עבור האוהדים. אחרי המתנה של 3,000 שנה, הגיעו גם אולם מפואר וגם אליפות היסטורית. אבל כעת זה הזמן לעלות לשלב הבא. כשהארנה מלאה וגועשת, אין לה מתחרים, אבל כפי שגם דני פרנקו העיד בסיום העונה, היו משחקי ליגה ביתיים שהרגישו כמו משחקי אימון. חומר הגלם של אוהדי ירושלים חזק ויציב, אך לא מספיק בולט במשחקים באירופה.
לפנייה לכתב/ת 
