על אדמה ונקמה: אלבניה וסרביה שוב נפגשות
שנה אחרי המהומה האלימה בבלגרד, שתי האויבות המושבעות תשחקנה פעם נוספת במסגרת מוקדמות יורו 2016. על ההיסטוריה המדממת, הפצעים שנפתחו מחדש וההכנות לערב המתוח באלבסן
כל מה שהיה צריך זה דגל. פיסת בד צבועה שחור-אדום, שנשאה את הכיתוב "אלבניה הגדולה". הדגל הזה, שב-14 באוקטובר 2014 ריחף מעל הדשא של אצטדיון פרטיזן בבלגרד, בוודאי נראה אז כמו עניין חסר משמעות בעיניו של אדם זר. אביזר עידוד מושקע ולא יותר. אבל עבור האוהדים שהגיעו לאותו משחק בין סרביה לאלבניה זו לא הייתה רק תפאורה, אלא סמל רב-משמעות שבבת אחת הציף סכסוך עמוק ועקוב מדם, וגרם לדרמה אדירה על הדשא.
זה קרה בסמוך לסיום המחצית הראשונה באותו מפגש טעון במסגרת מוקדמות יורו 2016. הדגל, שנישא על-ידי מזל"ט אל שטח האצטדיון, נתפס ע"י סטפן מיטרוביץ' הסרבי, שהתכוון להשליך אותו אל מחוץ לתחומי המגרש. השחקנים האלבנים זעמו, הם ראו בכך פגיעה בכבודם. הם לקחו ממיטרוביץ' את הדגל, ממש גוננו עליו בגופם, ואז הכל יצא מכלל שליטה.
בתחילה היו אלו רק השחקנים שהחליפו ביניהם מהלומות, אבל אז הגיח אוהד סרבי למגרש והטיח כסא בראשו של החלוץ האלבני בקים בלאי. שחקן אלבני אחר, לוריק צאנה, תפס את האוהד, הפיל אותו אל הדשא וחבט בפניו פעם אחר פעם במשך שניות ארוכות. ואז הגיע עוד אוהד באגרופים שלופים, ואז עוד אחד, ועוד אחד. כוחות השיטור הורו לאלבנים המותקפים לרוץ לחדר ההלבשה, ואלו דהרו למנהרה כשמטח חפצים נשלח אליהם מהיציעים. הם היו מבוהלים לגמרי, דרסו זה את זה תוך כדי ריצה. לא, זו ממש לא הייתה עוד קטטה.
אירופה כולה הייתה המומה. על המגרש היו שמות גדולים ומוכרים כמו ברניסלב איבנוביץ', אלכסנדר קולארוב ונמניה מאטיץ', מרבית השחקנים הגיעו מקבוצות ברחבי אירופה (בזווית הישראלית היו אלה חמדי סליחי מהפועל עכו, ולדימיר סטויקוביץ' ממכבי חיפה ופרדראג ראיקוביץ', לימים שוערה של מכבי תל אביב), אבל המראות עצמם היו קשים מספיק כדי להכות גלים. אופ"א קבעה שהמשחק שהופסק ייחשב כניצחון טכני לאלבניה, כשהסרבים נענשו בהפחתת שלוש נקודות ובשני משחקי רדיוס ללא קהל. הרוחות נרגעו, החיים שבו למסלולם, אבל עכשיו שתי הנבחרות הללו, שהיריבות הספורטיבית ביניהן היא רק קצה הקרחון, נפגשות שוב - וההיסטוריה הכואבת שוב צפה ועולה.
צמד המילים הנפיץ הזה, "אלבניה הגדולה", מבטא את השאיפה האלבנית לספח אליה טריטוריות נוספות ובראשן קוסובו, סלע המחלוקת במקרה הזה. קוסובו, שבסוף שנות השמונים הייתה מחוז אוטונומי של סרביה, נחשבת היום למדינה עצמאית מוכרת-חלקית ומרבית תושביה הם אלבנים. בין 1998 ל-1999 מצאו אלפים את מותם במלחמת קוסובו, שהסתיימה בהפסד של הסרבים והיוגוסלבים, וב-2008 הכריזה קוסובו על עצמאותה. שישה שחקנים אלבנים שהיו באצטדיון בבלגרד באותו הערב הם ילידי קוסובו. אחד מהם הוא לוריק צאנה, שפרצופו הזועם יהיה כנראה חקוק לנצח בראשו של אותו אוהד סרבי שנפל לידיו.
היחסים בין סרביה לאלבניה היו עכורים במשך שנים, אבל למרבה האירוניה, ימים ספורים לאחר המשחק נרשם ציון דרך היסטורי ביחסים הללו כשראש הממשלה האלבני, אדי ראמה, הגיע לבלגרד ונפגש עם מקבילו אלכסנדר ווצ'יץ' - הביקור הראשון של מנהיג אלבני בסרביה מזה 68 שנים. הביקור הזה הפך גם הוא לטעון למדי, הן בשל סוגיית קוסובו והן בשל העובדה שהסרבים האשימו את אחיו של ראש הממשלה ראמה באחריות ל"פרובוקציית הדגל". בחודש מרס ביקר ווצ'יץ' באלבניה, כשהוא מלווה בלא פחות מ-1,300 שוטרים.
כמעט שנה חלפה מאז אותו משחק, והערב הן תיפגשנה שוב - הפעם באלבסן, אלבניה. למצב הטבלה בבית 9 אין חשיבות מבחינתה של סרביה, שתסיים בקרוב קמפיין אימים (כרגע במקום האחרון בטבלה עם נקודה אחת). אלבניה עוד נלחמת על הכרטיס הישיר אחרי שכבר הבטיחה לעצמה מקום בפלייאוף, אבל עבור שתי הנבחרות הללו, יורו 2016 בצרפת הוא בכלל לא הסיפור. קודם כל ולפני הכל - שתיהן רוצות לנקום, כל אחת על פצעיה שלה.
למרות הטראומה שחוו שחקני אלבניה, מי שבאים למשחק הזה טעונים יותר הם דווקא הסרבים, שלא הצליחו להתרומם מאז אותו ערב. אחרי הניצחון על ארמניה במחזור שעבר, הראשון שלהם בקמפיין, הסרבים נחושים לשמח מעט את האוהדים שבבית עם ניצחון על היריבה הכה-מרה.
אחד משחקני הנבחרת, ננאד טומוביץ', סיכם היטב את האווירה לקראת המשחק: "אנחנו רוצים לנצח כדי להראות שאנחנו שווים יותר ממה שעשינו עד עכשיו, אבל אנחנו רוצים גם להרוס להם".
מנגד, המארחים האלבנים נערכים לתסריטים הגרועים ביותר. כ-2,000 חמושים יאבטחו את אזור האצטדיון באלבסן, והכבישים במקום ייחסמו לתנועה. הופקו גם לקחים נוספים: אתמול נעצר אסמעיל מורינה, האיש שהטיס את הדגל מעל האצטדיון, שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו תמונה ובה נראה הכרטיס שרכש למשחק.
מדינאים בכירים, שחוששים מהתפרעויות נוספות שאולי יסכנו את הכרטיס לצרפת, קראו לאוהדים להימנע מאלימות ונראה שלמרות ההיסטוריה הכואבת, שני הצדדים יעדיפו להימנע משחזור הערב ההוא בבלגרד. חלקם בוודאי יסיטו מדי פעם את מבטם מעלה, בתקווה שהפעם שום דבר לא ייפול עליהם מהשמיים.
לפנייה לכתב/ת 
