אומץ או טיפשות: מתי כדאי לערער לעליון?
הגשתם תביעה לבית המשפט, והיא נדחתה. מתי כדאי לבלוע את הגאווה ולוותר על הערעור, ובאיזה מקרים דווקא שימוש בקצת אומץ וחוצפה יעזור לכם להרוויח את מה שמגיע לכם? סיפורו של אייל, שהחליט לתבוע את חברת התקשורת שסיפקה לו שירותים, היא דוגמה טובה. חלק 2 בסדרה
הגשתם תביעה לבית המשפט, והיא נדחתה - לדעתכם, שלא בצדק. מתי כדאי לערער על החלטת בית המשפט, ומתי כדאי לוותר על העניין? בטור הקודם תיארנו את סיפורו של אייל רוזנברג מגבעתיים, אשר הצטרף למבצע של חברת "בזק בינלאומי", במסגרתו הוענקו לו שירותי החברה במחיר מוזל של 30 שקלים בחודש משך שנה, כאשר לאחר מכן, תבוטל ההנחה והמחיר יזנק ל 105 שקלים לחודש. מספר חודשים לאחר תום המבצע, גילה אייל כי התעריף החודשי השתנה לרעתו - ותבע את החברה בבית משפט לתביעות קטנות על בסיס הוראות חוק הגנת הצרכן.
טורים נוספים של עו"ד אבינועם מגן :
תעשו חשבון נפש: מתי לערער בביהמ"ש?
בחן את עצמך: אתה מבין מה אומר עורך הדין?
ההוכחה לכך שהמדינה דווקא נלחמת באפליה
בית המשפט העליון אינו רואה פחיתות כבוד בעיסוק בסוגיות צרכניות בסכומים קטנים, כפי שניתן לראות בפסקי הדין אשר מפורסמים באינטרנט ונגישים לכל. פסק הדין בעניינו של אייל, הינו דוגמא לאופן בו בית המשפט העליון "מגיש" לציבור את משנתו, תוך שימוש "בשפת בני אדם" ופריסת הסוגיות המשפטיות בצורה ברורה ומעניינת שאינה מצריכה תרגום לעברית או סיוע של עורך-דין, משל מדובר היה בספרות יפה. כך למשל כותב בית המשפט כי "הודעה לכתובת שהמבקש לא פתח לעצמו ולא אישר כי ברצונו לקבל אליה הודעות, משולה להכנסתה של הודעה לפתק בבקבוק והשלכתו למרחבי הים".
מה הוחלט בביהמ"ש?
לצורך השלמת סיפורו של אייל, מוטב להביא את הדברים בלשונו של בית המשפט, בין היתר כהזדמנות להתנסות בקריאת פסקי דין, ולחבב אותה עליכם. קטעים נבחרים:
"צרכן התקשר בחוזה עם חברה לאספקת שירותי אינטרנט. החוזה נעשה במתכונת המבטיחה מחיר מסוים של המנוי החודשי (הנחשב למחיר "הנחה") למשך תקופה קצובה, כאשר לאחר מכן המחיר עולה למחיר "רגיל". החברה הודיעה לצרכן על סיום העסקה לתקופה הקצובה ועל עליית המחיר הכרוכה בכך באמצעות משלוח הודעה לתיבת הדואר האלקטרוני שפתחה עבור הצרכן, ושעל פתיחתה היא הודיעה לצרכן בתחילת ההתקשרות. האם בנסיבות אלה רשאית הייתה החברה לחייב את הצרכן בתשלום החודשי במחיר הגבוה יותר? זאת ועוד: האם חיוב זה יכול להיות מבוסס על ידיעתו של הצרכן על כך שיחויב בתעריף גבוה יותר בתום התקופה הקצובה הראשונה אפילו לא היה מודע למשלוח ההודעה בתיבת הדואר האלקטרוני? שאלות אלה עמדו במרכזה של הבקשה דנן, שראשיתה בתביעה שהגיש המבקש בבית המשפט לתביעות קטנות נגד חברת בזק בינלאומי בע"מ, המשיבה, שסיפקה לו שירותי אינטרנט".
"תיקון חוק הגנת הצרכן נועד להתמודד עם תופעת החתמת צרכנים על חוזה אטרקטיבי לתקופה קצובה, מבלי שהם מודעים במידה מספקת לאפשרות שהארכתו תיעשה במחיר גבוה יותר, לעתים גבוה בהרבה".
"משהגעתי למסקנה לפיה לא נשלחה למבקש הודעה כנדרש בחוק הגנת הצרכן, אני סבורה כי יש מקום לפסוק פיצויים לדוגמה למבקש לפי סעיף 31א(2א) לחוק האמור. פיצויים לדוגמה מסוג זה מיועדים לתרום להרתעה ולאכיפה של החוק, באמצעות מתן תמריץ לצרכנים לעמוד על זכויותיהם בבית המשפט. אותם דברים שנזקפו לחובתו של המבקש, היינו שהוא "עומד על זכויותיו", צריכים בהקשר זה להיזקף דווקא לזכותו. בהקשר זה, אציין כי כאשר בית המשפט לתביעות קטנות, המיועד, בין השאר, להקל במידת מה על צרכנים להתגבר על הקושי המובנה הכרוך בהתדיינות מול תאגידים גדולים, מוצא כי תביעה צרכנית היא מוצדקת, מן הראוי שייתן ביטוי לניסיונותיהם של הנתבעים להערים בפני התובע קשיים במימוש זכותו, ככל שהיו ניסיונות כאלה. זאת, כאמור, משום שתביעות מסוג זה מיטיבות לא רק עם התובע עצמו, אלא עם ציבור הצרכנים באופן כללי, וגם לכך יש לתת משקל. במקרה דנן מתיר החוק פסיקת פיצויים לדוגמה, ודומה כי ראוי למצוא את המסגרת המתאימה להביא שיקולים אלה בחשבון גם במקרים אחרים. בנסיבות העניין, ובשים לב לקביעות העובדתיות של בית המשפט לתביעות קטנות שבהן אינני מתערבת כאמור, אני קובעת כי המשיבה תשלם למבקש פיצויים לדוגמה בסך 4,000 שקל".
"באופן כללי יותר אני מבקשת להוסיף, כי כבר עמדתי בעבר על כך שעסקאות מסוג זה, לתקופה קצובה, מהוות "קרקע פורייה" לטעויות, ועל כן על העוסקים להקפיד הקפדה יתרה בהתנהלותם ביחס לעסקאות אלו. יש לקוות כי המשיבה וחברות דומות לה ינהגו כך גם באשר למשלוח הודעות לצרכנים, באופן המגשים את תכליתו של חוק הגנת הצרכן ומאפשר לצרכן לקבל את מלוא המידע באשר לעסקה לשקול את האפשרויות העומדות בפניו. הודעה לכתובת שהמבקש לא פתח לעצמו ולא אישר כי ברצונו לקבל אליה הודעות, משולה להכנסתה של הודעה לפתק בבקבוק והשלכתו למרחבי הים, או שמא נאמר מרחבי האינטרנט. בכך אין די".
"אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהמשיבה תשלם למבקש את סכום החיובים ביתר שגבתה ממנו על-פי כתב תביעתו, בסך של 644.70 שקל, ובנוסף לכך גם פיצויים לדוגמה על סך 4,000 שקל והוצאות משפט בסך 3,500 שקל. הוצאות המשפט במקרה זה משקפות את ה"טרטור" הנמשך של המבקש בהליכים רבים שלא לצורך".
בסופו של יום הצליח אייל, שאיננו עורך דין ולא היה מיוצג, לנצח את החברה הגדולה שעמדה מולו - ואף לקבל פיצוי כספי לא מבוטל. אולם כמו בכל סרט טוב, בדיוק כשחשבנו שהסיפור הסתיים - חברת האינטרנט התעוררה שוב, לא השלימה עם פסק הדין ופנתה לבית המשפט בניסיון אחרון לשנות את ההחלטה, הפעם בטענה כי התיק היה צריך להתברר בפני הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון ולא בפני שופטת אחת. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט.
הכותב הוא עו"ד העוסק בהגנת הצרכן, לשעבר ראש הקליניקה לזכויות הצרכן בקריה האקדמית אונו
כתבות נוספות בערוץ הכלכלה: צפו בטרנדים האחרונים בעיצוב הבית:
לפנייה לכתב/ת 
