בסימן שאלה: על שחקני הרכש של קליבלנד
לברון ג'יימס, קיירי ארווינג וקווין לאב יספקו כנראה את הסחורה הרגילה, מת'יו דלבדובה ימשיך לשרוט כל דבר שזז וג'יי.אר סמית' לא ירחם על הסלים גם העונה. אבל מה יעלה בגורלם של שחקני הרכש הוותיקים והחדשים של דייויד בלאט, מו וויליאמס וריצ'רד ג'פרסון? פחות מחודש לפני תחילת העונה, בלוג ה-NBA מנסה לענות
כל אחד מכוכבי ה'ביג 3' הנוצץ אמור לספק את הסחורה הרגילה והמוכרת מהעונה החולפת. לברון ג'יימס יקלע, ימסור ויחדור מתי וכמה שהוא רוצה. קווין לאב ישאב ריבאונדים בכמויות מסחריות מתחת לסלים ברגע שירגיש שוב מספיק נוח. קיירי ארווינג צפוי להשתקם די מהר מהפציעה ולחזור לשבור רגליים להגנות שישחקו מולו עם קרוס-אוברים קטלניים.
ובזמן שההנהלה וטריסטן תומפסון מנהלים מלחמת התשה עיקשת ומחכים לראות איזה צד ימצמץ ראשון, ייתכן מאוד שבלאט ואנשיו צריכים להתחיל לדאוג מכיוונים אחרים. כמו למשל משחקני הרכש החדשים והמבוגרים יחסית, שהונחתו באוהיו בשלבים די מוקדמים של הקיץ. מי מהם, אם בכלל, יכול להיות האקס פקטור? ולגבי מי קיימת סכנה שלא יצליח להתאקלם? ניסינו לענות על סימני השאלה ולסמן את החששות המרכזיים לגבי השניים, שעל פניו צריכים לעזור לקאבלירס לטפס מדרגה אחת למעלה מהמקום בו נעצרה רק לפני ארבעה חודשים.
מו וויליאמס
סיפור המעשה: בפעם האחרונה שבה מו וויליאמס שיחק בקליבלנד הוא היה בשיאו. זה קרה ב-2008 והוא היה אחד הרכזים הלוהטים ב-NBA. המספרים היו בהתאם: ב-81 הופעות הוא קלע 17.8 נקודות ומסר 4.1 אסיסטים בממוצע למשחק. היכולת הנהדרת לקחה אותו לאולסטאר בפעם הראשונה והאחרונה.
מאז ועד היום הוא עבר דרך פתלתלה וארוכה. אחר ארבע עונות במילווקי ועוד שלוש בקליבלנד הוא נדד בין ל.א קליפרס, יוטה, פורטלנד, מינסוטה ושארלוט תוך חמש שנים. באף מקום לא מצא את מקומו או הצליח למצוא את עצמו. אף קבוצה לא נתנה לו את הביטחון שהוא צריך או את ההרגשה שהיא סומכת עליו מספיק. בשום מועדון לא תקע יתד. על אף שבקלטת הביצועים הופעות מחשמלות (44 נקודות עם קליבלנד נגד פיניקס ב-2009, 52 עם מינסוטה נגד אינדיאנה אשתקד), משהו בקריירה שלו חורק כבר תקופה ארוכה ולא מתכתב עם היכולת המופלאה שהביא לחלק מהמקומות בהם ביקר.
בחצי האחרון של העונה שעברה, ב-27 משחקים אצל ההורנטס, וויליאמס הזכיר את הסקורר הלוהט של סוף העשור הקודם. זה לא שכנע את הצוות המקצועי של שארלוט להשאיר את
הנכס. השחקן עצמו, כבר בן 32, דחה הצעה ממפיס ומקבוצות נוספות, נענה לחיזורים של חברו משכבר הימים לברון ג'יימס ותמורת שכר צנוע (4.1 מיליון דולר) הסכים לחזור הביתה.
המבחן הגדול: וויליאמס אמור להצטרף לקו אחורי מעובה ומסקרן שיונהג קודם כל בראשות ארווינג. המשמעות ברורה - הוא יתחרה עם מתיו דלבדובה על דקות משחק בעמדת הרכז המחליף. על פניו מדובר במשימה די פשוטה עבורו. הוא הרבה יותר מוכשר, זריז ואתלט מגארד שבשנה שעברה קנה את עולמו בזכות הלחימה והזינוקים על הפרקט, ופחות בגלל ארסנל מהפנט של יכולות יוצאות דופן.
אבל הוא גם מגיע לקבוצה שבה "דלי" הוא אהוב האוהדים בזכות תצוגות הרואיות בפלייאוף, שלא במקרה גם הפכו אותו לפייבוריט הבלתי מעורער של דייויד בלאט. חוץ מזה, לא ברור איך וויליאמס יצליח להתאקלם לתוך קבוצה שרצה לא רע גם בלעדיו. את הקרדיט הוא יצטרך להרוויח מהספסל, וגם אם יקבל אותו לא ברור לכמה דקות הוא יתורגם. אחרי שבעונה שעברה בשארלוט ומינסוטה הוא שהה על הפרקט בממוצע 30.8, ייתכן שבקבוצתו החדשה הוא יצטרך להרשים את בלאט וטיירון לו גם בפחות זמן ולייצר את אותה כמות נקודות שייצר בכל הקבוצות בהן עבר עד עכשיו.
ההבדל הוא שהפעם הדרישה ממנו היא לתפוקה איכותית בקבוצה שלא תתפשר על פחות מהגעה לגמר NBA, ובסיומו רוצה גם לזכות באליפות. האם גם כעת הוא מסוגל לא להיות על תקן האופציה הראשונה ולייצר כוח אש ומהלכים יצירתיים גם כגיבוי?
תרומה מסתמנת: והרי התחזית - אם לא תהיינה הפתעות מרעישות באמת, הוא ידיח את דלבדובה המוגבל מעמדת הרכז השני וידחוק אותו למעמקי הספסל. בהנחה שזה יקרה, נותר רק לתהות מה יביא איתו בימים שאחרי ההשתלטות על כס הסגן של קיירי. נתפרע בלהמר שהוא ישכיל למקסם את החברות העתיקה עם לברון ג'יימס כדי לשחק עם ביטחון למכביר, שיבוא לידי ביטוי בהרבה מהלכים אינדיבידואליים בזמן מהיר. תחושת הבטן היא שזה לא בהכרח מה שיגרום לקליבלנד להשתפר כמכלול.
ריצ'רד ג'פרסון
סיפור המעשה: פעם ריצ'ארד ג'פרסון עמד בראש קבוצה שהגיעה עד לגמר ה-NBA. העניין הוא שזה קרה ממש פעם. היום הוא סמול פורוורד מזדקן בן 35 בשלהי הקריירה שפותח פרק ד' בקריירה כחלק מקאסט שעלול לקחת אותו לאותו מקום בדיוק, אבל בתפקיד לגמרי שונה.
בדרך לקליבלנד ג'פרסון נאלץ לעשות "דיאנדרה ג'ורדן". הוא הבריז לדאלאס - שחטפה סטירה דומה גם מג'ורדן עצמו באותו קיץ – אבל בניגוד לסנטר המריבה עשה את זה באופן הרבה פחות דרמטי. מארק קיובן קיבל ממנו הודעה אישית על פניית הפרסה שהחליט לבצע (אחרי שכבר סיכם אצל המאבריקס), מה שסלל לו את הדרך לקבוצתו החדשה בצורה שקטה, בלי טלנובלה גרועה ברקע ובמסגרת חוזה מינימום וקצר טווח לעונה אחת. מחיר משתלם תמורת האפשרות להיות חלק מפרויקט שאפתן נוסף מבית היוצר של לברון, שמכוון הפעם, במיוחד הפעם, הכי רחוק שאפשר.
הוא מביא איתו לקליבלנד חכמת משחק אבל מעבר לזה בעיקר טונה של ניסיון ופז"מ. בעונה האחרונה התרומה המאכזבת שלו לדאלאס הסתכמה ב-5.8 נקודות ו-2.5 ריבאונדים בממוצע בלבד - לא פלא אם נזכרים בכך שקיבל רק 17 דקות לערב מריק קרלייל.
תחילת דרכו ב-NBA, לעומת זאת, הייתה מאלפת. זמן קצר אחרי שהועבר בטרייד מיוסטון (שבחרה אותו בדראפט 2001) לנטס התחיל לנסוק ולא עצר באדום. כבר בעונת הביכורים בליגה זכה במקום השני במשאל רוקי השנה (ככה זה שאת הפסגה תופס פאו גאסול) ונבחר גם לחמישיית הרוקיז השנייה של אותה עונה. עם ניו ג'רזי טיפס פעמיים עד האולימפוס ועשה זאת ברציפות (2002-2003), כשבפעמיים בהן היא מגיעה לגמר הוא ממלא תפקיד מרכזי בהעפלתה לשם.
מכאן ואילך העניינים לא ממש התחברו לו. הוא היה שותף לכישלון הקולסאלי של נבחרת ארה"ב במשחקים האולימיפיים באתונה ב-2004 ולאחר מכן סבל מפציעה קשה בכף היד שהשביתה אותו לאורך זמן ממושך.
היא קטעה לו תקופה מדהימה, אבל אחרי כמה שנים הוא שב לספק את הכדורסל האלגנטי והיעיל שקנה לו את השם כאחד השחקנים המוערכים בליגה.
לפני שנדד למילווקי השתבח עם עונת שיא של 22.6 נקודות, 4.2 ריבאונדים ו-3.1 אסיסטים בממוצע, שהכניסה אותו לפנתיאון של ניו ג'רזי מהדלת הראשית לאחר שתפס את המקום השני ברשימת הקלעים הגדולים בתולדות המועדון. מאז עברו הרבה מים בנהר של ג'פרסון ואחרי קדנציה מפוספסת בסן אנטוניו הוא עבר בין שלוש קבוצות בין 2012 ל-2015 - עד שהגיע הלום. הימים היפים שלו הרחק מאחוריו. לא בטוח שכוחו עוד במותניו. או בקיצור - מדובר בשחקן עם עבר מפואר, הווה בעייתי ועתיד לא ברור.
המבחן הגדול: לא כל קבוצה מוכנה לצרף לשורותיה כדורסלן שנמצא עמוק בתוך העשור הרביעי לחייו, על כל המשתמע מכך. אבל קליבלנד היא לא כל קבוצה וג'פרסון הוא לא עוד שחקן שזרח לעונה טובה ובשאר הזמן נהנה מתהילה שלא הגיעה לו באמת. היא צירפה אותו בהיותו מזדקן בעיקר כי נזכרה בתפקיד שמייק מילר היה צריך לעשות ולא עשה; ומכיוון שהיא הייתה זקוקה לשחקן בתפקיד מאוד מוגדר, וחשבה שג'פרסון יכול למלא אותו בצורה ראויה.
אותו מילר, שעזב לדנבר והיה אמור להביא את הערך המוסף מחוץ לקשת, סיפק בעיקר אנמיות, והוחלף בבחור עם קילומטראז' ארוך ומרשים שלמרות עונה בה שימש כמחליף לא מצטיין יכול לחוות תחייה מחודשת ולעשות לעצמו ריסטארט תוך כדי תנועה. השאלה היא מה יקרה אם השלשות שהוא ייקח לא ייכנסו - ואם הוא יוכל לחפות על כך עם רגליים כבדות ויכולות התקפיות מוגבלות למדי. תשובות ראשונות בעניין נתחיל לקבל לקראת סוף החורף.
תרומה מסתמנת: עמדת המוצא של ג'פרסון בביתו החדש מיטיבה עימו. אחרי עונה שבה הספסל יותר הזיק לבלאט מאשר תרם לו, כל הסימנים מראים שג'פרסון עתיד לשפר את מצבו במובן הזה. האינטליגנציה והכישרון שלו יאפשרו לו להעניק לבלאט עוד אופציה בבואו להסתכל לעבר אגף הרזרבות שלו, כשללברון והחבורה נגמר האוויר במיכל. השתלבות מהירה של ג'פרסון בנוף עלולה להתברר כבעלת משמעות מכרעת לא רק לו עצמו, אלא גם לפתיחת העונה של קליבלנד, וליכולת של שחקנים אחרים ובכירים ממנו להיכנס מחדש לקצב.
לפנייה לכתב/ת 
