רק הרתעה לא תספיק
לשווא מנסה נתניהו לשכנע שאבו מאזן עומד מאחורי גל הטרור. אם ישראל לא רוצה לקבל אביב פלסטיני היא צריכה לחשוב במושגים של הקטנת החיכוך. התנהלות ישראל בימים האלה היא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי
ראש הממשלה בנימין נתניהו וכך גם שרי ממשלתו ממשיכים לטעון שאבו מאזן אחראי להתמשכות גל הטרור, אבל האמת בשטח היא שהצעירים לא שומעים ליו"ר הרשות וגם כוחות הביטחון שלו כבר אינם סרים לגמרי למשמעתו. זו אחת הסיבות לכך שגל הטרור אינו דועך. אבו מאזן, וגם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, לא רוכבים על גבו של הנמר אלא בקושי אוחזים בזנבו ונגררים אחריו.
הרשות הפלסטינית וגם חמאס חוששים שגל הצעירים הזועמים ישטוף אותם, ולכן הם פועלים במהוסס בניסיון להרגיע או למנוע הסלמה. הם פוחדים לאבד את שארית הלגיטימציה שיש להם ברחוב הפלסטיני.
את מרכז הבמה בגל האירועים הנוכחי תופסים הצעירים. האגדה על היהודים שמנסים להשתלט על אל-אקצה והמשמעות הסמלית שיש לסכין ולפגיון במסורת האיסלאמית משלהבות אותם. הרשתות החברתיות הן האמצעי שמלבה את האש ונותן לה לגיטימציה. הצעירים הפלסטינים הללו מתוסכלים וזועמים כבר זמן רב, ורק היה צריך ניצוץ שידליק אותם. עדות לכך היא ההתפשטות המהירה של האירועים מירושלים ליהודה ושומרון, משם לשטח ישראל ומשם לרצועת עזה. בכל המקומות האלו מי שיוצא לפעול אלה הצעירים על אפו וחמתו של הממסד, בין שמדובר בממסד של אבו מאזן ובין שבממסד החמאסי.
מי שמנצל את המצב, בעיקר ברצועת עזה, זהו הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (גא"פ) שהסית את הצעירים להתעמת עם צה"ל על הגדרות בסוף השבוע הנוכחי. זה לא פלא: מי שמפעילים ומממנים אותו הם האיראנים, והם מעוניינים מאוד שגל הטרור לא ידעך.
האבן והפגיון באיסלאם
כאמור, אסור להמעיט בערך הסמלי שתופסים הסכין והאבן במסורת האיסלאמית. החל מהמאה ה-11 היו אלה ה"חשישיים" (מסדר חשישיון) שהתמחו בדקירת מתנגדיהם המוסלמים וכן צלבנים באמצעות פגיונות. הנביא מוחמד השליך אבנים על מתנגדיו והכניע אותם (ליתר דיוק הוא שלח ציפורים - סיג'יל - "להפציץ" את אויביו באבנים שאחזו במקורן).
החיבור בין המסורת הדתית העתיקה לבין הרשתות החברתיות צריך להדאיג. זה קוקטייל קטלני שמעכב את דעיכת גל הטרור הנוכחי, בניגוד לגלים קודמים. בגלל השילוב המשלהב הזה אין טעם אפילו לתבוע מאותם צעירים פלסטינים לשים לב לעובדות ולא להסתמך על שמועות ועל משאלות לב. ההתעלמות מהעובדות, גם ביחס לאל-אקצה וגם ביחס לדוקרים שנוטרלו, אופיינית לצעירים שמחפשים פורקן אלים.
אם איננו רוצים לקבל את האביב הערבי גם אצלנו כדאי שנתחיל לחשוב במושגים של הקטנת חיכוך ולא של הרתעה. מי שמשולהב בגלל אל-אקצה ומוצא פורקן בסכין אינו מורתע בקלות. דאעש מוכיח זאת כבר כמה שנים.
סיבה נוספת לכך שגל הטרור אינו דועך היא אמצעי ההרגעה ומניעת החיכוך שנוקטות ממשלת ישראל ומערכת הביטחון. האמצעים כשלעצמם נכונים. הם מכוונים להרתיע מפגעים ובה בשעה למנוע התססה של הערבים הפלסטינים באשר הם כדי לא להגיע להתקוממות עממית, כלומר לאינתיפאדה שלישית. הצרה היא שאמצעים אלה ננקטים כל הזמן, מעט מדי ומאוחר מדי.
צה"ל מיהר לתגבר את יהודה ושומרון בארבעה גדודים מיד אחרי הפיגוע שבו נרצחו בני הזוג הנקין. לעומת זאת, המשטרה תגברה את כוחותיה בירושלים בשלוש פעימות והרביעית בדרך.
קור רוח, איפוק, חוסן
לשבחם של צה"ל והמשטרה ייאמר שנעשה מאמץ אמיתי גם של הלוחמים בשטח לא להרוג פלסטינים אלא לנטרל אותם. ברור לגמרי שכל הרוג מוסיף דלק למדורה. עם זאת, במהומות ברצועת עזה נהרגו לא מעט צעירים פלסטינים וצריך עדיין לבדוק אם זה היה מחויב המציאות. נכון שהצעירים הללו הסתערו על הגדר,
אבל אם היו שם בידי חיילי צה"ל אמצעים לפיזור הפגנות ורובי רוגר (קליבר זעיר 0.22 ס"מ) בכמות מספקת ייתכן שאפשר היה למנוע את מספר ההרוגים הרב.
גם ברצועת עזה הרוגים בקרב הצעירים המשולהבים והמוסתים מגבירים את המוטיבציה להמשיך ואינם מרתיעים. על אף כל האמור לעיל, צריך להיות ריאליסטיים ולדעת שתמיד בשלבים הראשונים של סדרת אירועים אלימים נעשות שגיאות על ידי כוחות הביטחון, המנסים לאתר את דפוסי הפעולה הנכונים.
ושוב, צריך לציין לשבח את המשטרה ואת צה"ל, וגם את נתניהו, על כך שנעשו שגיאות מעטות יחסית וההתנהלות הישראלית בכללה היא אחראית ומאופקת. גם הציבור הישראלי, למרות המשדרים הארוכים בתקשורת והתלהבות היתר של כמה מהשדרים, מגלה קור רוח יחסי, איפוק וחוסן. הפגנות הימין הלאומני אינן תורמות להרגעת האווירה אבל החשש עדיין קיים, בעיקר מפשיעה לאומנית שעלולה להעניק דחיפה נוספת למוטיבציה האלימה של הצעירים הפלסטינים.
לפנייה לכתב/ת 
