ספרים על הסכין: במחווה לכנס "הפנקס"
שירתה הייחודית של נורית זרחי, הסיפור הכי טוב שכתבה שירה גפן לילדים ספר נוער שעוסק באופן מופלא בסקס, ואיך אפשר בלי המומינים. לכבוד כנס "הפנקס" לספרות ילדים ונוער, ספרים על הסכין שמיועדים לקהל הצעיר
הספרים שאנו קוראים כילדים וכבני נוער טומנים בחובם את הקסם הגדול והוא הנצחיות. יותר מכל ספרות אחרת, אלו הספרים שאנו נושאים עמנו כל חיינו, הם מעצבים אותנו, משפיעים עלינו ומרגשים אותנו, באופן שהספרות שאנו קוראים כבוגרים מתקשה לעשות באותה רמה של עוצמה וכוח.
גילינו שגם כשגדלנו, הספרות הזאת עדיין נוגעת בלבנו וכאשר היא באמת טובה - היא הכי טובה שיש. לכן כשאנו רוצים לשקוע לתוך סיפור טוב, כזה שחף ממניפולציות ספרותיות ופלפול מיותר, אנו לוקחים ספר ילדים או ספר נוער - ויוצאים למסע שבהחלט יש סיכוי שיישאר איתנו - גם בגיל מבוגר - לנצח.
מחר (ב') יתקיים במדיטק חולון הכנס השנתי של כתב העת המקוון "הפנקס" לספרות ותרבות לילדים. לכבוד האירוע בחרו תמר הוכשטטר ויותם שווימר, חמישה ספרים המתקשרים לתכני הכנס: יצירתה של טובה ינסון, שירתה של נורית זרחי, יצירתה של שירה גפן, ארוטיקה בספרות נוער וטיב הספרות שמופיעה בספרי הלימוד בבתי הספר.
"ספר הקיץ" מאת טובה ינסון
מי לא מכיר את המומינים של טובה ינסון? הם אולי היצורים הסקנדינביים המוכרים ביותר בעולם (והייצוא הפופולרי ביותר של פינלנד) אבל ינסון, שכתבה ואיירה את משפחת החיות המופלאה הזאת, היתה גם ציירת ומחברת של ספרים למבוגרים, שאינם נופלים ברמתם מספרות הילדים שכתבה.
"ספר הקיץ", שתורגם סוף-סוף לעברית השנה, על ידי המתרגמת הקבועה של ספריה של ינסון: דנה כספי, הוא דוגמה מצוינת לכך שלעתים מפספסים כאשר מתעקשים להיצמד רק לפן אחד ביצירתו של אמן. אסופת הסיפורים הקצרים שבספר על אישה זקנה ונכדתה והקשר המסעיר ביניהן, הוא למעשה מעשייה נוגעת ללב על אבל, כמו שרק ינסון יודעת לכתוב. ולא מדובר רק על השפה היפה והזרימה הלשונית הנהדרת בארכיפלג הנורדי, אלא גם על כך שבין כל סלעי העצב שהיא מניחה, נכנסות גם קרני אור שמזכירות גם כמה טוב לחיות.
ולמומינים יש גם סרט ילדים, צפו בטריילר:
"אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי, מי בכל העולם כולו יצליח בזה" מאת נורית זרחי
אם יש סופרת שמערערת ביצירתה לילדים את הגבולות והמוסכמות הרי זוהי נורית זרחי. ואם יש ספר ילדים המאתגר את ההבחנה לגבי קהל היעד - ילדים או מבוגרים, הרי זה הספר הזה. הסיפור המרגש והאכזרי של החתולה פטוניה - שכמהה לאהבת אם, ואמה העוקצנית וחסרת הסבלנות, הוא סיפור מטריד. הסיבה לכך היא שזרחי - בשונה מסופרות וסופרים רבים הכותבים לילדים - אינה נמענת, וודאי שאינה חוששת מלהציג חרדות, כשלים ועצב.
אך הספר הזה, בעל השם הארוך והעצוב, אינו סיפור מדכא. זהו סיפור כן וחזק מאין כמוהו על תקשורת בין אם ובת, על אהבה והסיבוכים שהיא לעתים מעוררת, על קשיים שקיימים אך ניתן לפתרם, ועל כך שלפעמים כולנו איננו מובנים כלל. בזכות הפרשנות הוויזואלית של אורה איל לסיפור, קיבלנו פיקצ'רבוק מעולה שנותן לגיטימציה עבור הילדים והמבוגרים כאחד לרגשות מורכבים.
"על עלה ועל אלונה" מאת שירה גפן
ספרה המרגש והעדין של שירה גפן הוא יצירה לירית לכל דבר, וככל הנראה זהו ספרה הטוב ביותר עד כה. בפרוזה עדינה, שבה האווירה רבה על ההתרחשות, היא מתארת את עולמה הפנימי של הגיבורה אלונה ואת המסע הקטן שהיא עוברת ביום גשום וסוער אחד. זהו סיפור יפהפה על אהבת אב לבתו, על רצונות כמוסים ועל הכוח שבדמיון ובמתן דרור למחשבות.
דוד פולונסקי נחשב כיום לאחד המאיירים והאנימטורים החשובים ביותר בישראל. כבר בעבודתו ב"על עלה ועל אלונה", שזה לו ספר הביכורים כמאייר ספרי ילדים, הוא מוכיח את יכולתו הפנומנלית בעיצוב סצנות, בעריכת קומפוזיציות קולנועיות ובהבלטת הפן הרגשי של הטקסט דרך האיור.
נסו לקרוא את הטקסט של הספר ללא האיורים ולחוש באלסטיות של המילים, בתנופה של הסיפור ושימו לב לבחירה המדויקת של המילים ואופן סידורן. אחר כך קראו את הספר יחד עם האיורים וטבלו - כמו במרק, שלו תפקיד משמעותי בסיפור - בעולם העשיר והחורפי שפולונסקי אייר.
"לפני שאמות" מאת ג'ני דאונהם
מעטים הם ספרי הנוער שמציגים תכנים ארוטיים, סצנות סקס, או בכלל - שעוסקים או נותנים פתח למיניות וליחסי מין. פעמים רבות הארוטיקה - אולי מחשש שהצנזורים ימהרו לשפוט את הספר לחומרה - מומרת לדחפים אחרים (כמו מזון), או שהיא מודחקת. בספרה הנפלא ומלא הכאב של דאונהם, "לפני שאמות", מובאת ההחלטה של הגיבורה, טסה בת השש-עשרה, לאבד את בתוליה.
נכון, הסיבה של טסה יוצאת דופן - היא חולה במחלה סופנית.
היא מכינה רשימה של כל הדברים שהיא חייבת לעשות לפני שתמות, ובראש הרשימה - סקס. הדברים לא מתרחשים כפי שהיא מצפה, וההחלטה לעשות סקס לא מובילה למימוש מידי וסתמי של האקט הדרמטי, אבל בכל זאת – הישירות שבה כותבת המחברת על הנושא, כשהיא מניחה אותו כרצון חזק כל כך, אינה מובנת מאליה.
"מילות קסמים" מאת רונית חכם
אלו 12 ספרונים קטנים מאוירים נהדר על ידי אורה ייל, המגוללים סיפורים קצרים שהגיבורות שלהם הן המכשפות מהספר המעולה של חכם ואיל, "חמש מכשפות הלכו לטייל" (עליו זכתה איל בפרס בן יצחק לאיור מטעם מוזיאון ישראל). הפרויקט הייחודי והמוצלח הזה הוא כמעט הדוגמה היחידה בספרות הילדים המקומית לספרים המיועדים ללימוד קריאה, השונים מהספרים הדידקטיים בנושא.
הצלחתה המסחרית של הסדרה לאורך השנים מהווה הוכחה ניצחת לאופן שבו הדרך הטובה ביותר ללמוד לקרוא היא דרך סיפור טוב (ואף מילה על דוקטור סוס!). היוצרות יצרו יחד סיפורים אנקדוטיים, משעשעים, עם דמויות מובחנות, זכירות ומבדרות מאוד. ההומור נותר רכיב מרכזי בכל אחד מהסיפורים, וכך גם הפראות והמטורללות של הדמויות, שמצליחות לרתק את הקוראים המתחילים.
תמר הוכשטטר ויותם שווימר הם עורכי כתב העת "הפנקס".
לפנייה לכתב/ת 
