לקרוא ולשפוט: הספרים של זוכת פרס נובל
זכייתה התסיסה את דעת הקהל בעולם הספרותי, שטוען שהיא יותר עיתונאית מסופרת. ספריה היו אסורים לפרסום בארצה למשך שנים ארוכות, מכיוון שהעבירו ביקורת על הממשל, וסופרים ברחבי העולם חלוקים בדעותיהם אם הנובל לספרות בכלל מגיע לה. אם אתם רוצים לשפוט בעצמכם - הנה הספרים של סבטלנה אלכסייביץ' שאתם חייבים להכיר
זכייתה התסיסה את דעת הקהל בעולם הספרותי, שטוען שהיא יותר עיתונאית מסופרת. ספריה היו אסורים לפרסום בארצה למשך שנים ארוכות, מכיוון שהעבירו ביקורת על הממשל. בבלארוס מתעלמים מהזכייה שלה - פרט לברכות רשמיות שהגיעו מאוחר מדי. ורוב אנשי הספר הפעילים ברשת, מגיבים לה במחמאות צוננות במקרה הטוב. ובכל זאת, אם אתם רוצים לשפוט בעצמכם את יכולותיה הספרותיות של סבטלנה אלכסייביץ', כלת פרס נובל לשנת 2015, הנה הספרים שלה שאתם חייבים לקרוא. ועד שמו"ל ישראלי ירים את הכפפה וירכוש את זכויות התרגום - הם כולם זמינים לקריאה בשפה האנגלית, ובשפות רבות נוספות. האפי אנד, כנראה שלא תמצאו שם.
War’s Unwomanly Face
אחד הדברים שהכי מעניינים את אלכסייביץ' הוא הזיכרון האנושי, בדגש על זיכרון טראומטי. בספר הביכורים שלה עשתה הסופרת והעיתונאית פריצת דרך בכך שמיקדה את תשומת הלב אל זיכרונות הנשים במלחמת העולם השנייה, כשהגישה עדויות של כמאתיים נשים מהגוש הסובייטי שהשתתפו בקרבות עקובים מדם.
התפיסה הרווחת הינה שלנשים היה חלק קטן מאוד במלחמה, ושהן רק טיפלו בפצועים כאחיות, ולא כלוחמות. אלכסייביץ' הוכיחה שלא כך היה. למעלה מ-500 אלף נשים סובייטיות לחמו בצורות שונות כנגד האויב, ובספר זה היא העניקה קול וגלעד לסיפורים שלהן.
Voices from Chernobyl: The Oral History of a Nuclear Disaster
כשהיתה בשנות ה-30 לחייה, אירע אסון צ'רנוביל הנורא. במשך עשור ראיינה אלכסייביץ' למעלה מחמש מאות עדי ראייה, פוליטיקאים, אזרחים, פסיכולוגים ועוד אנשים. התוצאה היא מסמך מרתק הבוחן את האופן שבו המאורע הטרגי השפיע על חייהם של אנשים, בין אם אלו אנשי מקצוע שהיה עליהם לטפל באזרחים, ובין אם אלו האזרחים עצמם. מעבר לכך שאלכסייביץ' הציגה ביצירה זו את המשמעויות הפסיכולוגיות העמוקות של הטראומה, היא הגישה ספר עיון מרתק נושא פרסים, אודות ההשפעה העצומה שהיתה לאסון צ'רנוביל על מדינתה.
Zinky Boys: Soviet Voices from the Afghanistan War
אחד הספרים החשובים ביותר של אלכסייביץ' הוא תיעוד אמיץ של האירוע שהוכתר כמלחמת ויאטנם
הסובייטית. במשך עשור (1979-1989) מליון כוחות מזוינים נשלחו לאפגניסטן ולחמו בה. התוצאה - כחמישים אלף הרוגים, ורבים נוספים שחייהם השתנו לעד. אלכסייביץ' ראיינה מגוון עצום של אנשים על התקופה הזאת ועל קורותיהם במהלכה, ועל האופן שבו היא השפיעה עליהם. כצפוי, הספר חולל שערורייה גדולה עם פרסומו, ותכניו מפיצים את הרוח ההומאנית של כתיבתה ואת חתירתה לחשיפת עוולות היסטוריות - מה שהביא, בין השאר, לזכייתה בפרס נובל לספרות.
The Last Witnesses, the Book of Unchildlike Stories
ספרה השני של אלכסייביץ' נתקל בהתנגדויות מטעם המשטר בגלל הגישה הפציפיסטית שהוצגה בו ובשל העובדה שלא יישר קו עם האידיאולוגיה של המשטר בבלארוס. אבל בסופו של דבר, ספר זה פרץ את גבולות הצנזורה, וזכה להצלחה רבה. אלכסייביץ' הציגה בספר שלו קראה "העדויות האחרונות", את זיכרונות הילדות של ילדים וילדות בתקופת מלחמת העולם השנייה, ובכך העניקה קול למי שבדרך כלל, כשמדובר על מלחמות מדממות, קולם נשאר מושתק.
