אלי גוטמן: "לא קידמתי את הנבחרת"
המאמן הלאומי כואב את ההפסד לקפריסין ("הכל התפוצץ לי, יש בי תחושת ריקנות"), לא מתחרט שלקח את התפקיד ("זה גאווה וכבוד גדול עבורי"), עדיין חולם על נס בבלגיה ("גם לא האמנתי שאעשה דאבל בטדי"), אבל מודה שנכשל ("חשבתי שאצליח לשנות דברים, הייתי בטוח שהסוף יהיה אחר")
"אני לא מצטער לרגע שלקחתי על עצמי את אימון נבחרת ישראל. אמרתי בעבר שאני מתאים יותר לאימון קבוצה באופן יומיומי, אבל האמנתי ביכולות שלי להצליח בקדנציה הזו. זה לא קרה ורק מחדד אצלי את ההבנה שקבוצות זה הפורמט הנכון מבחינתי".
היממה האחרונה הייתה אחת העצובות בקריירת האימון של אלי גוטמן. ההפסד נגד קפריסין שחיסל כמעט סופית את הסיכויים להגיע לפלייאוף, מטרה ברורה בתחילת הקמפיין, יחד עם ההבנה כי המשחק מחר (ג', 21:45) בבריסל יהיה האחרון שלו כמאמן לאומי, הובילו ליום עגום מתמיד.
גוטמן הגיע שלשום אחרי המשחק לבית המלון בירושלים וניתק את הסלולרי שלו. השתדל שלא לקרוא את הביקורות הרבות שהוטחו בו אחרי ההפסד. בשעות הבוקר הוא והשחקנים יצאו
לנתב"ג, בדרך לבלגיה. באזור הדיוטי פרי הוא הוצף בבקשות סלפי וקריאות עידוד מהנוסעים סביבו. "זה רק מוכיח כמה אנשים יודעים מי אני כמאמן, וכמה הם מעריכים את העבודה שעשיתי", הוא אומר בין תצלום אחד לשני. "אני מבחינתי עשיתי את המקסימום בהכנה. אין מילימטר שלא ידענו ותירגלנו, אני שלם עם עצמי במאתיים אחוז גם בהכנה וגם בחילופים".
גוטמן עלה על הטיסה לבריסל עם מועקה גדולה. הוא היה משוכנע שיהיה זה שיצליח להחזיר את הכדורגל הישראלי למפה עם עלייה לטורניר גדול, אבל כשל במשימה. "אין ספק שזה אחד הרגעים המאכזבים ביותר בקריירה שלי, אחד ההפסדים הכי כואבים, במיוחד לאור ההכנה. היו לי הפסדים כואבים בעבר, לא יודע איפה לדרג את זה משבת. ברור שיש הבדל בין גמר גביע שאתה יכול להפסיד לבין עוצמות בהפסד של נבחרת, של עם שלם. הדבר היחיד שדמה לזה מבחינתי היה התיקו באצטדיון רמת גן נגד פורטוגל בקמפיין שעבר, הוא כאב לי מאוד".
מה אתה מרגיש ביום שאחרי?
"יש בי תחושת ריקנות, משחק כזה מרוקן אותך מהכל. אתה ממלא עצמך בציפיות, ברצונות, בחלומות, ואז הכל מתרוקן בבת אחת. חבל לי מאוד, אבל אני מרגיש שעשיתי הכל עבור הנבחרת, טקטית, מנטלית, אסיפות. בעניין הזה אני שלם עם עצמי במאת האחוזים".
איך אתה מגיע למשחק מחר נגד בלגיה?
"קשה לי להמחיש את התחושה הקשה שלי, אבל אני אגיע למשחק בבריסל עם ראש מורם, לנסות לעשות את הטוב ביותר. יש ניסים בחיים, גם לא האמנתי שאעשה דאבל בטדי. ברור שהסיכויים נמוכים, אבל הם קיימים וצריכים לנסות למצות אותם. אחרי שהפסדנו בבית לקפריסין, לנבחרת ישראל אין שום לגיטימציה לחשוב על הפלייאוף בשלב הזה, למרות שיש סיכויים".
ביקרו אותך על החילופים ההתקפיים בדקות האחרונות, ועל כך שאחרי השוויון של ניר ביטון הנבחרת המשיכה לתקוף בלי שכל וארגון.
"אין למאמנים טיים אאוט. הלכנו על כל הקופה והשווינו ל-1:1. אם השחקנים היו חוזרים לעמדות עם סדר, היינו יכולים גם לנצח. אם כולם היו משחקים כמו ניר ביטון, היינו עכשיו בסיטואציה אחרת.
גם אם הייתי מנצח, הייתי אומר שזה לא הכדורגל שלי. זו הייתה רולטה אמיתית, זה לא הכדורגל שלי. כל שחקן היה חייב להיות בשיא שלו במשחק כזה, רק ביטון הצליח לעמוד בזה".
נכשלת כמאמן הנבחרת.
"חשבתי שאצליח לשנות דברים, כנראה שלא. הייתי בטוח שהסוף יהיה אחר, רציתי להעביר שרביט לבא בתור בצורה הטובה ביותר. אם הכנתי את הנבחרת בצורה כזו וראיתי דברים אחרים, אז אני אשם, ההפסד עליי. לא הצלחתי לקדם את הנבחרת. את הקבוצות שאימנתי לקחתי ממקום מסוים וקידמתי, במקרה הזה הלכנו כל פעם אחורה. ניצחנו בקמפיין הקודם את צפון אירלנד בחוץ ואז עשינו תיקו עם אזרבייג'ן או הוצאנו תיקו בקרדיף ואז הפסדנו בבית לקפריסין. אין לנבחרת ישראל עקביות. שלישייה לבוסניה והפסד לקפריסין. לא הצלחתי להטביע חותמי על הנבחרת, הקמפיין הזה חידד לי את העניין בצורה הכי ברורה. לא מצטער לרגע שלקחתי את הנבחרת, זה גאווה וכבוד גדול עבורי, אבל אני מאוכזב מאוד אחרי עוד ערב עגום לכדורגל הישראלי".
אולי מדובר בעניין מנטלי שורשי בכדורגל הישראלי?
"ממש לא, הכי קל לדבר על עניין מנטלי ולזרוק את זה לשם. פה היה שילוב של כמה דברים. הבעיה הייתה גישה לא נכונה בדקות ההכרעה. הניתוח הרבה יותר עמוק ולא לעכשיו".
למרות שבלגיה עלתה כבר ליורו, המאמן שלה מארק וילמוטס הצהיר כי יעלה עם ההרכב החזק ביותר נגד ישראל.
"נבוא לעשות את הכל, זו נבחרת שלא הפסידה כמה שנים בבית. לא חושב על כמה נקבל או על דברים שליליים, רק להיות מוכנים. את התמונה האמיתית של הכדורגל הישראלי והנבחרת קיבלתי מול העיניים נגד קפריסין, שם הכל התפוצץ לי".
מה קורה איתך עכשיו?
"לא מתעסק בעתידי. מיד אחרי המשחק בבלגיה אפגש עם עופר עיני, נקבל החלטה ונוציא הודעה מסודרת. אני יודע לכבד את המקצוע שלי".
לפנייה לכתב/ת 
