אל תתני לייאוש לחלחל. אופטימיות זה שם המשחק

עוד לא הזמנתי קפה ובחורה שאני לא מכירה רכנה לעברי ואמרה: "אני מיואשת, זה כנראה לא כל כך פשוט למצוא גבר שמתאים לי, חשבתי שזה הרבה יותר קל". הסתכלתי עליה וניסיתי להיזכר אם אנחנו מכירות, כשהיא תפסה את הכסא הריק שמולי והתיישבה.

"אני גרושה כבר 6 שנים והגעתי למצב שאני משקרת לא רק בקשר לגיל שלי אלא גם כמה זמן אני גרושה", היא המשיכה, "תמיד רציתי עוד ילדים אבל כנראה שזה כבר לא יקרה. התעייפתי ממירוץ העכברים הזה, לפעמים אני אומרת אולי הייתי צריכה להישאר נשואה ולסבול בשקט". בחנתי אותה שוב. תגידי, שאלתי אותה, אנחנו מכירות? "לא", היא ענתה, "אני יודעת שאת עובדת עם נשים גרושות, זיהיתי אותך מהפייסבוק".

הפגישה שלי הגיעה, הבחורה קמה וחייכה בעצב, "זמנים נואשים מביאים מעשים נואשים", היא אמרה. לא מדויק, עניתי לה, זמנים נואשים מביאים בחינה מחדש של המצב הנוכחי והתבוננות אחרת על הדברים.

הכתבות הקודמות

את לא צריכה בן זוג כדי להעריך את עצמך

להתגרש ולשחרר: להמשיך הלאה אחרי הגירושין

לכל המצליחנים יש מכנה משותף אחד - כולם חוו נפילה

לכל אחת יש רגעי שבירה, שבהם נדמה לה שכלום לא יצליח, שהכל דפוק ובשביל מה בכלל להתאמץ. יכול להיות שבאמת זה המצב והוא באמת על הפנים, השאלה היא כמה זמן תמשיכי לשכב עם הפנים בתוך האדמה עד שתרימי את עצמך. ככל שתשכבי יותר מתבוססת במיץ הרחמים העצמיים ככה יותר אנשים יעלו עלייך, ידרכו, או יעשו סיבוב גדול כדי לא להיתקל בך.

את רוצה בדיוק ההיפך – שיבחינו בך, שיושיטו יד, שיהיו בגובה העיניים. נפילה לרחמים עצמיים סבירה כל עוד היא נמשכת זמן קצר ומתרוממים ממנה. מחקר שנעשה בקרב מצליחנים בכל מיני תחומים, מרפואה עד מדעי הרוח, גילה שלכל המצליחנים יש מכנה משותף אחד - כולם חוו נפילות, משברים וייאוש, כולם התרסקו לא פעם ולא שלוש, אבל כולם עשו 'נחום תקום' והתאוששו במהירות מהנפילה.  

הם לא חיכו שמישהו יגרד אותם מהאספלט, אלא אספו במו ידיהם את השברים וחזרו לעצמם. הם לא נתנו למחשבות המדכדכות להשתלט עליהם אלא המירו אותם בעשייה מתוך אמונה שהפעם יצליחו. בתום המחקר התברר, כי התכונה שהובילה את כל המצליחנים היא אופטימיות. רגעי הייאוש הוחלפו בתקווה וכישלון הוחלף בתיקון טעויות.

אותה בחורה שהתיישבה מולי הייתה שקועה בכשלונות שצברה במערכות היחסים שלה, ובמקום להרים את עצמה היא המשיכה להוריד את עצמה בכך שהחלה לשקר בנוגע למשך הגירושין שלה. היא שקעה בדכאון במקום לנתח מה היא באמת רוצה מעצמה ואיך היא יכולה להפיק את המיטב מהמצב הנוכחי.

היה עליה לשאול את עצמה האם היא בוחרת את בני הזוג שלה על פי תכונה שמושכת אותה אבל מזיקה לה? האם היא בוחרת גברים שמתאימים לה בגישה ובאופי או שהיא מייחסת להם תכונות שהיתה רוצה למצוא בהם אך לא בהכרח נמצאות אצלם? ואולי היא הולכת רק עם כאלה שנדמה לה כי יהיו אבות טובות להולדת צאצאים משותפים? אולי הרצון שלה לילדים מאפיל על שיקול הדעת שלה?

מכל מערכת יחסים לומדים משהו

הדבר האחרון שאשה צריכה לעשות זה לשקר בנוגע לגיל, למשקל ולמשך תקופת הגירושין. לא שצריך להתגאות בקמטים בצוואר או בגולגלות בחגורה, אבל להתנצל על זה? בשום אופן לא.

אני גרושה שש שנים, מתוכם היו לי מערכות יחסים חביבות ואחרות שהיו מעפנות, אבל אני לא מצטערת גם על הגרועות שבהן (ותאמיני לי, כשאת יוצאת עם גבר שקורא לך איה במקום גאיה זה גרוע).

מכל מערכת יחסים למדתי משהו, בעיקר מה לא עובד, איך לשפר את עצמי, איך לא לשפר אותם (זה אף פעם לא מצליח) ואני יודעת שהדבר הנכון יגיע. כשמישהי בקליניקה שואלת אותי "איך את יודעת שהזוגיות הנכונה תגיע?" אני שואלת בחזרה: "איך את יודעת שהיא לא תגיע?" אנחנו לא יודעות כלום אבל אנחנו יכולות לקוות.

צריך להישען אחורה, לקחת נשימה ארוכה ולהוריד את רמת החרדה והלחץ. אם את לא מוצאת גבר לעשות איתו ילדים יש אופציות אחרות, ואם את לא מוצאת את החצי השני שלך תקיפי את עצמך בידידים וידידות שימלאו אותך שמחה.

כשאת עסוקה כל הזמן בחיפושים את מפספסת את כל שאר הדברים שנקרים על הדרך. זה כמו לחפש את המשקפיים, המפתחות או הנייד, שמחכים בדיוק במקום שהשארת אותם. תהיי אופטימית, זה יגיע. תהיי פסימית, לא תראי את זה גם אם זה יהיה מונח מתחת לאף שלך. החים הם משחק אחד גדול ואופטימיות היא שם המשחק.

שלך,

גאיה קורן

גאיה קורן היא עתונאית בידיעות אחרונות, יועצת בשיטת NLP, הפועלת על שינוי התודעה במוח באמצעות חשיבה חיובית. גרושה באושר, אם לשני מתבגרים. מלווה נשים לפני, אחרי ותוך כדי הליך גירושין, כולל המתלבטות שבדרך. בנוסף, מרצה להערכה עצמית "אני מלכה!" ומנחת סדנאות של העצמה נשית