נסרין קדרי: "כשכואב אני צועקת, לא לוקחת סכין"
אחרי אלבום בכורה מצליח והופעה מול הנשיא, נסרין קדרי מוציאה שיר חדש ואקטואלי על החיים כערבייה בין יהודים. בראיון היא מספרת על המבטים ברחוב וזועקת להפסקת האלימות: "הקיצוניות מתחילה כשמחנכים ילדים לפחד ושנאה". כמו כולנו גם היא מאחלת לשלום, וליום בו יראיינו אותה רק על המוזיקה ולא על המבטא
במוצאי שבת האחרונה תוכננה לזמרת נסרין קדרי הופעה במועדון ה"דבלין" בהרצליה. דקות אחרי יציאת השבת, התקשרה נסרין למנהלה וביקשה לבטל את המופע. אירועי הטרור שהתרחשו במהלך אותו יום שברו אותה. "הייתי בטוחה שלא יבואו אנשים בגלל המצב והרגישות אבל המנהל סירב. כשהגעתי הופתעתי לראות שהמקום היה מפוצץ. כשעליתי לבמה כל כך התרגשתי שלא יכולתי לעצור את הדמעות. בסוף זו היתה אחת ההופעות הטובות שלי".
לא קל להיות נסרין קדרי בימים אלה. אולי בכלל. במציאות הביטחונית של מדינת ישראל, נסרין היא סמל ומקרה מבחן של החברה הישראלית. זמרת עם קול ענק ואישיות כובשת שחצויה בין שני העולמות, היהודי והערבי. עם האחד היא חיה, השני בדמה. נזהרת לא לפגוע באף אחד, מהלכת בין הטיפות, בוררת מילים בקפידה. אבל, מעל הכול - כועסת.
"שמע, אנחנו חיים במציאות מאוד קשה. אני אוהבת את שני העמים ושניהם בשבילי אותו דבר. אני נקרעת מבפנים וזה לא קל לי. אני מופיעה ועושה מוזיקה ומקבלת אהבה אבל קשה לי מאוד. עברתי אתמול ברחוב בראשון לציון שם אני גרה, ראיתי את הלחץ והפחד של האנשים ולא נעים לי. אני באמצע מלחמה בין שני העמים וזה רגיש בשבילי לדבר בימים כאלה", מתוודה קדרי בכנות שוברת לב.
התחושה ברחוב היא שמפחדים ממך?
"מפחדים בכלל. לא ממני חס וחלילה. אין לי מושג למה, אבל הרגשתי את זה. אולי בגלל שאני ערבייה מוסלמית ושרה בשתי השפות, מופיעה גם מול הנשיא וגם בכפר ערבי. אתה יודע, אני חושבת על המחבלת בת ה-19 שהלכה ודקרה. היא מלומדת ואני מנסה להבין למה היא עשתה את זה".
ומה התשובה?
"אני לא מצליחה להבין למה היא עשתה את הדבר הקיצוני הזה ואף אחד לא יודע מה הניע אותה ומהן הגדרות והמחסומים שהיו לה. אני נגד זה ולא מרשה את הדבר הזה. תדעו, אנחנו רוצים לחיות כמו כולם. כשראש עיריית נצרת צעק על ח"כ איימן עודה, הוא צודק. חאלס עם ההסתה הזו משני הצדדים, היהודים והערבים. זה אלו שלמעלה שגורמים לכל הבלאגן הזה ולא העמים עצמם שרק רוצים לחיות בכבוד ובשלום. מספיק. די כבר".
בשיר החדש "קצת שונה" את שרה על הדירה בראשון לציון, על מותגים ועל אכילת סושי. אולי בגלל שאת חיה בין יהודים את מדברת ככה? אולי לך אין את הגדרות ומחסומים?
"אז יש לשבור את הגדרות האלו בשביל כולם. אני חיה פה ומקבלת כבוד מכולם ורוצה להמשיך לחיות בשלום. אין הבדל ביני לבין אף אחד אחר. אני משלמת מיסים כמו כולם אז למה שלא יהיה שוויון? תאמין לי שאני מייצגת את הרוב של הציבור המוסלמי בישראל שרוצה בדיוק כמוני".
אז מה צריך לעשות?
"צריך לכבות את האש ואני מוכנה לעשות הכול בשביל זה. מבחינתי ללכת לכנסת ולנאום למען השלום אם צריך, בלי דם ובלי אלימות. אם כואב לי אני צועקת, אני לא לוקחת סכין. כועסים ואז עובר - בלי ההרג הזה של חפים מפשע. עוד ועוד דם נשפך ולמה? הם לא רואים שזה לא עוזר אלא רק מחריף? שביבי, טיבי ואובמה ייפגשו ויחלקו שווה בשווה את מה שצריך".
נסרין היא מקרה בוחן של החברה הישראלית, זוכת העונה השנייה של "אייל גולן קורא לך" שכבשה את הקהל בקולה המדויק והעוצמתי, בשילוב נוכחות בימתית דומיננטית. זכייתה אז שידרה מסר של דו קיום. לרגעים היה נדמה שהמוזיקה כן יכולה להוות גשר לשלום. ועדיין, למרות שהיא כבר חתומה על אלבום ראשון מצליח, נחשבת לבת טיפוחיו של אייל גולן ובשבוע הבא תופיע בפסטיבל הפסנתר היוקרתי - המוצא והזהות שלה הם אלו שקודם מגדירים אותה.
"המצב רגיש ועכשיו כולם כועסים, אבל אני אופטימית. אלו עם הדעות הקדומות אומרים 'וואלה, ערבייה לא יכולה להצליח כאן בארץ'. כל הזמן ערבייה ערבייה ערבייה. אז אני רוצה לומר לכל אלו שאני כן אצליח ושלא אעצור עד שזה יקרה, גם עם המבטא הערבי".
וכשצועקים "מוות לערבים"? את יודעת שאלו יכולים לבוא מחר להופעה שלך.
"קשה לי מאוד עם הקריאות האלו. לא כל הערבים אותו דבר. להיפך. מי שמחמם זה הפוליטיקאים משני הצדדים. בשביל מה הם עושים את כל המהומות האלו ורק מתסיסים? בשביל עוד מנדטים? עד לאחרונה בכלל שכחנו שהיתה אינתיפאדה פעם. חיינו אחד עם השני בשלום, עשינו קניות ואכלנו אחד אצל השני בכיף". אז מה קרה עכשיו?".
הר הבית.
"תראה, הר הבית מאוד מאוד קדוש בשבילנו, כמו הכותל בשבילכם. אבל הוויכוח הזה יכול להיגמר בשנייה אם רק ידברו. כמו שעד עכשיו היה עם הסטטוס קוו. הבעיה שאלו שצריכים לדבר רק עושים יותר נזק".
עוד ב"מביט מזרחה " בערוץ המוזיקה של ynet:
פתאום כולם מזרחים שקוראים שירה
ריטה ודיקלה הביטו מזרחה, וכבשו את השנה
סרנגה: "כולם היום חושבים שייכנסו לגלגלצ"
מתי זה יגמר?
"כשיחנכו לשלום, כבוד ולא לשנוא. אני אפתח בפניך משהו שלא סיפרתי אף פעם: היה לי חבר יהודי במשך שמונה שנים. כשהוא היה ילד, אמא שלו היתה אומרת לו שלא יירד למטה לשחק עם הערבים. זה עולה על הדעת? מעבירים פה לילדים שאסור לדבר עם ערבים ושם זה מתחיל ונגמר. לי בחיים אמא לא אמרה לא לדבר עם יהודים".
אותו דבר אפשר לומר על בתי הספר של המגזר והרשות שמחנכים לשנאה.
"אני מתכוונת לשני הצדדים. הקיצוניות והרוע מתחילים כשמחנכים ילדים לפחד ולשנאה. ברגע שיחנכו לשלום ואהבה אז יהיה אפשר להתקדם לעתיד טוב יותר".
יהיה דבר כזה?
"זה יקרה ויהיה פה שלום ואני סמל לשלום ודו וקיום. אני רואה כל היום חדשות ובוכה. גם עכשיו כשאני מדברת איתך אני בוכה כי זה בא מהלב. מישהו צריך לקום ולצעוק כבר ואני מוכנה להיות זו שתעשה את זה. אני אדבר ואגיע לאן שצריך כדי שיהיה בסדר בנינו. וכן, אני מאוד אופטימית ואני מאמינה שיום אחד זה יקרה".
ואולי את תמימה?
"אספר לך סיפור. בשנה שעברה הופעתי בפסטיבל הפסנתר האלטרנטיבי כי היתה מחאה על כך שלא הופיע שם זמר מזרחי. והנה, השנה אני הזמרת הערבייה הראשונה שמופיעה בפסטיבל הזה וזו שמייצגת את הז'אנר המזרחי. כשהזמינו אותי לצילום עם כל המשתתפים המפורסמים כולם קיבלו אותי כל כך יפה וזה מאוד ריגש אותי. זה קרה תוך שנה אז למה שלא אהיה אופטימית?"
מה נאחל לך?
"הלוואי ויום יבוא ויראיינו אותי על נסרין ולא ישאלו אותי על פוליטיקה, שהמוצא והמבטא שלי כבר לא יהיו מעניינים ושאופיע בכל העולם, מדובאי ועד לאירופה. מעל הכל - שיהיה שלום אחד עם השני. אינשאללה".
נסרין קדרי תופיע עם המופע "חייאתי" ב-21 באוקטובר במוזיאון תל אביב במסגרת פסטיבל הפסנתר.
קצת שונה
מילים: אבי אוחיון
לחן: אבי אוחיון ואסף צרויה
תבינו אני גרה במרכז העיר
ממש ליד היקב, ראשון זאת העיר
אני אוהבת
אני ממש אחת כמו כולם
המוזיקה זורמת לי בדם
אני חושבת
יודעת גם לקרוא בין השורות
נרגעת לי בדרינק עם חברות
אני יושבת
בחורה פשוטה עם לב שביר
מאחה שהולכים עם ראש בקיר
אני כואבת,
כואבת.
רוצה לחיות, רוצה לקוות
גם לי מגיע לא פחות
נכון שנשמעת קצת שונה
אבל מה זה משנה?
בדיוק אותה המנגינה
אז מה אם לא מאותה שכונה
סיפורים אני לא קונה
לכולם יש לי מקום בנשמה
בנשמה
תבינו נשבר לי מדעות קדומות
בים של מסיכות לא יכולה לשחות
אני נסחפת
יודעת מה עלי לרוב חושבים
מתי תבינו לי זה לא מתאים
אני כועסת
כועסת
רוצה לחיות, רוצה לקוות,
גם לי מגיע לא פחות
